בולבול לפרצוף, אחד חמוד ואחד בלונדי
אחד הדברים עליהם עבדתי קשות מבין שפע הדמעות בימים האחרונים, זה להכיר אנשים. כמה שיותר. כמובן שהאומללים נאלצו לשמוע על מר גורלי, עד שאחד מהם אתמול החליט עבורי שהגיע הזמן לצאת, לחזור אל הסצינה, ולגלות ששם בחוץ יש גם דברים חיוביים. את ההתנגדויות הראשונות שלי החברים שלו הסירו ב-"אנחנו נשלם עליך הכל". והדרך לליבי עוברת כמובן דרך הכבד, וחיש קל הסכמתי. הם לקחו אותי לבאר שנקרא זיגפילד'ס. רק על האומץ לקרוא לבאר הומואי בשם הזה מגיע להם ניקוד גבוה. זה בעצם באר כזה שמחולק לשניים, בצד אחד יש מופע דראג מהיותר משעשעים שראיתי ורחבת ריקודים חביבה, ובצד השני יש חשפנים. חשוב לציין שזו הפעם הראשונה שאני נמצא במקום מהסוג הזה. למה חשוב לציין? כי משום מה היה לי בראש שהחשפנים הולכים עם איזה חוטיני דקיק, לא חושפים את מבושיהם וכשהם נותנים לגעת - יש גבול. אז הם לא הולכים עם חוטיני דקיק, הם חושפים כל מה שאפשר לחשוף, והגבולות לא מופיעים בשום מפת דרכים. בזמן של מופע הדראג צד את עיני בחור חמוווווד. לא השווה ביותר עלי אדמות, אלא מהסוג היותר גרוע - אלה שהם כל כך חמודים עד שאי אפשר להסיר מבט וקשה קצת לבלוע רוק. כיוון שהיניב שלכם בישן עד בחילה, לא הלכתי להגיד היי. כן הזלתי ריר כל הלילה. ואז... הביתה. בדרך מהסבן אילבן הביתה, עבר מולי ילד חמוד, בלונדי, מתוק שבא לאכול. הסתובבתי אליו, הוא הסתובב גם. הסתובבתי פעם שנייה, גם הוא. פעם שלישית - הוא הסתובב גם. כמובן שלא הלכתי לדבר איתו, אבל הסיטואציה עזרה לי להרגיש שוב חמוד
שבתי הביתה, לא הייתי מספיק עייף, ועליתי לאיזה צ'ט פה. מצאתי איזה בחור שאני מדבר איתו כבר 8 חודשים ומעולם לא נפגשנו. הוא עבר איתי אונליין את השמחה עם כריסטופר ואת המשבר. הוא שאל אם אני מתאושש, סיפרתי לו שיצאתי סופסוף לבד. לזיגפילד. מסתבר שגם הוא היה שם. מפה לשם - הוא החמוד שלא הפסקתי להסתכל עליו כל הלילה
יש לנו דייט ביום שלישי. לא שחלילה יתפתח משהו מעבר לידידות מופלאה, אחרי הכל אני עדיין מאוהב קשות ואת שני החלומות שאני זוכר מהלילה ביזבזתי עליו, אבל חזרתי לאוויר העולם. אז האוויר קצת מזוהם, ויש חורים באוזון, ומזג האוויר מסריח, ובים אין הרבה דגים (יש זפת ומדוזות ואצות) אבל לראשונה מזה 11 לילות - נהניתי וחייכתי
ובוושינגטון היום הוא היום הראשון של שבוע הגאווה ויש מסיבות ויש צחוקים ו-thunderpuss באים וגם ג'וניור מגיע ויהייה סבבה. שבוע (גאווה) נהדר לכולם
אחד הדברים עליהם עבדתי קשות מבין שפע הדמעות בימים האחרונים, זה להכיר אנשים. כמה שיותר. כמובן שהאומללים נאלצו לשמוע על מר גורלי, עד שאחד מהם אתמול החליט עבורי שהגיע הזמן לצאת, לחזור אל הסצינה, ולגלות ששם בחוץ יש גם דברים חיוביים. את ההתנגדויות הראשונות שלי החברים שלו הסירו ב-"אנחנו נשלם עליך הכל". והדרך לליבי עוברת כמובן דרך הכבד, וחיש קל הסכמתי. הם לקחו אותי לבאר שנקרא זיגפילד'ס. רק על האומץ לקרוא לבאר הומואי בשם הזה מגיע להם ניקוד גבוה. זה בעצם באר כזה שמחולק לשניים, בצד אחד יש מופע דראג מהיותר משעשעים שראיתי ורחבת ריקודים חביבה, ובצד השני יש חשפנים. חשוב לציין שזו הפעם הראשונה שאני נמצא במקום מהסוג הזה. למה חשוב לציין? כי משום מה היה לי בראש שהחשפנים הולכים עם איזה חוטיני דקיק, לא חושפים את מבושיהם וכשהם נותנים לגעת - יש גבול. אז הם לא הולכים עם חוטיני דקיק, הם חושפים כל מה שאפשר לחשוף, והגבולות לא מופיעים בשום מפת דרכים. בזמן של מופע הדראג צד את עיני בחור חמוווווד. לא השווה ביותר עלי אדמות, אלא מהסוג היותר גרוע - אלה שהם כל כך חמודים עד שאי אפשר להסיר מבט וקשה קצת לבלוע רוק. כיוון שהיניב שלכם בישן עד בחילה, לא הלכתי להגיד היי. כן הזלתי ריר כל הלילה. ואז... הביתה. בדרך מהסבן אילבן הביתה, עבר מולי ילד חמוד, בלונדי, מתוק שבא לאכול. הסתובבתי אליו, הוא הסתובב גם. הסתובבתי פעם שנייה, גם הוא. פעם שלישית - הוא הסתובב גם. כמובן שלא הלכתי לדבר איתו, אבל הסיטואציה עזרה לי להרגיש שוב חמוד
