מדוכא ובודד
New member
אין לי מזל בחיים
הרבה שנים לא יצאתי לדייט עם בחורה. ובחודשים האחרונים הייתי בחרדה גדולה שאיבדתי את היכולת שלי לדבר עם בחורה, ומכאן את הגבריות. קניתי ספרים (לא אגיד את שמם כדי שלא תאשימו אותי בניסיון פרסומת). ספר אחד קשור לבטחון עצמי עם נשים וספר אחר קשור למשיכה.
למדתי מהספר את הטעויות שלי בקידום אינטראקציה לקראת פגישה. ובשבוע שעבר הכרתי מישהי, אתמול יצאנו.
היא חזרה על אותן שאלות; "תגיד, יהיה טוב?, "איך אשכח מה שקרה לי". וכל הזמן הייתי מעודד אותה ומנסה לחזור על עצמי בדרכים שונות כדי לתרום לעידוד. היה לי מאוד קשה להכיל אותה. רציתי שנעשה הליכה, היא רצתה רק לשבת על הספסל. קניתי לה במסעדה, אחר כך ישבנו על ספסל והיא שואלת אותי אם גם האנשים שישבו במסעדה נראים נהנים.
זה מאוד שיעמם אותי, כך במשך 4 שעות, הרגשתי כאילו אני נמצא בעבודה של טיפול עם זקן או זקנה שאני צריך להשגיח עליה, למרוח את הזמן. בסוף היא רצתה להגדיר אותי כחבר שלה, אמרתי לה שאראה כבר בהמשך וזה מוקדם מידי, אבל היא מאוד רצתה והתחננה אז הסכמתי.
ואז היא רצתה שאכנס להורים שלה ושהיא תכריז עלינו כחברים, היא התחננה וממש לא רציתי אבל זה היה נראה שאם אסרב זה ייפגע בה מאוד ויהרוס את הקשר, אז הסכמתי. נכנסתי, ההורים שלה צעירים.
בסוף, היא נישקה אותי בפה, שיתפתי איתה פעולה כמו גבר.
אבל, כשחזרתי הביתה, חזרתי מותש ממנה ! כל הגוף שלי היה מותש כאילו משאית עברה עלי. היום בבוקר, הגוף שלי היה מותש ממנה.
סיפרתי לאימא שלי, ובמקום להקשיב לי היא אומרת לי "עכשיו אתה רואה כמה קשה לי כשאתה מדבר איתי".
ממש עידוד נחמד.
לא יודע, אני פוחד שאני לא מסוגל להכיל בנאדם.
זה קרה לי לפני חודש גם עם שכן מבוגר, שרצה ממני עצה משפטית וגילה לי מה קרה עם אשתו. הצעתי לו לא להתגרש ממנה, וזה נמשך שעתיים, והיה לי מאוד קשה בשיחה ורציתי ללכת הביתה כבר והרגשתי שהוא מחזיק אותי.
אני לא יודע, אני פוחד נורא שמרוב שלא הייתי באינטראקציה עם אנשים אז כבר קשה לי להכיל אותם. והחרדה שלי היא שלא אוכל להקים משפחה אם אין לי סבלנות לדיבורים של אישה.
יש לי סבלנות עצומה לגדל ילדים, זה רואים ויש לי אליהם הרבה סבלנות, אבל הלוואי והיתה לי טיפה מהסבלנות שיש לי לילדים לנשים מבוגרות. הן משעממות אותי כשהן מדברות.
גם גברים משעממים אותי מאוד.
בתוכי יש משאלה לא שגרתית, והיא לבת זוג עובדת כדי שלא אשמע את הדיבורים שלה, אבל מטפחת את עצמה לקראת שעה רומנטית שבה עושים סקס, אבל גם אז שלא תדבר בזמן הסקס.
ואז כך שתוליד לי ילדים, ונטפל בילדים ביחד מבלי שהיא תשתלט עלי כשהילדים רוצים ללכת איתי לטייל ופתאום תחליט לאן שנלך. אני לא רוצה אישה דברנית מידי ולא רוצה אישה משועממת בבית שמרוב שיעמום היא רק מדברת ורק שאקשיב ואענה לך על שאלות חוזרות שהיא שואלת.
ולא רוצה שכאשר יהיו לנו ילדים אז תשתלט ותגנוב את ליבם על חשבוני. ילדים הם גם שלי, וחשוב לי הקשר איתם.
וכל אלה הדברים שמתאימים לאופי שלי, ואני לא בטוח שאצליח למצוא אישה שמתאימה לזה.
זה מכניס אותי לחרדה מאוד גדולה שלא אצליח למצוא אישה מתאימה ואז אמצא את עצמי בלי ילדים לטפח ובלי בת זוג לסקס.
היום בערב, אצטרך להיות איתה שוב פעם רק בגלל שאין לי בחורות אחרות (כולן לא רוצות אותי ואני דחוי על ידן).
הרבה שנים לא יצאתי לדייט עם בחורה. ובחודשים האחרונים הייתי בחרדה גדולה שאיבדתי את היכולת שלי לדבר עם בחורה, ומכאן את הגבריות. קניתי ספרים (לא אגיד את שמם כדי שלא תאשימו אותי בניסיון פרסומת). ספר אחד קשור לבטחון עצמי עם נשים וספר אחר קשור למשיכה.
למדתי מהספר את הטעויות שלי בקידום אינטראקציה לקראת פגישה. ובשבוע שעבר הכרתי מישהי, אתמול יצאנו.
היא חזרה על אותן שאלות; "תגיד, יהיה טוב?, "איך אשכח מה שקרה לי". וכל הזמן הייתי מעודד אותה ומנסה לחזור על עצמי בדרכים שונות כדי לתרום לעידוד. היה לי מאוד קשה להכיל אותה. רציתי שנעשה הליכה, היא רצתה רק לשבת על הספסל. קניתי לה במסעדה, אחר כך ישבנו על ספסל והיא שואלת אותי אם גם האנשים שישבו במסעדה נראים נהנים.
זה מאוד שיעמם אותי, כך במשך 4 שעות, הרגשתי כאילו אני נמצא בעבודה של טיפול עם זקן או זקנה שאני צריך להשגיח עליה, למרוח את הזמן. בסוף היא רצתה להגדיר אותי כחבר שלה, אמרתי לה שאראה כבר בהמשך וזה מוקדם מידי, אבל היא מאוד רצתה והתחננה אז הסכמתי.
ואז היא רצתה שאכנס להורים שלה ושהיא תכריז עלינו כחברים, היא התחננה וממש לא רציתי אבל זה היה נראה שאם אסרב זה ייפגע בה מאוד ויהרוס את הקשר, אז הסכמתי. נכנסתי, ההורים שלה צעירים.
בסוף, היא נישקה אותי בפה, שיתפתי איתה פעולה כמו גבר.
אבל, כשחזרתי הביתה, חזרתי מותש ממנה ! כל הגוף שלי היה מותש כאילו משאית עברה עלי. היום בבוקר, הגוף שלי היה מותש ממנה.
סיפרתי לאימא שלי, ובמקום להקשיב לי היא אומרת לי "עכשיו אתה רואה כמה קשה לי כשאתה מדבר איתי".
ממש עידוד נחמד.
לא יודע, אני פוחד שאני לא מסוגל להכיל בנאדם.
זה קרה לי לפני חודש גם עם שכן מבוגר, שרצה ממני עצה משפטית וגילה לי מה קרה עם אשתו. הצעתי לו לא להתגרש ממנה, וזה נמשך שעתיים, והיה לי מאוד קשה בשיחה ורציתי ללכת הביתה כבר והרגשתי שהוא מחזיק אותי.
אני לא יודע, אני פוחד נורא שמרוב שלא הייתי באינטראקציה עם אנשים אז כבר קשה לי להכיל אותם. והחרדה שלי היא שלא אוכל להקים משפחה אם אין לי סבלנות לדיבורים של אישה.
יש לי סבלנות עצומה לגדל ילדים, זה רואים ויש לי אליהם הרבה סבלנות, אבל הלוואי והיתה לי טיפה מהסבלנות שיש לי לילדים לנשים מבוגרות. הן משעממות אותי כשהן מדברות.
גם גברים משעממים אותי מאוד.
בתוכי יש משאלה לא שגרתית, והיא לבת זוג עובדת כדי שלא אשמע את הדיבורים שלה, אבל מטפחת את עצמה לקראת שעה רומנטית שבה עושים סקס, אבל גם אז שלא תדבר בזמן הסקס.
ואז כך שתוליד לי ילדים, ונטפל בילדים ביחד מבלי שהיא תשתלט עלי כשהילדים רוצים ללכת איתי לטייל ופתאום תחליט לאן שנלך. אני לא רוצה אישה דברנית מידי ולא רוצה אישה משועממת בבית שמרוב שיעמום היא רק מדברת ורק שאקשיב ואענה לך על שאלות חוזרות שהיא שואלת.
ולא רוצה שכאשר יהיו לנו ילדים אז תשתלט ותגנוב את ליבם על חשבוני. ילדים הם גם שלי, וחשוב לי הקשר איתם.
וכל אלה הדברים שמתאימים לאופי שלי, ואני לא בטוח שאצליח למצוא אישה שמתאימה לזה.
זה מכניס אותי לחרדה מאוד גדולה שלא אצליח למצוא אישה מתאימה ואז אמצא את עצמי בלי ילדים לטפח ובלי בת זוג לסקס.
היום בערב, אצטרך להיות איתה שוב פעם רק בגלל שאין לי בחורות אחרות (כולן לא רוצות אותי ואני דחוי על ידן).
