איפה את...

[מוטי מצטער]

איפה את...

ראשית, אני שמח שגיליתי את הפורום הזה. היא נפטרה לפני חודשיים.. אני מרגיש אותה בכל פינה בבית.. חייב לעבור מכאן. כל כך רע. למה הלכת? כל היום אני שקוע בעבודה, חוזר ב 01:00-02:00 בלילה.. קונה ומוכר.. איך עוברים את זה? אני כל כך חסר אונים המבטים המשתתפים של האנשים הורגים אותי.

 

[נסיכת הכוכב]

צר לי על האובדן שלך מוטי

אבל אצלי לא תקבל מבטים של מסכנות יקח זמן עד שאתה תתרגל להיות בבית מבלי שהיא לצידך אתה שקוע בעבודה שעות ארוכות , אז הבית מחכה לך הסיום היום שאתה עייף מאד בכדי לעבור זה קשה קצת , אם הבית שכור זה פשוט אבל אם הבית שלך זה מורכב אולי תשור יחידת דיור או חדר קרוב למקום העבודה ככה תוכל לנוח ביום תלך זקוף אז תראה פחות מבטי השתתפות בצער, אל תדאג האנשים שוחכים מהר מקוטוה שתישן טוב הלילה , ומחר יום חדש יקדם אותך יתן לך כוחות

 

[נסיכת הכוכב]

מוטי

מבינה שאתה אדם צעיר יש עוד אלמנים כמוך בפורום אמור לי ויש גם ילדים שנשארו מהנישואים או שזה אתה לבד? מחר יגיעו שאר האנשים ויתנו לך עיצות מהנסיון שלהם הכל עוד טרי, תן לעצמך את הזמן להתאושש

 

[בטי61]

בוקר טוב לך מוטי

כולנו עברנו את מצבך אם הזמן מתרגלים למצב תעשה מה שאני עשיתי פשוט השכרתי את הבית ועברתינ לגור בשכיורת ליד הילדים ככה לא רואים אותם בכל מקום אלא רק בדברים הטובים נזכרים לא שוכחים לעולם אבל החיים ממשיכים וגם לאט לאט מתרגלים למצב אצלך הכל עוד טרי מאד מבינה אותך שקשה לך יהיה טוב תאמין לי בטי

 

[kampf]

שלום מוטי../images/Emo201.gif

שלום מוטי משתטף בצערך. שמי שגב ואני גם אלמן יחסית טרי(5 חודשים+).לצערי אנו באותה צלחת שנפלה ונשברה לנו על הראש פתאום ללא הודעה מוקדמת (חלקנו ידעו קצת זמן מראש זה לא תמיד עוזר). אני מזמין אותך לדפדף אחורה לקרוא ולראות לצערי שיש עוד אנשים במצבך ועם תרצה תספר לנו אליך ועל מה שאתה עובר (תגלה שזה קצת מקל על הנשמה ומנקה את המחשבות אפילו עם זה לזמן קצר). יש לך ולנו עוד דרך ארוכה שכנראה לא תגמר אבל יהיו בה ירידות ועליות ושמחה ועצב. במידה ותרצה לדבר עוד ולהתיעץ ולשמוע אני זמין גם בפורום ובמידה ותרצה אתן לך גם במיל במסר. שמי שגב ואני ממרכז הארץ עם שלושה ילדים מתוקים. נשתמע

 

[מוטי מצטער]

תודה רבה לכולם..

תודה שוב, על כל התמיכה.. אני לא מחפש מבטים של מסכנות, זה יש לי מספיק מסביב.. אין לי ילדים.. אני בן 36, ואשתי הייתה בת 23 במותה.. היא לא רצתה ילדים בינתיים, רצתה להנות מחיי הנישואין, רצתה לסיים את התואר אני רציתי פעוט קטן והיא רצתה לחכות.. עכשיו אין לי כלום. אני לא מסוגל להיות בבית הזה, אני לא ישן בחדר שינה, ישן בסלון. לא נכנסתי לשם כבר שבועיים.. קראתי הרבה מהפורום.. אני מקווה שאצליח לבטא את עצמי כמו שצריך בהמשך.. יום טוב.

 

[הים רגוע]

מוטי לאט ובסבלנות ..תלמד לחיות מחדש

אין ברירה ,החיים לפנייך...הם שונים מכל שתכננת ...עלייך ללמוד לחיות מחדש לצעוד מחדש ...הזכרונות ילוו אותך לנצח ,אבל יש חיים אחרים ורק בכוחך למצוא את הדרך ...ואולי כדאי לך לשכול הצטרפות לקבוצת תמיכה לעיבוד האובדן? מאחלת לך למצוא במהרה את דרכך טלי .

 

[טיגריס2]

מבינה אותך מוטי../images/Emo201.gif

אני פשוט נעלתי את הבית והשכרתי אחר לקחתי את הילדים ומנסה לא להביט לאחור שהזכרונות ישארו שם כי ממש כואב הלב עדיין לאחר שנתיים וחצי הלב עדיין ממאן לשכוח אבל עם הזמן לומדים לחיות בלי החצי מחבקת אותך ומבינה את צערך פנינה

 

[BennyKa]

גבר - שמור את הראש מעל למיים

ישנם שני סוגים של אנשים - אנשים של עשייה, אלה שכל הזמן עושים ואנשים של הוויה, פסיביים יותר רוחניים יותר יש שני סוגים של מצבים - מצבים של עשייה, שבהם יש מה לעשות ומצבים של הוויה , כאלה שבהם צריך רק להיות ולקבל אנשי עשייה שוחים במיים במצבי עשייה אנשי הוויה שוחים במיים במצבי הוויה לעומת זאת אנשי הוויה אבודים במצבי עשייה - לא יודעים מה לעשות ואיך אנשי עשייה אבודים בצבי הוויה - אין מה לעשות אז מה כן מוטי אתה מתאר שני מצבים הראשון והמשמעותי הוא מצב הוויה - היא הלכה , היא לא תחזור - אין מה לעשות המצב השני הוא מצב עשייה - מרגיש אותה בכל פינה חייב לעבור מכאן ידידי אתה נראה לי איש עשייה אז מצב עשייה זה פרוייקט בשבלך - עבור וכמה שיותר מהר במצב ההויוויה צריך להיות - להבין לקבל להשלים ולהפנים את ההשלמה לך ישר עשה מה שצריך לעשות והאמת אתה צעיר לך לכבוש את העולם הוא מחכה לך (ולמרבה הצער היא לא - לפחות לא עכשיו אולי אחרי 120) בני

 

[הים רגוע]

הטבת להתבטה בני ...../images/Emo24.gif

 

[yamkachol]

מוטי, משתתף בצערך. ולואי ולא תדע עוד צער.

כן , אתה כואב את הכאב האיום והנורא של האובדן. אתה לומד לחיות בלי - וזה קשה ונורא ואיום. האנשים הסובבים אותך, ויודעים על כאבך, רוצים לעזור לך, (בד"כ) אך לא יודעים איך. רוצים להקל עליך. ולא יודעים איך. רוצים שיהיה לך טוב - ולא ידועים מה לעשות. רוצים לאמר לך, משהוא שיעזור לך - ולא יודעים מה. אכפת להם ממך. רוצים בטובתך. נסה לקבל מכך כוח. אולי מתאים שתשתף אותם- אם שואלים, בהרגשתך. בהתמודדות שלך עם "החיים בלי". אולי תנסה ללכת לסדנא להתמודדות עם אובדן. הלכתי לסדנא כזו - ועשתה לי סדר בראש ובנשמה. תשמור על קשר. חגי

 

[מקסימית2]

היי מוטי

כולנו עברנו את זה. אין מה לעשות צריך רק לקבל זאת באהבה. אני גם עזבתי את הבית אחרי השבעה ולקחתי את הקטנטנים (תאומים שהיו אז בני 4 חודשים) ועברנו לעיר אחרת (להיכן שהמשפחה שלי). הזמן עושה את שלו, ישנם רגעים קשים וישנם רגעים קצת פחות קשים אבל זו התמודדות לא קלה.