אין מנוס מלבטים

[הרהרנית]

אין מנוס מלבטים

סיימנו את החודש האחרון על ארבע.מלחמות בכל החזיתות קריסת מערכות.גם בבית , גם בבית הספר. אור קיבל תעודה, לא עשינו ענין ממנה, ירידה בכל. אני אמרתי לו שאני אוהבת אותו , ואני יודעת שהתעודה משקפת יותר מהתקופה האחרונה מאשר את המאמץ שעשה כל השנה. הוא מרגיש מיואש, ל רוצה לחזור, חברתית-כיתה בעייתית קצת, והוא רק שנה שם. בכל זאת יש לו חבר-אם כי זהו ילד שבעצמו דחוי, כך שלאור היה קל להתחבר אליו. לימודים? הוא ברח מהרבה שיעורים, התלונן על אלימות, מסכים לכ שהוא מושך אש. ובכל זאת דורש לעבור בית ספר. החיסרון של בית הספר הזה הוא בנתק מוחלט בין ההנהלה למורים. אין מערך טיפולי כמעט בכלל, ואור ממילא לא זכאי מבחינתם- רק לתרפיה במטי- וזה רק בשנה הבאה. השנה הוא לא טופל בכלום ממש. בהמלצת דר מנור, אנחנו טופלנו ובית הספר. לדעתי, למורה ניתנו כלים מעטים בלבד , בלי מעקב ויכולות להתיעץ.רטלין? ננסה שוב טובה בשבוע הבא. היום היה היום הראשון של החופש, והיה המון לחץ בבית. אם כי הלכנו לבריכה אחרצ עד 9 בלילה, הוא לא ממש מצא את מקומו. רציתי לדעת. מה אתם כהורים לילדים בחופש. בלי קיטנה, הוא בן כמעט 10, עושים עם טלויזיה ומחשב? האם מאפשרים בלי גבולות? מה עם שעת שינה? לי נראה שהוא צריך את הגבולות. כי אחרת יהיה שם כל היום.? מה דעתכם? אני מוכנה לשלם בתסכול ולהעסיק אותו בנקודות מעבר.,תודה לכל התיחסות

 

[zivadina]

אני ממליצה על מסגרת מאוד נוקשה

בבית בזמן החופש. אם יש עוד אחים, אז תורנות על המחשב ועל הטלויזיה. אצלנו, למשל, 3 ילדים. התור על המחשב הוא שעה לכל אחד, וכך בסבב. בטלויזיה יש לכל אחד 2 ימים בשבוע שבהם הוא בוחר תוכניות. קודם גם הנהגנו שעות שבהן הטלויזיה מכובה: בין 2 ל-4 ובין 6 ל-7 אחה"צ. באופן כללי, מומלץ לחלק את היום לחטיבות, ואותן לשעות. כך תגרמי לסדר היום להיות יותר מעניין עבור הילד. וסדר היום הנוקשה יכול לחזור על עצמו כל יום בדיוק, כאשר מדי פעם יש הפתעות נעימות. שיהיו כמה עוגנים בסדר היום: למשל, ארוחת בוקר בשעה קבועה, תוכנית אהובה בשעה קבועה, בריכה בשעה קבועה, וכו´. הכל לפי מה שמתאים לכם. בהצלחה

 

[דליה.ד]

הרהרנית שלום.

את מתארת תמונה קשה למדי...בן כמה אור? האם יש אפשרות לתת לו שחייה כל יום? כמה שעות בבריכה יכולות לחולל נפלאות, ואפשר לארגן שהוא הולך עם קרוב משפחה או חבר...אם יש קאנטרי לידכם, אני מאוד´ ממליצה, למרות החור בכיס! חשוב להבנות לו את סדר היום, אבל אם את לא בבית אז קשה לעקוב שהוא עושה מה שמצפים ממנו. אם הוא גדול (10) אפשר לתת לו מטלות בבית ואפילו ספונז´ה...יש באלגן אבל הילד עסוק. לגבי בית הספר את במילכוד 22, איזה בית ספר זה? מה שאת מתארת זה נורא ואיום!

 

[arena]

דליה יקרה

דליה אצלנו בבית הספר זה אותו הדבר למרות שיתוף הפעולה המלא והאינסופי שלנו. חייבים לעשות משהו לכולם כל כך קשה. אני יודעת שיש כמה פסיכולוגים אצלנו באיזור שרצים מוועדת השמה אחת לשניה והם פשוט אומרים שאין למערכת פתרון אמיתי לילדי ה ADHD ביחוד לאילו עם האינטליגנציה הרגילה ובעיות ההתנהגות. מה דעתך ? איך אפשר להתקדם?

 

[אפרת@הבית]

ARENA - לשאלתך

אין כיום ברירה מלבד לקחת את העניינים לידיים בבית, לזה קוראים אגב בז´רגון העכשווי "העצמה אישית", ללמוד את החומר, להסתייע בפסיכולוג מלווה ולבנות תכניות התנהגותיות ללימוד בבית. אני יודעת שזו לא מטלה קלה, אך מכיוון שמדובר במטרה הספציפית של התקדמות בסוגית ההתנהגות, אני חובת שכיום לא תקבלי פיתרון במערכות החינוך אלא במסגרת המשפחתית. כמו כן נסי להעזר בטיפים שהורים העלו אלינו לפורוםף, הפורום מהווה קבוצת תמיכה וירטואלית וככזו - עולים בה רעיונות שונים ודרכים שונות להתמודדות עם כל מיני מצבים.

 

[הרהרנית]

תודה על כל התמיכה.

תודה שהייתם שם כשרציתי לשפוך את הלב. ואר בן 10. ולא רצה לעזור בבית. יש לנו מנוי בברכה. אתמול היינו 4 שעות. רק הוא לא שוחה ממש. רק משחק ומשתולל. למרות הוא כמובן למד שחיה. אבל לפחות נהנה ומוציא אנרגיה. אני גם מורה. אבל במגזר הפרטי לאנגלית ולא עובדת בקיץ. אני מוכנה להקדיש כל מה שצריך בתנאי שאראה התקדמות. כי כבר הוצאתי המון על כל מיני ודיי. בבית הוא יודע להיות עסוק ואני מקפידה על גבלות גם בחופש, כי חשוב לי שיהיה עסוק ומידי פעם אני מציעה והוא שמח. יהיה סדר. כי הוא זקוק למסגרת . כל יציאה משגרה קשה לו. גם ללכת לבריכה היה קשה. שם הוא נהנה והיה לו קשה לצאת למרות שידע מראש עד מתי נישאר. לגבי הרעיון של מדריך ספורט. רעיון מעולה. אני כבר אתחיל לחפש לו מישהו טוב. לגבי שנה הבאה? אשר יהיה יהיה. כל דבר בזמנו. אניח לענין מעט אם כי היום שוב הוא אמר שלשם הוא לא חוזר ויהי מה. ביי בינתיים.

 

[arena]

קצת מה קורה אצלנו

קייטנה של ספורט או כדורגל לא הולך ? עם רטאלין... התחלת חוג של תופים / דרבוקה ? אצלנו יש חוגים על בסיס יומיומי של פעילות יצירה וניתן להרשם. סדר יום מראש וקשיח - הכרחי !!! תוכנית לחופש ברמה יומיומית- מתי סבתא לוקחת , מתי הבעל לוקח חופש , חופשה של המשפחה וכדומה- אבל לשבת ולתכננן לא להשאיר ימים לא סגורים זה נשמע מעיק לתכנן במיוחד בחופש אבל אח"כ זה נותן שקט לכולם והמאמץ משתלם. אני הייתי לוקחת לבריכה כמעט כל יום ובשעות קבועות. ים אחרי הצהרים זה מעולה !!! אחרי הצהרים , גם בשעות קבועות , לצאת החוצה עם כדור , סקייטבורד וכדומה. לדעתי עדיף בשעות היותר מאוחרות שכן החום גורם לילדים להיות יותר "היפרים". תנסי לראות האם יש מדריך ספורט באחד מחוגי הכדורגל / האחרים שמוכן לעשות בייבי סיטר ויקח את הילד , שוב בימים קבועים ...-מה לעשות אין ברירה ... החוצה להוציא מרץ. אח"כ הוא יבוא יותר רגוע הביתה ואז תהיה לו טלויזיה / מחשב או סתם בטלה. ובקיצור הרבה פעילות ספורט , אבל שתדעי מראש מה הולך לקרות כל יום וגם הילד ידע. מנסיון זה עובד.

 

[דליה.ד]

כן, הרבה פעילות ספורטיבית

זה המפתח הנכון. אצלי, בקיבוץ שוחחנו עם המדריך של בית הילדים, והוא עצמו "תפס" את הילד לשיחה ביום הראשון. הם סיכמו על הקודים מתי נדר זקוק לעזרה מהמדריך, מתי הוא לוקח ריטאלין, באיזה פעילות הוא לוקח חלק ובאיזה לא. בשבוע הבא יש נסיעה לאטרקציה - פארק מים - כבר סיכמנו שהוא ייקח את הריטאלין כדי שהוא והאחרים יהנו ויהיה כייף. הוא מרבה לנסוע עכשיו על הרולרבליידס וזה נותן לו תחושה מאוד טובה. כל יום מהשעה 16:00 ועד 19:00 הוא בבריכה. הבריכה מחוללת נפלאות איתו. בנוגע לגדולות, הן צריכות לעבוד בחופשה 20 יום (ברית עובדת בבית תינוקות ועדן מסייעת למורות בבית הספר היסודי בהכנות לשנה הבאה)ובנוסף יש להן נסיעה לאילת לשלושה ימים ומחנה של השומר הצעיר בסוף יולי. אבל להן, הרבה יותר קל, כי את הזמן הפנוי הן מבלות ב....שינה!

 

[עדו בן צבי 1]

גבולות?

הבעיה של אנשים כמונו עם גבולות היא, שבבית הספר, הגבולות בלתי אפשריים. מאלצים אותנו לקרוא בקול רם ולהשפיל את עצמנו בשגיאות הקריאה שלנו כדי לא לעבור את הגבול. לשבת בשקט מוחלט במשך שעות כדי לא לעבור את הגבול. האמת, גם את יכולה לתת דוגמאות לגבולות בלתי אפשריים. למה אני מספר לך את מה שאת כבר יודעת? כדי להסביר לך שמערכת ה-´´חינוך´´ מעוותת אצלנו את כל מושג הגבול. הצבת גבולות קשוחים עשויה להתפרש על ידינו כהתעללות. במקרים אחרים, כששוכנענו שהגבולות הכרחיים, העובדה שהם בלתי אפשריים גורמת לנו לפתח דיעה שלילית על עצמנו: על החריגים שלא יכולים לעמוד בגבולות הכרחיים. לילד היה גהנום במשך השנה. תני לו לנוח מהגבולות בחופש.

 

[zivadina]

בשביל זה בונים בבית גבולות שהילדים

יכולים לעמוד בהם. אבל אני יכולה להעיד שמאז קבענו גבולות, ועם הרבה פקפוקים שלי, ההתנהגות של הילד ה-adhd השתפרה פלאים. כנראה שהילדים הזיגזגים שלנו זקוקים לראות קו ישר, ככה הם יכולים לזגזג ותמיד לחזור לקו הישר. אצלנו החוקים הועילו מאוד מאוד. ואני חוזרת ומדגישה שהחינוך שלנו הוא לעצמאות וליוזמה מירבית של הילדים, ותתפלא שאין סתירה.

 

[דליה.ד]

כמובן שלא מתכוונים לבית סוהר!

לילד adhd בעיה כאשר סדר היום לא מובנה מראש והם לא יודעים מה צפוי להם ואיך הם צריכים להתנהג. כאשר הכל ידוע וברור מראש הם מצליחים יותר! בני, למשל, במערכת השעות הרגילה משגשג ממש, ואילו בשיעורים "גמישים" ו/או "פתוחים" הוא הולך לאיבוד ועושה שטויות.

 

[עדו בן צבי 1]

קשה להכליל. לפעמים. אולי לעיתים

אולי לעיתים רחוקות, צריך לתת לילד לנוח ממושג החוק. מובן שאי אפשר להרשות לאף ילד לנוח מהחוק שאומר שאסור לשחק בחשמל. מובן שאי אפשר לקחת חופש מחוקי הבטיחות בדרכים. אבל, אפשר להניח לילד לאחר הביתה. להניח לילד לצעוק במקומות ציבוריים. להניח לילד לישון מאוחר. שוב, בלי הכללות. אם רואים שהחופש הזה עושה לילד רע על הנשמה....

 

[זהבה נ]

עדו היקר, חבל לי שהחויות שעברת

כל כך טראומטיות עבורך, אבל כאשר תשוב לישראל, אני מבטיחה לך לשתף אותך בסיור מודרך בבית ספר בו לומדים תלמידם בעלי הפרעות קשב, ריכוז והתנהגות(עם פטנציאל תקין לחלוטין), תוכל להתרשם מהעשיה עבור תלמידם אלו אשר נעשית מטעם מערכת החינוך. אני מזכירה לך שאני לא מורה אלא אמא כמוך. להת´

 

[עדו בן צבי 1]

אי אפשר להתעלם מהשינוי.

במיוחד כשמשווים את השינוי שעברה מערכת החינוך לזה שעברה מערכת הבריאות קשה לזלזל בו. אבל אי אפשר להתעלם גם מהעבודה הקשה שמשקיעים ושצריך להשקיע בהמשך השינוי. כולנו יודעים שיש הרבה ילדים שחווים היום את אותן חוויות שאני חויתי. (אם לא יותר גרועות). בהצלחה בהמשך השינוי!