תקוות החיים
New member
אינטואיציה.
החלטה, כל החלטה בין, אם לקבל עבודה, ובין לקנות גלידה- תלויה בארבעה פקטורים שאחד מהם זה גורמים חיצוניים שלא תלויים במחליט ההחלטה. לדוגמה: אם אני אתלבט, אם לקנות גלידה והחנות סגורה, אז אין לי הרבה מה לעשות בנידון. בכל אופן לא על הפקטור הזה אני מעוניין לכתוב, אלא על שלושת הפקטורים האחרים שהם ההיגיון, הרגש והאינטואיציה. ההיגיון מכיל בתוכו את המידע העובדתי, הרציונל, נורמות, סטיגמות, עקרונות חוקים ועוד. הרגש מכיל מצפון, רגשות ארוכי טווח - כמו אהבה, שנאה, אושר, דיכאון וקצרי טווח -כמו כאב, הדלקות, משיכה, פגיעה, דחף, תשוקה מכל סוג שהוא. הרגש מכיל גם טראומות, חיבור פאזלים מטאפורים (המתבססים על המידע מההיגיון ), שטוטניקיות("הילד שבנו"), רצון, פחדים ועוד. אינטואיציה/תחושת בטן/המלאך השומר ועוד שמות שמעניקים לאותה הגברת רק בשינוי אדרת- מכילה בתוכה את הידיעה, את האמת ואת ההגנה. האינטואיציה היא טיפת האלוהות בכל אחד מאיתנו. מטרתה לדאוג שנלך בדרך הבטוחה והטובה ביותר להתפתחותנו. הבעיה היא שבלידה איבדנו את החוברת הוראות והדרך היחידה ללמוד להשתמש בה, היא דרך הניסיון (מורה אכזר, אבל הכי טוב שיש). כל צעד שעושים, כל עצה שנותנים, כל מחשבה שעולה לראש באה מאחד מהמקורות הנ"ל או משלוב בניהם. החוכמה היא לסנן את השתיים (היגיון ורגש) וללכת בעקבות האינטואיציה שאף פעם לא טועה. הטעות היחידה שיכולה לקרות היא בניתוח שלנו לגבי מה שקלטנו. זה נשמע פשוט לעשייה, אבל נורא קשה להבדיל בניהם. צריך להבין שלידיעה שבאה דרך אינטואיציה אין סיבה, אם אני עושה משהו ויש לי סיבה לכך, אז זה בא מההיגיון. אם נלך באמת בעקבות האינטואיציה בהסתכלות אחורה יהיו לנו את כל הסיבות הנכונות לעשיית הצעד, אבל זה לא נכלל בגורם ההחלטה. אני אומנם מודע לסיבות, אבל לא נותן להם להשפיע על ההחלטה. טוב עכשיו קצת דימוי לחיזוק הרעיון... דמינו לכם שבתוך הראש שלכם יושבים שלושה אנשים שאתם לא יודעים מהו שמם, אבל אתם יודעים שהם אחד משלושה שמות ( מר היגיון מר רגש ומר "המלאך השומר"). כל אחד מהם צועק חזק ככל האפשר את דעתו עם הנימוקים הכי משכנעים שיש. בפעם הראשונה אתם מקשיבים לצעיר מבניהם וקונים את הגלידה. במבט לאחור מסתבר לכם שנכנעתם לתאווה ובגללה שברתם את הדיאטה שגרמה לכם להרגיש רע עם עצמכם למשך שנה. להבא אתם תזהו את הקול הצעיר ותדעו שהוא שייך למר רגש. בפעם השנייה חשדתם בשכן הרומני שלכם שגנב לכם את השרשרת אחרי שמצאתם אותה בארון מעל לכיור, הבנתם שנכנעתם לסטיגמה ולהבא תוכלו לזהות גם את קולו של מר היגיון. כך לאט, לאט תוכלו לשמוע את כל הקולות בו זמנית ולהקשיב רק לאינטואיציה. האינטואיציה יודעת את העבר, ההווה ואת הנולד מטרתה היחידה היא להוביל את בעליה למימוש הפוטנציאל שלו בצורה המקסימאלית. כל שצריך זה להבין ולהפנים את הרעיון, לזהות את המצבים בחיי היום יום ולהפיק לקח לפעמים הבאות. וחשוב לזכור שאינטואיציה היא כמו שריר, אם לא נתאמן היא פשוט תעלם. מקווה שהייתי לעזר, שלכם M.M.S !!!
החלטה, כל החלטה בין, אם לקבל עבודה, ובין לקנות גלידה- תלויה בארבעה פקטורים שאחד מהם זה גורמים חיצוניים שלא תלויים במחליט ההחלטה. לדוגמה: אם אני אתלבט, אם לקנות גלידה והחנות סגורה, אז אין לי הרבה מה לעשות בנידון. בכל אופן לא על הפקטור הזה אני מעוניין לכתוב, אלא על שלושת הפקטורים האחרים שהם ההיגיון, הרגש והאינטואיציה. ההיגיון מכיל בתוכו את המידע העובדתי, הרציונל, נורמות, סטיגמות, עקרונות חוקים ועוד. הרגש מכיל מצפון, רגשות ארוכי טווח - כמו אהבה, שנאה, אושר, דיכאון וקצרי טווח -כמו כאב, הדלקות, משיכה, פגיעה, דחף, תשוקה מכל סוג שהוא. הרגש מכיל גם טראומות, חיבור פאזלים מטאפורים (המתבססים על המידע מההיגיון ), שטוטניקיות("הילד שבנו"), רצון, פחדים ועוד. אינטואיציה/תחושת בטן/המלאך השומר ועוד שמות שמעניקים לאותה הגברת רק בשינוי אדרת- מכילה בתוכה את הידיעה, את האמת ואת ההגנה. האינטואיציה היא טיפת האלוהות בכל אחד מאיתנו. מטרתה לדאוג שנלך בדרך הבטוחה והטובה ביותר להתפתחותנו. הבעיה היא שבלידה איבדנו את החוברת הוראות והדרך היחידה ללמוד להשתמש בה, היא דרך הניסיון (מורה אכזר, אבל הכי טוב שיש). כל צעד שעושים, כל עצה שנותנים, כל מחשבה שעולה לראש באה מאחד מהמקורות הנ"ל או משלוב בניהם. החוכמה היא לסנן את השתיים (היגיון ורגש) וללכת בעקבות האינטואיציה שאף פעם לא טועה. הטעות היחידה שיכולה לקרות היא בניתוח שלנו לגבי מה שקלטנו. זה נשמע פשוט לעשייה, אבל נורא קשה להבדיל בניהם. צריך להבין שלידיעה שבאה דרך אינטואיציה אין סיבה, אם אני עושה משהו ויש לי סיבה לכך, אז זה בא מההיגיון. אם נלך באמת בעקבות האינטואיציה בהסתכלות אחורה יהיו לנו את כל הסיבות הנכונות לעשיית הצעד, אבל זה לא נכלל בגורם ההחלטה. אני אומנם מודע לסיבות, אבל לא נותן להם להשפיע על ההחלטה. טוב עכשיו קצת דימוי לחיזוק הרעיון... דמינו לכם שבתוך הראש שלכם יושבים שלושה אנשים שאתם לא יודעים מהו שמם, אבל אתם יודעים שהם אחד משלושה שמות ( מר היגיון מר רגש ומר "המלאך השומר"). כל אחד מהם צועק חזק ככל האפשר את דעתו עם הנימוקים הכי משכנעים שיש. בפעם הראשונה אתם מקשיבים לצעיר מבניהם וקונים את הגלידה. במבט לאחור מסתבר לכם שנכנעתם לתאווה ובגללה שברתם את הדיאטה שגרמה לכם להרגיש רע עם עצמכם למשך שנה. להבא אתם תזהו את הקול הצעיר ותדעו שהוא שייך למר רגש. בפעם השנייה חשדתם בשכן הרומני שלכם שגנב לכם את השרשרת אחרי שמצאתם אותה בארון מעל לכיור, הבנתם שנכנעתם לסטיגמה ולהבא תוכלו לזהות גם את קולו של מר היגיון. כך לאט, לאט תוכלו לשמוע את כל הקולות בו זמנית ולהקשיב רק לאינטואיציה. האינטואיציה יודעת את העבר, ההווה ואת הנולד מטרתה היחידה היא להוביל את בעליה למימוש הפוטנציאל שלו בצורה המקסימאלית. כל שצריך זה להבין ולהפנים את הרעיון, לזהות את המצבים בחיי היום יום ולהפיק לקח לפעמים הבאות. וחשוב לזכור שאינטואיציה היא כמו שריר, אם לא נתאמן היא פשוט תעלם. מקווה שהייתי לעזר, שלכם M.M.S !!!