אין לך סיכוי
"אין לך שום סיכוי".
"סליחה ?! "
"אין לך שום סיכוי שבעולם להשיג אותו", הנידה הסטודנטית לידי את ראשה לכיוון המרצה.
הסתכלתי עליו,
נראה טוב, לא מדהים, אבל טוב. לא מישהו שהייתי נלחמת על להשיג אותו, אבל עושה אותו בכיף. בטחון עצמי גבוה, מרגיש נוח בעמדת בעל הידע. ובטח מרוצה ממבטי הערצה הגלויים של זו שיושבת לידי. גבר, כולם גברים ... "
"חחחח, אולי לך אין שום סיכוי, אם הייתי רוצה הוא היה על ארבע עכשיו"
עכשיו תורה היה לצחוק, "היית מתה, אולי אזרוק לך איזה עצם אח"כ" היא קורצת לי מחייכת.
הייתי אמורה להתעצבן, אבל משום מה היא חייכה אותי מבפנים, העיניים שלה אמרו שזו לא הייתה התגרות פוגעת, אלא רק מצב רוח משחקי, והרבה בטחון עצמי. אני מתחילה לחבב אותה.
"וואלה ?! " אמרתי. תוהה מאיפה זה בא. היא לא נראית מי יודע מה. חמודה כזו - בסדר. לא יותר מזה. אבל כן, סקסית, בהחלט סקסית. וברור שמשם הכוח שלה. היא בטח יודעת לשחק היטב את המשחק, וחושבת שהקלף הכי חזק שלי זה איך שאני נראית, ורק עליו אני בונה. טוב, היא עוד לא ראתה את שאר הקלפים, אני לוקחת אותה בסיבוב !
" יודעת מה, בואי נתערב. מי שמצליחה לתפוס את תשומת ליבו קונה לשנייה קפה אחרי השיעור "
"הולך, מתאים לי קפה, אחד סוכרזית " היא מחייכת. "היית מתה, הפוך חזק בלי סוכר" אני מחייכת אליה חזרה. ושתינו צוחקות. רק כדי לראות שהוא עומד ומסתכל עלינו במבט נוזף.
"סליחה" אני אומרת בחיוך גדול מבויש וסמוק, קונה ביני לבין עצמי נקודה. הוא לא הראה שום תגובה והמשיך כרגיל. טוב, לא נפל בירייה הראשונה, לפחות זה הולך להיות מהנה, ומי יודע אולי אפילו מאתגר.
נחושה לנצח אותה אני מורידה את הגומייה מפזרת את הכתום, מעבירה לשון מהירה על השפתיים, מניחה את כל הכוונות עמוק בעיניים, ומנסה לתפוס את מבטו.
"פשששששש" היא צוחקת לידי "סחטיין על הלוק".
"שתקי " אני אומרת מסתכלת עליה וצוחקת " את לא רואה שאני עובדת ?! ... "
" עוד פעם את ? " הוא אומר בקול חד ונוזף, אני מסובבת מייד את הראש כדי לראות אותו עומד עצבני ומסתכל ישר עלי, תופס אותי מופתעת, בחצי השנייה שלוקח לי להתאפס הוא כבר אומר "די !" ומנתק את קשר העין.
שתינו מרכינות את הראש, "אני אהרוג אותך", אני מסננת כשאני שומעת אותה מגחכת בשקט - "בכוס זכוכית בבקשה".
אני מחליטה להתקדם יותר בזהירות, פעמיים להיתפס לא מוכנה זה לא לעניין. בוחנת לאט את התגובות שלו, איך הוא מסתכל על הכיתה, ועלי, מחייכת אליו במבט, אבל לא מצליחה לתפוס את המבט שלו. לומדת אותו בסבלנות. אחרי ההפסקה מגיעה ההזדמנות שלי, הוא מכתיב.
הראשים של כולם קבורים בתוך המחברות כותבים, והוא לא יכול לפספס אותי. אני יושבת זקופה, לא כותבת. מבליטה קצת את השדיים, מעבירה אצבעות בכתום, משאירה את היד על הראש, ונועצת בו את "המבט", שילוב מעודן של תמימות, חושניות, וגירוי חריף. האפקט נבדק והוכח אין ספור פעמים, אין לי ספק שזה עניין של שניות עד שהוא שלי, כל מה שצריך זה שהוא יבחין ... והוא מבחין.
בדיוק כמו שחשבתי, בדיוק כמו תמיד, הוא נעצר באמצע המשפט ומסתכל ישר עלי, בינגו. הוא מחייך אלי ואומר בקול רם " אני מבין שאת בונה על זה שתזכרי הכל מהראש, במבחן " . אני בהלם. כולם מרימים את הראש, עוקבים אחרי המבט הציני שלו ישר אלי, ואני לא מאמינה שזה קורה, זה משהו שאף פעם לא קורה, לפחות לא בלי שליטה שלי, אני מאדימה! המילים עולות לי מיד לראש ארסיות ומצליפות, אבל יחד איתן ההבנה שהוא יקלוט שזו התגוננות. נתפסתי לא מוכנה, הושפלתי.
אני בולעת את המילים שותקת, מורידה את הראש, לוקחת את העט, מניחה בקצה הדף, וממתינה שתי שניות נצחיות שימשיך להכתיב.
זה פוגע בי בעוצמה, אני אפילו לא צריכה את התגובה שלה. נפלתי, הורדתי, נכשלתי, טעיתי בהערכות, הושפלתי. וכמו מנגנון פצצה ישנה ששכב שנים רדום, הופעלתי.
הדם מתפשט מהפנים לשאר הגוף, אני מתחילה לבעור... בכוס.
דחף עצום מנסה למשוך את היד שלי למטה, לגעת להתפרק, להרגיש אותו. זה מעבר למשחק, מעבר אליה או להגיון, עכשיו זה צורך פרימיטיבי מזוקק וטהור. אני צריכה אותו !
היא מסתכלת עלי מודאגת, אבל אז רואה את עיני בוערות. "אני אזיין אותו" השפתיים שלי אומרות לה ללא קול. והיא מחייכת אלי חיוך רחב מעריכה את הנחישות, "חחח סוטה, בהצלחה " .
בדקות הארוכות הבאות אני שומרת על הראש מורכן במחברת, מנסה לחשוב. מה השתבש ? הגוף שלי משתולל בפנים, צורח למגע, לשריטות, לפורקן. למה הוא לא הגיב אלי ? איך הוא לא נלכד ? ומרגע לרגע אני גולשת לפנטזיות במסווה אופציות לתפיסת תשומת הלב שלו. כשאני מדמיינת את עצמי יושבת מתחת לשלוחן שלו מוצצת לו בזמן שהוא מסביר לכיתה, נופל לי האסימון. הגישה שלי הייתה מינית מידי.
אמנם זה היה מרומז מאד, והוא נראה כמי שמסוגל להתמודד, אבל זו מסיכה. הוא מאותם אלו שעבורם זה בוטה מידי, שלא יודעים להתמודד. אני מעבירה בזריזות מתחת לשולחן שתי אצבעות פעם אחת על הכוס, סוכריית הבטחה לצורך הבוער, משתיקה אותו, וחוזרת לשליטה. זמן להחליף אסטרטגיה.
אני שוקעת בחומר, מחפשת את השאלה. רוצה ללכת דרך המוח ? בבקשה ! רושמת לי שלושה דברים. מחליטה ללכת על מספר שתיים, שאלה חזקה על החומר, גם תיאורטית וגם מצביעה על הבנה. מחליטה על אחד על אחד, ולא מול כל הכיתה, שלא יראה מתחכם מיד, שלא יפריע לו, הפעם אני הולכת על הערכה.
בסוף השיעור אני אומרת לה שתחכה לי רגע, וניגשת אליו. ממתינה בשקט עד שהאחרים יסיימו לשאול, ואז שואלת. בלי מניירות, בלי פיתוי, ידע בלבד. הוא מתחיל להסביר לי, מסתכל לתוך עיני, מחפש ומוצא את ההבנה, כשאני מרגישה שאני מוצאת את התשובה.
פתאום היא מגיעה מהצד, ומתכופפת להרים טוש שנפל מהרצפה. החולצה שלה נופלת קדימה, חושפת חצי מהשדיים שלה בחזייה שחורה, המבט שלו מהופנט. היא מתרוממת, נותנת לו את הטוש, מניחה את היד שלה על היד שלו ואומרת בחיוך " שמחתי להרים לך אותו" ומוסיפה קריצה. אני מסתכלת המומה כשהוא צוחק על דו המשמעות ואומר לה " תודה מותק".
מותק ?! מה מותק ????!!!!
אני לא מאמינה ! הוא קרא לה מותק, הזונה!
בואי תתפסי לו את הזין ותסגרי עניין.
"אני מחכה לך בקפיטריה" היא מחייכת אלי, "בא לי קפה ".
ואני חשבתי שאולי הייתי בוטה מדי, איזה מטומטמת.
"אוקי" אני ממלמלת והוא לא מוריד את העיניים מהתחת שלה עד שהיא יוצאת מהכיתה.
"טוב, איפה היינו ? " הוא נזכר בקיומי כשהיא יוצאת.
אני מנסה להתאפס מגמגמת משהו אבל הוא קוטע אותי, "תראי אני קצת ממהר, שבוע הבא אני אהיה בערך חצי שעה לפני השיעור בחדר של שעות הקבלה, תוכלי להגיע ? "
כן אני אגיע,
אתה יכול להיות בטוח, ועוד איך אני אגיע
אני אגיע מוכנה הפעם,
את הכפפות אני משאירה בבית,
ואיך שזה נראה כרגע כנראה שלא רק אותן...
"אין לך שום סיכוי".
"סליחה ?! "
"אין לך שום סיכוי שבעולם להשיג אותו", הנידה הסטודנטית לידי את ראשה לכיוון המרצה.
הסתכלתי עליו,
נראה טוב, לא מדהים, אבל טוב. לא מישהו שהייתי נלחמת על להשיג אותו, אבל עושה אותו בכיף. בטחון עצמי גבוה, מרגיש נוח בעמדת בעל הידע. ובטח מרוצה ממבטי הערצה הגלויים של זו שיושבת לידי. גבר, כולם גברים ... "
"חחחח, אולי לך אין שום סיכוי, אם הייתי רוצה הוא היה על ארבע עכשיו"
עכשיו תורה היה לצחוק, "היית מתה, אולי אזרוק לך איזה עצם אח"כ" היא קורצת לי מחייכת.
הייתי אמורה להתעצבן, אבל משום מה היא חייכה אותי מבפנים, העיניים שלה אמרו שזו לא הייתה התגרות פוגעת, אלא רק מצב רוח משחקי, והרבה בטחון עצמי. אני מתחילה לחבב אותה.
"וואלה ?! " אמרתי. תוהה מאיפה זה בא. היא לא נראית מי יודע מה. חמודה כזו - בסדר. לא יותר מזה. אבל כן, סקסית, בהחלט סקסית. וברור שמשם הכוח שלה. היא בטח יודעת לשחק היטב את המשחק, וחושבת שהקלף הכי חזק שלי זה איך שאני נראית, ורק עליו אני בונה. טוב, היא עוד לא ראתה את שאר הקלפים, אני לוקחת אותה בסיבוב !
" יודעת מה, בואי נתערב. מי שמצליחה לתפוס את תשומת ליבו קונה לשנייה קפה אחרי השיעור "
"הולך, מתאים לי קפה, אחד סוכרזית " היא מחייכת. "היית מתה, הפוך חזק בלי סוכר" אני מחייכת אליה חזרה. ושתינו צוחקות. רק כדי לראות שהוא עומד ומסתכל עלינו במבט נוזף.
"סליחה" אני אומרת בחיוך גדול מבויש וסמוק, קונה ביני לבין עצמי נקודה. הוא לא הראה שום תגובה והמשיך כרגיל. טוב, לא נפל בירייה הראשונה, לפחות זה הולך להיות מהנה, ומי יודע אולי אפילו מאתגר.
נחושה לנצח אותה אני מורידה את הגומייה מפזרת את הכתום, מעבירה לשון מהירה על השפתיים, מניחה את כל הכוונות עמוק בעיניים, ומנסה לתפוס את מבטו.
"פשששששש" היא צוחקת לידי "סחטיין על הלוק".
"שתקי " אני אומרת מסתכלת עליה וצוחקת " את לא רואה שאני עובדת ?! ... "
" עוד פעם את ? " הוא אומר בקול חד ונוזף, אני מסובבת מייד את הראש כדי לראות אותו עומד עצבני ומסתכל ישר עלי, תופס אותי מופתעת, בחצי השנייה שלוקח לי להתאפס הוא כבר אומר "די !" ומנתק את קשר העין.
שתינו מרכינות את הראש, "אני אהרוג אותך", אני מסננת כשאני שומעת אותה מגחכת בשקט - "בכוס זכוכית בבקשה".
אני מחליטה להתקדם יותר בזהירות, פעמיים להיתפס לא מוכנה זה לא לעניין. בוחנת לאט את התגובות שלו, איך הוא מסתכל על הכיתה, ועלי, מחייכת אליו במבט, אבל לא מצליחה לתפוס את המבט שלו. לומדת אותו בסבלנות. אחרי ההפסקה מגיעה ההזדמנות שלי, הוא מכתיב.
הראשים של כולם קבורים בתוך המחברות כותבים, והוא לא יכול לפספס אותי. אני יושבת זקופה, לא כותבת. מבליטה קצת את השדיים, מעבירה אצבעות בכתום, משאירה את היד על הראש, ונועצת בו את "המבט", שילוב מעודן של תמימות, חושניות, וגירוי חריף. האפקט נבדק והוכח אין ספור פעמים, אין לי ספק שזה עניין של שניות עד שהוא שלי, כל מה שצריך זה שהוא יבחין ... והוא מבחין.
בדיוק כמו שחשבתי, בדיוק כמו תמיד, הוא נעצר באמצע המשפט ומסתכל ישר עלי, בינגו. הוא מחייך אלי ואומר בקול רם " אני מבין שאת בונה על זה שתזכרי הכל מהראש, במבחן " . אני בהלם. כולם מרימים את הראש, עוקבים אחרי המבט הציני שלו ישר אלי, ואני לא מאמינה שזה קורה, זה משהו שאף פעם לא קורה, לפחות לא בלי שליטה שלי, אני מאדימה! המילים עולות לי מיד לראש ארסיות ומצליפות, אבל יחד איתן ההבנה שהוא יקלוט שזו התגוננות. נתפסתי לא מוכנה, הושפלתי.
אני בולעת את המילים שותקת, מורידה את הראש, לוקחת את העט, מניחה בקצה הדף, וממתינה שתי שניות נצחיות שימשיך להכתיב.
זה פוגע בי בעוצמה, אני אפילו לא צריכה את התגובה שלה. נפלתי, הורדתי, נכשלתי, טעיתי בהערכות, הושפלתי. וכמו מנגנון פצצה ישנה ששכב שנים רדום, הופעלתי.
הדם מתפשט מהפנים לשאר הגוף, אני מתחילה לבעור... בכוס.
דחף עצום מנסה למשוך את היד שלי למטה, לגעת להתפרק, להרגיש אותו. זה מעבר למשחק, מעבר אליה או להגיון, עכשיו זה צורך פרימיטיבי מזוקק וטהור. אני צריכה אותו !
היא מסתכלת עלי מודאגת, אבל אז רואה את עיני בוערות. "אני אזיין אותו" השפתיים שלי אומרות לה ללא קול. והיא מחייכת אלי חיוך רחב מעריכה את הנחישות, "חחח סוטה, בהצלחה " .
בדקות הארוכות הבאות אני שומרת על הראש מורכן במחברת, מנסה לחשוב. מה השתבש ? הגוף שלי משתולל בפנים, צורח למגע, לשריטות, לפורקן. למה הוא לא הגיב אלי ? איך הוא לא נלכד ? ומרגע לרגע אני גולשת לפנטזיות במסווה אופציות לתפיסת תשומת הלב שלו. כשאני מדמיינת את עצמי יושבת מתחת לשלוחן שלו מוצצת לו בזמן שהוא מסביר לכיתה, נופל לי האסימון. הגישה שלי הייתה מינית מידי.
אמנם זה היה מרומז מאד, והוא נראה כמי שמסוגל להתמודד, אבל זו מסיכה. הוא מאותם אלו שעבורם זה בוטה מידי, שלא יודעים להתמודד. אני מעבירה בזריזות מתחת לשולחן שתי אצבעות פעם אחת על הכוס, סוכריית הבטחה לצורך הבוער, משתיקה אותו, וחוזרת לשליטה. זמן להחליף אסטרטגיה.
אני שוקעת בחומר, מחפשת את השאלה. רוצה ללכת דרך המוח ? בבקשה ! רושמת לי שלושה דברים. מחליטה ללכת על מספר שתיים, שאלה חזקה על החומר, גם תיאורטית וגם מצביעה על הבנה. מחליטה על אחד על אחד, ולא מול כל הכיתה, שלא יראה מתחכם מיד, שלא יפריע לו, הפעם אני הולכת על הערכה.
בסוף השיעור אני אומרת לה שתחכה לי רגע, וניגשת אליו. ממתינה בשקט עד שהאחרים יסיימו לשאול, ואז שואלת. בלי מניירות, בלי פיתוי, ידע בלבד. הוא מתחיל להסביר לי, מסתכל לתוך עיני, מחפש ומוצא את ההבנה, כשאני מרגישה שאני מוצאת את התשובה.
פתאום היא מגיעה מהצד, ומתכופפת להרים טוש שנפל מהרצפה. החולצה שלה נופלת קדימה, חושפת חצי מהשדיים שלה בחזייה שחורה, המבט שלו מהופנט. היא מתרוממת, נותנת לו את הטוש, מניחה את היד שלה על היד שלו ואומרת בחיוך " שמחתי להרים לך אותו" ומוסיפה קריצה. אני מסתכלת המומה כשהוא צוחק על דו המשמעות ואומר לה " תודה מותק".
מותק ?! מה מותק ????!!!!
אני לא מאמינה ! הוא קרא לה מותק, הזונה!
בואי תתפסי לו את הזין ותסגרי עניין.
"אני מחכה לך בקפיטריה" היא מחייכת אלי, "בא לי קפה ".
ואני חשבתי שאולי הייתי בוטה מדי, איזה מטומטמת.
"אוקי" אני ממלמלת והוא לא מוריד את העיניים מהתחת שלה עד שהיא יוצאת מהכיתה.
"טוב, איפה היינו ? " הוא נזכר בקיומי כשהיא יוצאת.
אני מנסה להתאפס מגמגמת משהו אבל הוא קוטע אותי, "תראי אני קצת ממהר, שבוע הבא אני אהיה בערך חצי שעה לפני השיעור בחדר של שעות הקבלה, תוכלי להגיע ? "
כן אני אגיע,
אתה יכול להיות בטוח, ועוד איך אני אגיע
אני אגיע מוכנה הפעם,
את הכפפות אני משאירה בבית,
ואיך שזה נראה כרגע כנראה שלא רק אותן...
