אין לי ארץ אחרת

[יפעת*]

אין לי ארץ אחרת

דותן צודק, אנחנו יושבים מול הטלויזיה רואים חדשות אומרים כמה נורא, לפעמים מזילים דמעה לפעמים כועסים וכואבים, אבל קמים וממשיכים את היום כאילו כלום לא קרה, לא באמת קמים ועושים מעשה אוריאנה צודקת כי אנחנו לא יכולים לחיות אחרת. גם ככה זה מצב אבסורדי לחיות במדינה הזאת בלי לדעת אם אתה חוזר הביתה בחתיכה אחת או אם כל יקירך בסדר, אז מעבירים הכל לאחורי המוח ומשאירים אותו שם, וממשיכים הלאה. אבל אנחנו כאן אנחנו חיים כאן וזאת גם עשיה יש הרבה אנשים שלקחו את הרגליים והלכו, לא שופטת אותם זה קשה לחיות כאן ולא רק בגלל הבטחון האישי. יפעת

 

[אוריאנה]

נכון יפעת, אבל זה כואב

הפצע פתוח ומדמם, ואני לא מחטטת בפצעים פתוחים. זה כואב מדי גם לי מתו אנשים, למעשה אני עצמי עלולה למות מחר. דווקא בגלל זה אני חייבת לנצל את מה שיש ולא לטחון כל הזמן את המנטרה הדבילית ``מוות לערבים``.

 

[יפעת*]

לא זאת היתה הכוונה

אני בעד החיים לכולם ולא בעד מוות לאף אחד

 

[אנטוני]

ארצנו היחידה

כל כך כואב לראות שעם כל מה שקורא בארצנו הכל עובר לסדר היום מדוע? היכן הימים שעברו ,היכן האנשים עם הכוח האדור להלחם למה ששייך לנו,היכן אותם ימים שהשקט שרר ביננו והמטרה לחיות תרתי משמע. כנראה שהעם היהודי שאנן ,ומקבל דברים כמובן מאליו ,אנחנו עם מיוחד ,עם קשה עורף,נקווה לימים טובים יותר והכי חשוב לאחווה .והבנה.