כל הדברים שאת מעלה הן שאלות שבאמת צריך לחשוב עליהן...
אני יכולה לענות מנסיוני (הצנוע) ולספר לך רק את דעתי...
1. הבת שלך תגיב כפי שתסבירי לה את הדברים. אם ההסבר יהיה פשוט וברור - היא תגיב בדיוק כך. הבן הצעיר שלי בן 5.5. מאד נהנה להשתתף בשיחות. הסביר לכל הגננות והילדים בגן מה זה פונדקאות (ברמת ההבנה שלו כמובן). מאד אוהב לפגוש את ההורים המיועדים ולציין בפניהם שזה התינוק שלהם.
2. לגבי הפלה - זה מאד תלוי באיזה שבוע מדובר. אין לי ניסיון אישי בזה. אני יכולה לשער שעבור עצמי - הפלה בשבוע מוקדם היתה פשוט אומרת שמתחילים את התהליך מחדש. לגבי הפלות בשבוע מתקדם - אני לא יודעת איך הייתי מעכלת אותן. בכל אופן, בחוזה שלנו מצוין שבמידה ויש הפסקת הריון בשבוע מתקדם - זאת נחשבת "תחנת יציאה" מהחוזה. ומותר בהחלט לחשוב מחדש אם מעוניינים להתחיל מההתחלה או שמעדיפים לא לנסות שוב. מבחינת תשלום - התשלום בפונדקאות מתבצע בתחנות, לפי התקדמות ההריון כשהחלק העיקרי של הסכום משולם לאחר הלידה . כאשר יש חו"ח הפלה - כמובן שלא משלמים לך עבור הפונדקאות המלאה אלא רק את החלק היחסי לפי ה"תחנה" (לפי שבוע ההריון).
3. שמירת הריון מוחלטת זאת אכן דאגה. אי אפשר לנחש אותה מראש. צריך לקחת בחשבון שזה עלול לקרות ואם את ערוכה להתמודד עם זה תפעולית ונפשית. (מבחינת תשלומים יש כמובן את הביטוח הלאומי + סיוע מההורים המיועדים שמצויין בחוזה מראש)
4. פגיעה שתמנע ממך להרות בעתיד היא גם משהו שאין דרך להתכונן אליו או לתכנן אותו. יחד עם זאת - זה לא משהו שאפשר "לבנות עליו" גם בלי פונדקאות... הרי תקלות ותאונות עלולות לקרות לכל אחת ובכל זמן... זה לא משהו שניתן "לבטח" אותו בשום צורה או לקבל עבורו "פיצוי". זה משהו שדורש דיון שלך את עצמך. מה אם... איך אתמודד... אני באופן אישי פניתי לפונדקאות אחרי שילדתי את 3 הילדים שלי והחלטתי שאיני מעוניינת בילדים נוספים. ועדיין, היה לי רגע שבו פתאום נבהלתי נורא ושאלתי את עצמי מה יקרה אם אמות בלידה הזאת? זה דרש התבוננות פנימה, התמודדות עם הפחד. הכרה בכך שהמוות יכול לתפוס אותי בכל רגע ולאו דוקא בהקשר של הפונדקאות (או כמו שאומרים אצלנו - "כשמגיע המספר שלך...") תהיות טכניות שהקלו עלי כמו "לפחות אני לא משאירה את האיש שלי עם תינוק קטן שצריך לגדל לבד, לפחות יש לי ביטוח חיים (דרך הפונדקאות) שיוודא שהמשפחה שלי מסתדרת מבחינה כלכלית גם בלי ההכנסה שלי... אני אדם אנליטי מטבעי והמחשבות על הפרקטיקה עזרו לי להתמודד עם האופציה שהכל יכול לקרות בכל רגע. עם ובלי קשר.
ואחרי שחשבתי על כל זה (ועל עוד די הרבה שאלות שעלו ביני לבין בעלי במהלך הזמן שהתלבטנו...) החלטנו ללכת על זה בכל זאת. בחרנו לקבל את כל הדברים שעלולים אולי לבוא עם זה (ובעצם עלולים להיות חלק מהחיים בכל מקרה) לצד כל הדברים הנפלאים שהגיעו עם התהליך הזה...
ומה שאני מנסה להגיד בעצם זה שכל השאלות חשובות. רובן ישארו בגדר "מה אם...", על חלקן תוכלי לענות באופן תיאורטי ורק את תחליטי עם איזה תשובות את מוכנה להתמודד או להשלים לצורך התהליך ואם יש משהו שמבחינתך פוסל את הרעיון...
