איסט - המסקנות....
אז ככה - חזרתי ממש לא מזמן מהאיסט, מארוחת המשרד שלנו. מתי אני יודעת שיש בעיה עם מסעדה? כשאי אפשר להגיד עליה משהו ממש רע, אבל גם אי אפשר ךהגיד עליה משהו ממש טוב. ההגדרה היחידה לטעמי היא "סתמית". רוצה לומר - לא סבלתי, חלילה. המנות אפילו היו די טעימות. אבל במשחק המילים של "טעימות" מה ששולט זה יותר עניין הכמות (או האין כמות) ופחות עניין ה"טעים".... (ובחיי שלא ציפיתי למנות ענקיות ולצאת "מפוצצת"....) לקחנו ארוחת טעימות, כפי שניתן היה להבין. אם אני מנסה להשוות את הקונספט אז אני יכולהלחשוב (מבחינת הקונספט, לצערי ממש לא מבחינת הביצוע) על משהו דוגמת "סושי סמבה". אלא ששם (בסניף אשר במיאמי) אכלתי את ארוחת הטעימות הטובה ביותר בחיי. מנות שהיו שילוב מקסים בין צורת הגשה לעושר של טעמים וחיבורים. וכאן, ברחוב השרון בתל אביב? מרק חצילים שטעם חלב הקוקוס היה בו דומיננטי הרבה יותר מכל דבר אחר. איטריות סובה קרות עם קצת רוטב טריאקי. לא משהו שלא אכלתי כבר. ומה יש לגבינת הקשקבל (או מה שזה לא היה) בציפוי שניצל (זה טמפורה , זה????) ולארוחה אסייתית???? במנה עם השם הכי מסובך (משהו עם סביצה, ואבוקדו ואשכולית אדומה) היה בעיקר אבוקדו. לשאר הדברים היה רמז מאד קלוש. שוב - לא בלתי טעים, לא מגעיל חלילה - אבל ממש לא משהו לכתוב עליו הביתה (לפורום דווקא כן....) והמנה העיקרית - לרוב אני ממש לא מתלוננת על גודל המנות, אבל בכל זאת נראה לי שהמנה העיקרית - ראוי לה שתהיה מנה עיקרית או לפחות משהו בינוני. חצי דג מפולט ומעט ירקות מאודים (יאמר לזכותם שהסכימו להחליף לי את האורז בירקות מאודים) - זו לא מנה עיקרית. הקינוחים היו טעימים, לפחות כך אמרו שכני לשולחן - אני נמנעתי מהם מסיבות של דיאטה. כאמור - כנראה שנמשיך לחכות לפתיחה המיוחלת של סושי סמבה בארץ....
אז ככה - חזרתי ממש לא מזמן מהאיסט, מארוחת המשרד שלנו. מתי אני יודעת שיש בעיה עם מסעדה? כשאי אפשר להגיד עליה משהו ממש רע, אבל גם אי אפשר ךהגיד עליה משהו ממש טוב. ההגדרה היחידה לטעמי היא "סתמית". רוצה לומר - לא סבלתי, חלילה. המנות אפילו היו די טעימות. אבל במשחק המילים של "טעימות" מה ששולט זה יותר עניין הכמות (או האין כמות) ופחות עניין ה"טעים".... (ובחיי שלא ציפיתי למנות ענקיות ולצאת "מפוצצת"....) לקחנו ארוחת טעימות, כפי שניתן היה להבין. אם אני מנסה להשוות את הקונספט אז אני יכולהלחשוב (מבחינת הקונספט, לצערי ממש לא מבחינת הביצוע) על משהו דוגמת "סושי סמבה". אלא ששם (בסניף אשר במיאמי) אכלתי את ארוחת הטעימות הטובה ביותר בחיי. מנות שהיו שילוב מקסים בין צורת הגשה לעושר של טעמים וחיבורים. וכאן, ברחוב השרון בתל אביב? מרק חצילים שטעם חלב הקוקוס היה בו דומיננטי הרבה יותר מכל דבר אחר. איטריות סובה קרות עם קצת רוטב טריאקי. לא משהו שלא אכלתי כבר. ומה יש לגבינת הקשקבל (או מה שזה לא היה) בציפוי שניצל (זה טמפורה , זה????) ולארוחה אסייתית???? במנה עם השם הכי מסובך (משהו עם סביצה, ואבוקדו ואשכולית אדומה) היה בעיקר אבוקדו. לשאר הדברים היה רמז מאד קלוש. שוב - לא בלתי טעים, לא מגעיל חלילה - אבל ממש לא משהו לכתוב עליו הביתה (לפורום דווקא כן....) והמנה העיקרית - לרוב אני ממש לא מתלוננת על גודל המנות, אבל בכל זאת נראה לי שהמנה העיקרית - ראוי לה שתהיה מנה עיקרית או לפחות משהו בינוני. חצי דג מפולט ומעט ירקות מאודים (יאמר לזכותם שהסכימו להחליף לי את האורז בירקות מאודים) - זו לא מנה עיקרית. הקינוחים היו טעימים, לפחות כך אמרו שכני לשולחן - אני נמנעתי מהם מסיבות של דיאטה. כאמור - כנראה שנמשיך לחכות לפתיחה המיוחלת של סושי סמבה בארץ....
