איפה מתחילים?
הי, הבן שלי בן 11, מטופל בריטלין מזה שנתיים לרוב רק בשעות שהוא בבי"ס. בימים קשים במיוחד או בתקופות שבהן הכעס בבית עולה על גדותיו אני נותנת לו גם אחה"צ. לא תמיד הוא מסכים ואני באופן עקרוני עדיין מתקשה לתת לו כדור כשהמניע הוא לא לימודי. לאחרונה עקב תלונה של המורה שהילד "מעופף" העלנו מינון מכדור 1 לכדור וחצי של 10 מ"ג. לא הצלחתי להבין ממנו או מהמורה אם זה השתפר. הוא טוען שהכדור כלל לא עוזר לו. אני רואה אחה"צ שלרוב הוא נרגע.
בנוסף, יש לו "טיקים" קוליים ותנועתיים. הוא טוען שזה שיר שמתנגן לו בראש וקשה ל להפסיק. הוא מאוד ילדותי, מצבי הרוח שלו קיצוניים, הוא נפגע בקלות ותמיד רואה את הסביבה ובעיקר את אחיו כאשם. בתחושה שלנו כהורים הוא מצליח "לגעת" בכל הנקודות שקשות לנו. אם זה ע"י הרעש וההשתוללות, אם זה ע"י הצקות לאחיו הקטן (בן 8), או בתחושה שהוא חי בסרט פנימי שלו שלא קשור למציאות בבית. גם מבחינה חברתית קשה לו להשתלב כי הילדים חשים בילדותיות שלו. הוא חבר מצוין אבל מגיע למקומות לא טובים מכיוון שעושה דברים שחושב שהם "צחוקים" אבל למעשה מרגיזים ואח"כ נעלב מהתגובה.
היינו בעבר בייעוץ הורי אבל כנראה שלא מצאנו את המטפל שהתאים לנו.כרגע אני לא יודעת אם להתחיל אצל נוירולוג, פסיכולוג, טיפול משפחתי, טיפול קבוצתי עבורו. אשמח קבל עיצה וקריאת כיוון.
הי, הבן שלי בן 11, מטופל בריטלין מזה שנתיים לרוב רק בשעות שהוא בבי"ס. בימים קשים במיוחד או בתקופות שבהן הכעס בבית עולה על גדותיו אני נותנת לו גם אחה"צ. לא תמיד הוא מסכים ואני באופן עקרוני עדיין מתקשה לתת לו כדור כשהמניע הוא לא לימודי. לאחרונה עקב תלונה של המורה שהילד "מעופף" העלנו מינון מכדור 1 לכדור וחצי של 10 מ"ג. לא הצלחתי להבין ממנו או מהמורה אם זה השתפר. הוא טוען שהכדור כלל לא עוזר לו. אני רואה אחה"צ שלרוב הוא נרגע.
בנוסף, יש לו "טיקים" קוליים ותנועתיים. הוא טוען שזה שיר שמתנגן לו בראש וקשה ל להפסיק. הוא מאוד ילדותי, מצבי הרוח שלו קיצוניים, הוא נפגע בקלות ותמיד רואה את הסביבה ובעיקר את אחיו כאשם. בתחושה שלנו כהורים הוא מצליח "לגעת" בכל הנקודות שקשות לנו. אם זה ע"י הרעש וההשתוללות, אם זה ע"י הצקות לאחיו הקטן (בן 8), או בתחושה שהוא חי בסרט פנימי שלו שלא קשור למציאות בבית. גם מבחינה חברתית קשה לו להשתלב כי הילדים חשים בילדותיות שלו. הוא חבר מצוין אבל מגיע למקומות לא טובים מכיוון שעושה דברים שחושב שהם "צחוקים" אבל למעשה מרגיזים ואח"כ נעלב מהתגובה.
היינו בעבר בייעוץ הורי אבל כנראה שלא מצאנו את המטפל שהתאים לנו.כרגע אני לא יודעת אם להתחיל אצל נוירולוג, פסיכולוג, טיפול משפחתי, טיפול קבוצתי עבורו. אשמח קבל עיצה וקריאת כיוון.