אין לי רגשות
טוב אני חושבת שכבר הזכרתי את זה פה לפני כן. אני שונאת את התקופה שאני עוברת. לא מהבחינה הבריאותית אלא הרגשית. תמיד כשאני צריכה לברוח לאן שהוא, אני נסגרת. יש לי תחושה שכבר אין לי רגשות. אני מכירה אנשים והדבר הראשון שאני מתארת על עצמי, זה שאני מכוערת ושמנה. וזה לא משנה אם זה נכון או לא. פשוט אני רוצה שילכו ממני. מעין מבחן. ומי שכן מתעקש, אז הוא שווה את חברותי איתו. ואין לי כוח למשחקים. אין לי כוח לקשקשנות. ואין לי רגשות. אני יודעת את זה. אני נעלבת, אבל לא מרגישה את זה. אני לא מצליחה להרגיש משהו בפנים שם. הבן אדם האחרון הצליח לרגש אותי, אכזב אותי. בד``כ נורא קל לרגש אותי. מספיק להגיד מילה נכונה (אפילו ``חמודה`` או כל מיני כינויים כאלה), או להצחיק אותי או לשעשע או לגרום יל כיף. ובזמן האחרון, אני לא מצליחה. אני מנסה. אבל..כבר אין לי רגשות. וזה מפחיד אותי בטירוף. כולם אומרים שזה ממש תלוי בבן אדם. אבל....
טוב אני חושבת שכבר הזכרתי את זה פה לפני כן. אני שונאת את התקופה שאני עוברת. לא מהבחינה הבריאותית אלא הרגשית. תמיד כשאני צריכה לברוח לאן שהוא, אני נסגרת. יש לי תחושה שכבר אין לי רגשות. אני מכירה אנשים והדבר הראשון שאני מתארת על עצמי, זה שאני מכוערת ושמנה. וזה לא משנה אם זה נכון או לא. פשוט אני רוצה שילכו ממני. מעין מבחן. ומי שכן מתעקש, אז הוא שווה את חברותי איתו. ואין לי כוח למשחקים. אין לי כוח לקשקשנות. ואין לי רגשות. אני יודעת את זה. אני נעלבת, אבל לא מרגישה את זה. אני לא מצליחה להרגיש משהו בפנים שם. הבן אדם האחרון הצליח לרגש אותי, אכזב אותי. בד``כ נורא קל לרגש אותי. מספיק להגיד מילה נכונה (אפילו ``חמודה`` או כל מיני כינויים כאלה), או להצחיק אותי או לשעשע או לגרום יל כיף. ובזמן האחרון, אני לא מצליחה. אני מנסה. אבל..כבר אין לי רגשות. וזה מפחיד אותי בטירוף. כולם אומרים שזה ממש תלוי בבן אדם. אבל....