Shame in you
New member
אין צורך בתגובות
כואב. כל כך כואב, אלוהים. נדמה שמנסה להתגבר מעט, אבל אז זה בא ואוכל אותי חיה. פשוט אוכל אותי חיה. כל איזכור ממנו, ממנה. כל הודעה מחורבנת שלא נענת. למה אני עושה את זה? "ילדה מדהימה שלי". ככה הוא קורא לה עכשיו? עד לפני מעט זמן זו הייתי אני, אני. איך? איך זה קרה? אני לא מאמינה. זה פשוט חלום רע. ממש חלום רע. לא יאומן. עד לפני כמה זמן...היית כולך שלי והזכרת לי את זה כל הזמן ועכשיו אתה שלה? שלה? של ידידה טובה שלך? שאמרת שאתה לא מרגיש אליה כלום מבחינה רומנטית? איך זה השתנה כל כך מהר? מה קורה פה? זה פשוט חלום רע במיוחד. ואיך הכל מפנה אליך גב... אתה האיקס של העולם. ההשפלה הזאת, ההשפלה, שאני גרמתי לעצמי. אני נתתי לעצמי להראות אהבה אני שאלתי שאלות מפגרות אני גרמתי לעצמי השפלה וביזוי שאין כמוהו. כל כך כואב לי שעליה הוא נלחם כל כואב לי שנזרקתי קיבינימט לא בפעם הראשונה ובגלל שאני לא לומדת לקח לא בפעם האחרונה. כל כך כואב לי שהזכרונות מציפים אותי ומה שהיה לא יחזור לעולם והוא זרק אותי...זרק. כמו שהוא לא יזרוק אף אחת אחרת. כמו שכולם זרקו לפניו ויזרקו אחריו. האמוטיקן הזה של הלב, שכל כך אהבתי, עכשיו הוא מקדיש אותו לה, כל כך הרבה. נמאס לי לדמיין אותם ביחד. שיצאו לי כבר מהראש המזדיין. שימותו הזכרונות. שימות העבר. שימות הכאב. למה חשבתי, שהפעם זה יהיה שונה ואני לא אפגע? למה חשבתי, שמישהו באמת רוצה להיות איתי? למה?
כואב. כל כך כואב, אלוהים. נדמה שמנסה להתגבר מעט, אבל אז זה בא ואוכל אותי חיה. פשוט אוכל אותי חיה. כל איזכור ממנו, ממנה. כל הודעה מחורבנת שלא נענת. למה אני עושה את זה? "ילדה מדהימה שלי". ככה הוא קורא לה עכשיו? עד לפני מעט זמן זו הייתי אני, אני. איך? איך זה קרה? אני לא מאמינה. זה פשוט חלום רע. ממש חלום רע. לא יאומן. עד לפני כמה זמן...היית כולך שלי והזכרת לי את זה כל הזמן ועכשיו אתה שלה? שלה? של ידידה טובה שלך? שאמרת שאתה לא מרגיש אליה כלום מבחינה רומנטית? איך זה השתנה כל כך מהר? מה קורה פה? זה פשוט חלום רע במיוחד. ואיך הכל מפנה אליך גב... אתה האיקס של העולם. ההשפלה הזאת, ההשפלה, שאני גרמתי לעצמי. אני נתתי לעצמי להראות אהבה אני שאלתי שאלות מפגרות אני גרמתי לעצמי השפלה וביזוי שאין כמוהו. כל כך כואב לי שעליה הוא נלחם כל כואב לי שנזרקתי קיבינימט לא בפעם הראשונה ובגלל שאני לא לומדת לקח לא בפעם האחרונה. כל כך כואב לי שהזכרונות מציפים אותי ומה שהיה לא יחזור לעולם והוא זרק אותי...זרק. כמו שהוא לא יזרוק אף אחת אחרת. כמו שכולם זרקו לפניו ויזרקו אחריו. האמוטיקן הזה של הלב, שכל כך אהבתי, עכשיו הוא מקדיש אותו לה, כל כך הרבה. נמאס לי לדמיין אותם ביחד. שיצאו לי כבר מהראש המזדיין. שימותו הזכרונות. שימות העבר. שימות הכאב. למה חשבתי, שהפעם זה יהיה שונה ואני לא אפגע? למה חשבתי, שמישהו באמת רוצה להיות איתי? למה?
