אין לי כח

[יש פתח לתקוה]

אין לי כח

תקציר: הבוקר דיברנו על כך שילך לביטוח לאומי. אמר שהביטוח פתוח רק מ3. אמרתי שיביא בבוקר את הילדים לביה"ס ואח"כ ילך למרפאה, לאסוף משם טפסים (כבר היינו במרפאה לפני כחודש וחצי, לא היה רופא מתאים, השאיר שם את הטפסים, אחרי כשבוע חזר ואמרו לו שמסרו את הטפסים לביטוח לאומי, הלך לביטוח, שם אמרו: אין לנו הטפסים. התקשרתי למרפאה, אמרו: אה, כן, הטפסים בעצם כאן, שיקבע תור לרופא ויבוא. אז הבוקר אמרתי לו ללכת...) בקיצור - התעצבן, התמוטט וחזר למיטה. אין לו כח להתמודד עם שינויים. ולי אין כח בכלל.

נשמתי עמוק ובאתי לדבר איתו, להתחנן שיקום. בסוף הזמנתי לו מונית ונסע עם הילדים לבית-ספר. די! אין לי כח יותר! עכשיו גם ההורים שלו בהתמטטות. האמא בסטרֶס כי בן אחר, שחולה גם כן, עכשיו אמנם בתקופה טובה - הודיע על חתונה, כולם שמחים ומתרגשים ולחוצים... האבא חולה בשפעת, ברור שזה גם מהמצב והלחץ. כך שאין לי אפילו משענת קנה רצוץ... והילדים עם הדרישות הרגילות, המשפחה שלי רחוקה וגם ככה, במה יעזרו? אין להם יכולת לעזור כלכלית. כעת גם ההורים שלו שבד"כ עוזרים - לא פנויים לזה לא כלכלית ולא מנטלית. התחננתי שיקום, הייתי על סף דמעות. איך יוצאים מזה? ואיך מצליחים לקדם את עניין הביטוח הלאומי, בלי שאני צריכה לעשות את זה אלא ברור לו שזאת אחריותו, גם לזכור וגם לעשות וגם להיות אסרטיבי מול הרשויות, הרי אם היה אומר ישר למרפאה - שיחפשו שוב את הטפסים, ולא יכול להיות ששלחו... אולי כל הטירטור היה נמנע. תבינו: הטפסים אצלנו כבר 10 חודשים! רק אחרי שנידנתי ולקחתי בעצמי ומילאנו יחד - רק אז קצת התקדם. ומאז, עברו לפחות חודשיים. אין לי כח לעשות הכל בשבילו. למה הוא לא מבין שיש לו ילדים ויש לו אחריות? למה לא בוער לו לפרנס אותם? הרי לדברים החשובים יש לו כוחות, אז מה? זה לא חשוב לו? לא מצליחה להבין את הראש שלו...

 

[ד קובי]

../images/Emo24.gif../images/Emo24.gifיש פתח לתקוה...

את חייבת לעצור ולנוח על מנת שתוכלי לצבור את הכוחות להמשיך... בהחלט לא קל העניין אבל את חייבת ללחוץ על הנקודות הרגישות בכדי שיפעיל את עצמו ויעשה את מה שצריך. נסי לעשות זאת איתו ביחד בשיתוף פעולה מלא , ולא דרך הוריה והתניה אלא בחיוך בחום והבנה. תהיי את הכח שלו, עשי איתו דברים ביחד שתפי אותו בהכל ואולי כך ישתכנע כשיראה שיש לו את התמיכה שלך ושהוא לא צריך להתמודד לבד... מאחל לך המונמון בהצלחה בקידום העניינים ושולח גם

לעידוד. עדכני אותנו מה חדש....

 

[בשבושונית]

פתח לתיקוה כנסי חמודה

קודם חמודה תירגעי קשה לך אני מאמינה ויודעת וגם התיסכול הורג אותך בואי תנתחיל דבר דבר אני היתי מציעה לך לקחת אופטרופוסות על הבעל שלך מאותם דברים שא מספרת ראשית והיה ואת אופטרופוסית הבעל שלך לא יכול לצבור חובות בשום מקום את זאות שאחראית לכספים ולהכול כולל הגשת הטפסים לביטוח הלאומי ואז היה לך יותר קל חלק גדול מאנשים כאלה חולים זה לקחת אחריות ולעמוד במטלות שלהם משהו שלא את ולא אני נבין לעולם זה כמו לדבר לילדים קטנים את צריכה להפנים את הקושי שיש לו את לא תביני לעולם את הראש שלו כמו שאני לעולם לא ירד לסוף דעתו של הבן שלי שהוא בן 24 וחצי ולא יבין גם עם אני ירצה כול כך לכן מיזמן הפסקתי להילחם איתו ולכן אני אופטרופסית שלו בגלל שהוא אינו מסוגל וגם בגלל הידיעה שהוא לא יוכל לצבור חובות או לקחת הלואות או כול טירוף אחר אני כאמא לילד חולה והיום כבת לאישה שחולה בפרקינסון שהמחלה הנילות אליה היא כסיזופרניה מציעה לך כול הלב די למילח מות האלה הם יתישו אותך והם מתישים אותי את לא יכולה להבין כמה כוח יש להם ועד כמה זה לא נוגע בהם עוד הפעם אני בינה אותך כי אני שם אנ ייודעת מה זה להיות מתוסכל ומריר ולמה לא מניחים לי והעם אין לי גם נשמה ואותי לא ילדה אמא ולי לא מגיע קצת שקט נפשי כולה תחתנונים שלנו והדמעות לא יעזרו הם חולים וזאות המחלה שלהם ואין מה לעשות אני בחרתי בדרך לטפל באמא שלי ובבן שלי עם כול הקשיים והתיסכולים ויש כאלה שבחרו אחרת מימני לשים את ההורה במוסד אני היתי מציעה לך ולשקט הנפשי שלך לפנוןת לרופא שלו ולעובדת הסוציאלית במקום שבו הוא מ קבל טיפול שהם ימלאו איתך ביחד את הבקשה לבית המיפשט כוטלל המלצה שלם לקבלת אופטרופסות על גוף ורכוש על הבעל שלך ואז הכול ילך לך יותר קל תפני גם את ענין הקושי שלהם לעשות דברים להיות אסרטיבים כול כול דבר אחר אני מצרפת לך לינק של מית"ל מרכז יעוץ ותמיכה שנימצא בבאר שבע תנסי להעזר גם בהם http://makom-m.cet.ac.il/pages/item.asp?s=1&id=145&defid=-1&page=1&item=2379 הם ישמחו לעזור לך ולהדריך אותך אנימקווה שעזרתי לך לו במעט שולחת לך חיבוקי חם מיכאן שימרי על עצמך בשביל הילדים שלך

 

[זכויות יסוד]

ואני זועקת: אל תשללי מבעלך את...

הזכויות שלו. קודם כל הבנתי שגם המרפאה הייתה אחראית למחדלים, כך שיש עוד הרבה אנשים בעיתיים בעולם. ברור שיש כאן בעיה אך לא צריך לשלול מאדם את הזכויות שלו. הרי מדובר באבא ובסופו של דבר זה עלול לפגוע מאוד בילדיכם. מה שכן, תפנימי שקשה לסמוך עליו ותעקבי ותדרבני ואל תרפי עד שהעניין יטופל. הרי לא ציינת שהוא מבזבז כספים כך שאין סיבה להתמנות כאופוטרופוס לממון ולשלול ממנו זכות קרדינלית ובודאי שאין סיבה להתמנות כאופוטרופוס לגוף. המחלה היא פקטור אחד המשפיע על התנהגותו של הפרט. המעמד והזכויות-ההגבלות מהווים פקטור נוסף.

 

[hydrophonic]

אל תצפי ממנו לעשות

דברים שהוא פשוט אינו מסוגל לעשות בגלל חשיבה לא מאורגנת או בגלל כל סיבה אחרת העובדה היא שהוא יכול לדחות סידורים שנה ואז לעשות הכל ביום אחד לדעתי אתם צריכים לעשות חלוקת תפקידים מחודשת כל אחד לפי היכולות שלו ברור שזה לא ממש פייר והרוב ייפול עליך אבל אם הוא שווה את זה... זה כבר שיקול שלך אל תצפי וכך לא תתאכזבי כל פעם מחדש

 

[יש פתח לתקוה]

בדיוק גם אני פה...

בעניין חלוקת תפקידים מחודשת - על זה בדיוק עובד איתנו המטפל שלו ובהחלט יש שיפור. מה שאתה רואה עכשיו זה אחרי השיפור.... אבל הניק שלי זה לא סתם... - תמיד יש פתח לתקוה...

 

[hydrophonic]

אומרים שהתקוה מתה אחרונה

שיהיה לכם בהצלחה

 

[יש פתח לתקוה]

אני לא אפוטרופסית שלו

אם נגיע למצב כזה אז מישהו אחר יקח אחריות. למרות שההודעה שלך מאד חיממה את ליבי, דברים שיוצאים מן הלב נכנסים אל הלב, אך לי יש אחריות על הילדים שלי ושמה אני אשקיע את כל הכוחות שלי. איתו אני מוכנה ורוצה לבנות בנין משותף, ולפעמים אנחנו אפילו מצליחים...

כשחזרתי מהעבודה אז הוא היה יותר נינוח (אחרי מנוחת הצהרים הידועה...

) הלכנו יחד למרפאה

אבל, אויש, היא היתה סגורה, הסתכלתי עליו במבט מלא תחנונים (הרגשתי כמו סיזיפוס) וביקשתי שיתכנן מחר בבוקר ללכת. אם הוא מוכן לדברים מראש אז יותר קל לו. סיכמנו שמחר הוא ילך למרפאה וינסה להיות כמה שיותר אסרטיבי ולהשיג את האישור.

שאלה

בנושא: רופא המשפחה הנוכחי אינו מכיר אותו, האם זה משנה? הרי כל הטפסים נמצאים בתיק הרפואי? האם צריך גם מסמך מפסיכיאטר? אם אפשר גם מכתב בפקס, כי הפסיכיאטר שלו בעיר אחרת... ואז זה לפחות עוד שבוע עד שנשיג את המסמך, שבוע - אם לא יותר... כזכור...

לעניין הכספים, בד"כ הוא לא מבזבז. אין לו "מַנְיָה", אבל גם אין תפיסה נכונה של עולם הכספים וההוצאות, מכיון שעוד טרם נישאנו ניהלתי את ענייני הכספיים, והתרגלתי, והוא לא היה בראש לזה, אז ככה זה נמשך. הכספומט אצלי, וכשהוא צריך מזומן הוא מבקש. האמת, זה קשה לי, כי אשה בד"כ רגילה להיות הנסמכת ולא הסומכת, אבל אצלנו זה לא ככה. גם חובות אין לו. ואם היה משהו זה בסכום שאפשר לסגור (עד 500 ש"ח שלווה דווקא לצרכי הבית. אין הימורים או הוצאות הוא לא הטיפוס. אין לו דרישות, חוץ מספרים... וזה גם ג'וק שלי. בקיצור, לסיכום, היום דווקא נגמר יותר רגועה. בעבודה היה לי קצת קשה כי היתה לי מועקה וזה השפיע על ההרגשה, ועל הבריאות הפיזית. אבל עכשיו הוקל לי ואני מקוה שלפחות את עניין המרפאה הוא יקדם מחר.

תודה לכולכם ו

בי!

 

[יוסיפוס פלביוס]

לפי הנוהל הידוע - קבלי עוד ../images/Emo24.gif

עושה רושם שסך הכל את יודעת איך להתנהל איתו, רק שההתנהלות הזו עולה בסבלנות, ולא תמיד יש לך את הסבלנות לזה. לדעתי את נפלאה ומקסימה, באמת, את אומרת "איתו אני מוכנה ורוצה לבנות בנין משותף, ולפעמים אנחנו אפילו מצליחים..." ואני רק יכול להצדיע לך. אני בעצמי חווה בעיות כאלו עכשיו, בת הזוג שלי במשך שנתיים ברגע אחד פשוט נאבדה, לא זיהתה אותי, שנאה אותי - קיבלה התקף חזק. במשך שבוע היא הסתובבה לבד כי לא רצתה שנתקרב אליה. בראש השנה אושפזה בבית חולים, הייתה חודש וחצי בסגורה, חודש בפתוחה, ועכשיו באשפוז יום. כל הזמן הזה באתי לבקר אותה, לראות את שלומה, שתראה שלא שוכחים אותה, גם אם זה גובל בלשמוע מילים לא יפות והאשמות, שלמרות שאני יודע שנובעות מההתקף, עדיין לא קל לשמוע. נכון לעכשיו אני מדבר איתה בטלפון כמעט כל יום, נפגש איתה כל שבועיים, וזה קשה מאוד. מאוד קשה להתמודד עם המצב והרגשות, מצד אחד אני פוחד, מצד שני יש רגשות. סיפור מורכב, כי היו לנו עוד בעיות לפני זה, אבל האשפוז היה החותמת. המשפחה לי כמובן שאומרת (או רומזת) שלא לחזור להיות בקשר, כי זה יבוא שוב פעם, ומה יהיה כשתהיה בהריון, ומה עם לידה, ילדים וכו'. מצד אחד החשש הזה באמת קיים, אני לא רוצה לחוות את זה שוב פעם, מצד שני יש בי אמונה גדולה מאוד שאפשר להתגבר על הכל. לא יודע מה לעשות איתה. דווקא בגלל זה אני מאוד מעריך אותך. מאוד.

 

[ד קובי]

וואוו יוסיפוס כל הכבוד לך

נשמע שאתה בהחלט תומך ומפרגן כל הכבוד לך וכן ירבו כמותך... מאחל בריאות והרבה אושר

 

[hydrophonic]

תחשבי

שכל פעם שאת מתאכזבת ממנו עמוק בפנים גם הוא מאוד מתאכזב מעצמו אולי המחשבה הזאת תעזור לך להמשיך ולהיות סובלנית כלפיו

 

[יוסיפוס פלביוס]

האם אפשר לשאול אותך שאלה?

אם פרטית מדי, אז אני מתנצל מראש - אל תענה. לבת-הזוג שלי היה התקף פסיכוטי חמור מאוד, והיא אובחנה כסובלת מסכיזופרניה. אני מפחד שזה יקרה לה שוב, או ליתר כנות, אני מפחד על עצמי, לא רוצה לחוות את זה שוב. אתה לוקח תרופות? מתמיד בטיפול? מתפקד כרגיל? אתה יודע אולי לומר, אם היא תנהג בצורה שכזו, בצורה אחראית, מה הסיכוי שלה לקבל התקף חוזר? ובאמת, אם זה אישי מדי, אל תענה. אני מקבל את זה.

 

[בשבושונית]

יוסיפוס

עם זוגתך אובחנה כסובלת מסכיזופרניה סביר להניח שהיו לה עוד התקפים פסיכוטים בעתיד הם חבים להתמיד בלקיחת התרופות זה החלק הכי חשוב בחיים שלהם ללא התרופות יש ירידה מנטלית אחת לכמה שנים יש מצב שהתרופה לא אפקטיבית והם צריכים להחליפה דרך אגב אני מקווה שאתה יודע שזאות מחלה גנטית סכיזופרניה. עד כמה שאני יודעת מהבן שלי ומעבודתי כול הכסיזופרנים באיזה שלב מפסיקים לקחת את התרופות שלהם על דעת עצמם בטענה שהם לא חולים יש להם מילון ואחד טריקים איך להלעים את התרופות והם יודעים טוב מאוד לשחק אותה שום כסיזופרן לא יענה לך על תשובה כנה לשאלה שלך

 

[hydrophonic]

זה לא אישי מידי

אני אשמח לענות מי שנוהג בצורה אחראית קרי מתמיד בטיפול לא משתמש בסמים וכו' יש לו סיכויים טובים לחיות חיים טובים ומספקים אני מתמיד בטיפול אבל לא עובד מרגיש טוב באופן כללי ומתפקד כמעט בצורה נורמאלית לאורך השנים תמיד הקפדתי לקחת תרופות שזב העיקר בעצם לא להפסיק עם התרופות אם לא מרגישים טוב יש לפנות לרופא שיאזן את הכדורים אבל חשוב שתדע שיש לעיתים נסיגה במצב דבר המצריך אשפוז נוסף לצורך איזון חשוב שתהיה מוכן לזה כולי תקוה שעם התרופות זוגתך לא תזדקק לזה ושהמצב הקשה לא יחזור

 

[יוסיפוס פלביוס]

תודה רבה

האמת היא שבת-זוגתי לא אובחנה לגמרי. זאת אומרת, לא נמסר למשפחה ממה בדיוק היא סובלת. באחת השיחות שהיו נשמעה המילה "סכיזופרניה" אבל לא נשמעה אמירה או קביעה רפואית ברורה ונוקבת. מאוד יכול להיות שזה לטובה, שככה היא לא תתייג את עצמה או על מנת שלא לגרום לתיוג סביבתי, אבל לי זה קצת קשה כי אני לא ממש יודע למה אני נכנס. אני מרגיש שאם אני בוחר להמשיך איתה את הזוגיות אני צריך לדעת בדיוק מה קרה, איך קרה, ומה צריך לעשות על מנת שזה לא ישנה שוב - אני צריך לקבל מסגרת מוגדרת. כמו שאמרתי, אני בקשר איתה, ונפגש איתה כל שבוע וחצי-שבועיים. אתמול דיברתי איתה בטלפון ושוב פעם עלה עניין הזוגיות. כמו שאמרתי בהודעה הקודמת, הזוגיות ביננו לא הייתה להיט עוד קודם לכן, היו הרבה בעיות, וגם אלמלא האשפוז שלה אני מאמין שהיינו מסיימים את הקשר תוך זמן מסוים, זה היה בלתי נמנע. בגלל זה אמרתי לה אתמול שאני לא רוצה לחזור לזוגיות כי אני חושב שאנחנו נחזור לדפוס הקודם, וזה לא טוב. מבחינתי, הדרך היחידה שבה "אנחנו" כמושג זוגי יכול להתקיים זה רק אם היא תיקח את עצמה בידיים ותתחיל להתמודד עם כל מה שמפריע לה. לי זה לא קל, כי אני אוהב אותה ודואג לה, אבל אני בוחר את הבחירה הזו כי אני יודע זה הכי טוב שאפשר לעשות עכשיו. זה מאוד קשה לאהוב מישהו ככה. אתה אומר שאתה מקפיד לקחת תרופות (זה בסדר לומר שאני גאה בך שאתה עושה את זה? זה לא נשמע יומרני מדי?), אני מאוד מקווה שהיא תבין זאת בעצמה, תבין שהיא צריכה מעקב ולקחת דברים בקלות. זה לא מפריע לי שהיא לוקחת תרופות, לא מפריע לי שהיא סובלת מהבעיה הזו, עם כל זה אני מסוגל להתמודד, הדבר היחיד הוא שהיא צריכה להבין את זה בעצמה ולא לוותר ולא להפסיק. היא בן אדם חזק, אני לא סתם אומר את זה, היא לא מתבטלת למרות שכביכול יש לה את הלגיטימציה המלאה לכך, היא מחפשת לעצמה עבודה עכשיו, הייתה בראיונות עבודה, ועד עכשיו לא קיבלו אותה כי היא הייתה "Over Qualified". היא בסדר, ואני מאמין שהיא מסוגלת להמשיך בקו הישר הזה לשיקום, אם רק היא תבין במה זה כרוך מצידה. אני נוסע עוד חודשיים למספר חודשים, והיא יודעת את זה. שאלה אותי אתמול למה היא לא באה, אמרתי לה שזה בגלל שאני רוצה לנסוע לבד ומשם התגלגלה כל השיחה על הזוגיות. בגלל זה אני לא מתכוון לעשות שום צעד בנוגע לזה בחודשיים הקרובים. מבחינתי, הנסיעה שלי יכולה לעשות לה רק טוב, לא תהיה לה ברירה אלא להתחיל להסתמך על עצמה, לפעול בעצמה, ואולי גם להתחיל להאמין בעצמה. מבחינתי, ברגע שתהיה לה אמונה בעצמה וביכולות שלה - אני מאוד מאמין שהיא לא תגיע למצולות האלו שוב פעם.

 

[hydrophonic]

בשביל

זוגיות טובה שני הצדדים צריכים להיות שלמים עם עצמם בשלים ומוכנים בעולם אידיאלי. לצערנו במציאות זה לא תמיד כך והזוגיות נמדדת גם ברגעים הקשים עצם נוכחותך בפורום מלמדת אותי הרבה על המסירות שלך וזה שאתה נותן לזה זמן, לדעתי זה הדבר הטוב ביותר אחרי התקף פסיכוטי יש דיכאון והחשיבה לא ממש מאורגנת הזמן הוא הרופא הטוב ביותר העובדה שאתם נפרדים עכשיו בטח לא תקל על ההתמודדות אך זוהי המציאות אבל תהיה בטוח שהיא לא תחזור להיות מה שהייתה לפני ההתקף ואולי אפילו תשתנה לטובה אולי היא הייתה במצוקה נפשית לאורך זמן וההתקף היה התפרצות של הלחץ עכשיו שהיא מודעת לכך שמשהו לא תקין זה ידרבן אותה לטפל בעצמה טוב יותר התרופות עוזרות גם כן הייתי מציע לה למרות כשרונותיה לעסוק בעבודה הפשוטה ביותר עם כמה שפחות לחץ רק בשביל לחזור למעגל שוב כמה שתוכל לתמוך בה יותר זה יעזור לה יותר

 

[יוסיפוס פלביוס]

../images/Emo24.gif

תודה. אני יודע שהיא לא תחזור להיות מה שהיא הייתה לפני, וזה בסדר. אני חושב שזה נכון מה שאתה אומר, היא באמת הייתה במצוקה נפשית לאורך זמן וההתקף היה בגלל הלחץ. בגלל זה אני חושב שלא טוב יהיה לחזור מהר לזוגיות כי זה יכול לשמש לה כמקום של בריחה, בדיוק כמו שהיה קודם לכן, ודווקא אם היא תהיה לבד היא תהיה חייבת להתמודד, במיוחד כשהיא יודעת שיש משהו שצריך לטפל בו. אתה צודק מבחינת העבודה, והיא מצאה לעצמה משהו שמתאים להשכלה שלה, אבל לא לחוץ מדי, חצי משרה שמאפשרת לה לעבוד ולהרגיש טוב עם עצמה ועם העובדה שהיא עושה משהו, אבל מצד שני גם משחרר לה זמן ולא לחוץ מדי. אני משתדל לתמוך בה כמה שיותר, לדבר איתה ולעזור לה, ובגלל זה אני לא יודע עד כמה המושג "פרידה" (או "נפרדנו" כמו שאתה אומר) באמת נכון למצב, אבל בסופו של דבר אתה לא בוחר את מי לאהוב, ועל זה כל העסק נופל. זה עוזר לשמוע את המילים שלך, דווקא בגלל שאתה כביכול מאלו "שבצד השני של המתרס". אני עברתי איתה הרבה מאוד ולא עזבתי אותה פעם אחת, למרות שהיו לי את כל הסיבות שבעולם ולמרות שזה קל כי לא אנחנו לא נשואים ואין ילדים, רק כמה חפצים משותפים. ובכל זאת לא עזבתי אותה.

 

[hydrophonic]

../images/Emo45.gif

 

[בשבושונית]

איזה שלילת זכיות את מדברת ??????.

אף אחד לא שולל מאף אחד שום זכות עם היית עוקבת אחרי ההודעות שלה וקוראת אותם היית שמה לב שלבעלה יש נטטיה לעשות חובות ומבזבז כספים סתם ככה יקירתי בזבה שאני אופטרופוסית על הבון שלי אני לא שוללת שום זכות מעצם היותו אדם חולה שאינו מסוגל לטפל בענינים שלו ולדאוג לצרכים שלו אני אופטרופוסית שלו שום אופטרופוס לא יכול לעשות מה שבא לו יקרתי אני לא יודעת עםד כמה את יודעת עד כמה במינוי הזה אני כאופטרופוסית עוברת ביקרות כספיים שנתיים וחלה עלי חובת הדיוח מה עשיתי בכול שקל של הבן שלי כמו כן באופטרופוסות על הגוף אין לה שופם יכולת לאשפז את הבעל שלה עם הוא מצבו בסדר עברנו את עידן החושך מיזמן בעניני האופטרופוסות יש כאן עוד אמא לילדה בגירה שהיא אופטרופוס שלה והבת מנהלת את כספי הבנק שלה וחיה מחוץ לבית ומנהלת משק בית אצמעי לחלוטין ואפילו לא מיתגוררת באותו העיר דרך אגב אותה בת החליטה יום אחד להפסיק לקחת תרופות והאמא כאופטרופוסית לא יכלה לעשות כלום היא ידעה את הרופא המטפל שלה שאמר לה חד משמעית שמעתי אותך אבל אני לא יעשה שום דבר עם מצבה הנפשי כרגע מאוזן גם שהיא לא לוקחת תרופות אז מה את מקשקשת זכיות יסוד מימתי אופטרופוסות היא שלילה של הורות ולמה זה עלול לפגוע בילדים שלה דרך אגב ההמחלה היא לא רק פקטור שמשפיע על החולה שהוא הפרט הוא משפיע על כולם על כול המישפחה וראי איך היא מיתמוטטת מהמצב שלו ואת הקושי הכי גדול שלה להפנים את כול הקשיים שלו

 

[יש פתח לתקוה]

../images/Emo130.gif

לבעלי אין נטיה לבזבז כספים. יש לו נטיה לא להרויח כספים. ואגב, כשאת כותבת "וראי איך היא מיתמוטטת מהמצב שלו ואת הקושי הכי גדול שלה להפנים את כול הקשיים שלו" תזכרי שגם אני קוראת את זה, זאת לא שיחה פרטית שלך איתה. אני מתמוטטת מעומס המטלות שבמקום להתחלק על שניים מתחלקים על אחת, עם ריבית והצמדה, ועכשיו גם בלי תמיכה מההורים שלו כי האמא בSTRES בגלל חתונה של הבן הצעיר. ואח הגדול בSTRES תמידי וגם הוא נתלה עכשיו על בעלי שתלוי בי/עלי. מזה אני מתמוטטת.