וכמה שגבי צוודקת..בשעה זו בארץ
עדיין רקדתי..וזו הייתה כבר השעה ה 14 של ריקודים באותו יום שבת.. האמת- בארבע וחצי פרשתי, כי כבר לא יכולתי יותר .. אז הנה המשך הדיווח, עדיין ממחשב מחברת כל כך לא נוח שאני לא בטוחה שאני רואה את מה שאני מקלידה.. רשימת המרקידים שהמשיכו להגיע התרחבה עוד ועוד, כמעט כמו שם של ריקוד שדווקא לא רקדנו.. קודם כל ד"ש חם, לבבי וחיבוק ענק לכל רקדני הפורום משמוליק גוב ארי שהגיע ליום אחד עם משפחתו המקסימה והנעים לנו את ההרקדה על להיטיו האחרונים.. לא הכרתי את ה"האוד והדרבוקה"- אבל כדאי לנסות, נראה לי שווה מאמץ.. ד"ש חם גם מפנינה קליין שהגיעה למחנה ורקדה במרץ עם כולנו.. מרקידי חו"ל היו כל כך רבים שלא הצלחתי לזכור את השמות של כולם, אבל לפחות אמנה אל חלקם. הכרתי את דון ורוב מפילדלפיה וגם זכיתי לרקוד עם שניהם... היו מרקידות רבות מכל רחבי ארה"ב , מרי אטיל סוטיר המדהימה במרצה מצרפת, פגי מפלורידה, מליס מאטלנטה (רקדנית מדהימה שנראת כמו כוכבת קולנוע) שמתכוונת לעלות לארץ בקיץ, אז תתכוננו.. אבל על תבנו עליה הרבה, היא מתחתנת בקרוב מאד. אז מה למדנו עוד בנוסף לריקודים שכבר מניתי? ריקוד זוגות חדש וחמוד של אבי פרץ "ליבי איתך"... ריקוד חדש ומאד מאתגר של יורם ששון בשם " בוני לי" כמה ריקודי שורות, כמה ריקודי עמים- לא למדתי, מה לעשות לא רוקדים בהרקדות שלי את שניהם.. גדי לימד בריפרוף את " אני מת" מלפני שנה וחצי-שנתיים. והיו חזרות רבות על כל הריקודים שנלמדו, אז נחתי קצת.. ההרקדות של צהרים כללו ריקודי זוגות "מאתגרים", שחלקם באמת היו לי בלתי מוכרים וחלקם היו לא מוכרים לחלק מהרוקדים, אבל אצלנו נרקדים בכל הרקדה.. הדוגמה למשל היא ריקוד " ככה וככה".. אצלנו זה ריקוד חובה , שם הייתה איתו בעיה.. לעומת זאת גיליתי שני ריקודים שנרקדים בחו"ל בגרסת משה אסקיו ואצלנו בגרסאות יותר קלות: עץ הרימון ורקיע השביעי.. הבדיחה הכי גדולה שרוב הרוקדים לא הכירו את הריקוד הכי אמריקאי שקיים- "ריקוד הקאובוי"... הרקדות ערב היו מהנות, עם המון ריקודים קצביים, אבל לי אישית חסרו יותר ריקודי "ארץ ישראל היפה", אז אחרי התקרצצות שלי זכינו ל "בת ששים" ו"צל ומי באר"..גם בזוגות וגם במעגלים היו ריקודים שלא נשמעו בארץ מעולם.. התענוג הגדול ביותר שלי היה ללמוד את "חי למענך" (ידעתי, ידעתי, אבל בכל זאת.. )מנונה מלכי המלכותית.. אישה יוצאת דופן באצילותה,קנדית מוונקובר, נשואה לישראלי מקסים ורקדנית הטובה ביותר במחנה לטעמי, למרות שכבר מזמן לא בת 17.. האוכל זרם בשפע, בהרקדות היו מזנונים עמוסי כל טוב וכל זה מייד אחרי ארוחות דשנות, אם כי אולי לא ממש לטעמינו הישראלי.. יוסי המארגן- איש מקסים, לבבי, קשוב לרוקדים, מפנק, בקיצור- אם תגיעו לניו יורק- רוצו להרקדה ב Y... ואם יש לכן הזדמנות- רוצו למחנה ריקודים.. זו חוויה שונה כל כך ממה שהכרתי מסופי שבוע בארץ ולמרות המרחק של שעתיים מניו יורק והשלג הכבד שירד עלינו שם- הייתה שווה כל דולר וכל רגע.. ואם המרחק נראה לכם רב- תחשבו על חלק מהרוקדים שהגיעו מקליפורניה, פלורידה, קנדה מערבית וטסו לפעמים 6-7 שעות רק כדי לבלות 4 ימים של שיכרון חושים.. בקיצור- כעת אני שוב בניו יורק ומתגעגעת להרקדות הבית שלי.. רוצה את " ציפור מטורפת", " אדיוס" ו"לעצמי בלבד"... רוצה את " השושרים" ואת "בדד"... בקיצור- כל מה שלא היה... בשבת בערב מתייצבת בהרקדת הבית שלי והפלא ופלא- רק שלושה ריקודים למדתי במחנה (את היתר ידעתי או בחרתי לא ללמוד).. בקצב של הארץ בטח לימדו כבר 7 חדשים אחרים.