אין שום בעיה עם בכי

tapuachcoach

New member
אין שום בעיה עם בכי

הבכי לשכעצמו הוא מקום של פריצת דרך חשובה ומשמעותית. ולמרות שרב המשיבים כאן בדיון התייחסו למיקוד, אפקטיוביות ומכוונות למטרה שבתהליך האימוני הקלאסי, הרי אם נעשית עבודה על הפן הרגשי, ועולה מטען שחשוב לפרוקו - הרי בכי יכול להיות צעד חשוב ומשמעותי מאד עבור המתאמן, שכן דווקא אז הוא פתוח לשחרר ולצאת לחופשי ממקומו הנוכחי לקראת הגשמת המטרות והיעדים שלו. מה יכול להיות יותר חשוב ועוצמתי מבכי במקרה הזה?! לדעתי, אין בזה שום פסול ולא בושה. ההיפך.
 

tapuachcoach

New member
בטעות הוספתי פוסט במקום תגובה

עמכם הסליחה
 

ladybug4NLP

Active member
לא כל בכי זה פריצת דרך

ולא כל בכי הוא שחרור. אצלי בקליניקה בוכים הרבה ומהר (כי עובדים בעיקר על החלק הרשגשי שתוקע את האם ומונע ממנו לעשות את הדברים שהוא רוצה . למרות שבתחילת דרכי מאד התלהבתי שלקוחות בכו (כולל גברים) וכמה זה סוג של "אמון" ו"פתיחות" , מנסיוני זה לא תמיד מביא תוצאות. הפוקוס פעמים רבות הולך לבכי עצמו ומסיט את העבודה מהעיקר: דוגמאות אקראיות אלה: בכי של זעם, חוסר אונים, רצון לברוח מהנושא העיקרי, בקשה סמויה להתחשבות/רחמים , דחיינות (כל זמן שאני בוכה אני לא יכול לטפל בבעיה.. עוד מעט... אני רגיש אז אני בוכה )ועוד הרשימה ארוכה כמובן שזה לא כולם אך יש לקחת בחשבון פרמטרים אלה גם. ובניגוד לחשיבה המקובלת - כשאדם בוכה הוא מאד "בתוך עצמו" וקשה לו להגיע לתובנה כלשהי.
 
אהבתי מאוד את מה שכתבת

בדיוק חשבתי על זה בפגישה האחרונה עם המאמן שהוציאה ממני כמה דמעות
במקרה שלי מאוד התרגשתי מהתובנות וגם מהעוצמה של להסתכל על הדברים כמו שהם. אבל כדי לחזור לריכוז הייתי חייבת כמה רגעים של "לאסוף את עצמי"
 
למעלה