ב ר ד ק י ס ט י ת
New member
אין לי ארץ אחרת...
ממש בתחילת הקיץ שלנו השנה, שהיתי כשבוע בשוויץ, ולא הפסקתי לתהות.... כל זה.. וארץ זבת חלב ודבש....זה ישראל???? כל פסגת הר, עץ,נחל,נהר,פרחים,ובמיוחד בוקר חדש עם מזג אוויר קריר,שאלתי את עצמי,, אנחנו קבלנו ארץ זבת חלב ודבש??? וכרגיל נגמר, ואני מוצאת את עצמי במטוס לישראל, לכלוך,בלגן,דחיפות,ויותר מכל רעש, לא ברור מהיכן או ממי, אבל לא מצליחה לשמוע את עצמך מרוב רעש. במטוס קניתי שוקולד, (רציתי לחסל את היורו שנשארו לי) הדיילת לא נתנה לי עודף כי לא היה לה יורו,"תבואי אליי אחרי הנחיתה..." אחרי הנחיתה הגברת כמובן נעלמה...ולחפש בן אדם כשברקע המונים רצים לכוון הדלת,כאילו הם בתאי גזים, זה קשה.... בסוף הצלחתי לאתר את הנעדרת והיא התחילה לחפש במחשב כמה היא צריכה להחזיר לי... כמובן שהיא לא תסמוך על מה שאומר לה....ואז נשמע קול בס חזק "מי זו האחרונה שמעכבת אותנו....?" נהג האוטובוס יצא מכליו הוא מחכה לי כבר למעלה משתי דקות.... מיד לקחתי כמה שהדיילת נתנה ורצתי לאוטובוס איך שיצאתי מדלת המטוס...בום!!! איזה חום ולחות..........ברוכים הבאים לישראל...!!! בתור לביקורת דרכונים כל האולם, מלא בקושי ניתן להיכנס... הצלחתי לדחוף את עצמי פנימה וכבר תלונות, דחיפות, עקיצות הדדיות וכמובן רעש בלתי פוסק... בתור לדיוטי פרי ויכוח עם אחת שעמדה בתור רק מהצד כי לא רצתה לעזוב את העגלה,("ובעלי בכלל לקוח זהב שלכם...תתביישו ( "לאחר שעה לערך אני נמצאת מותשת במונית הביתה...... קול צחוק אדיר מקפיץ אותי משלוות חלומותיי, "פחחחחחחחחחח לכולם יש אותו מבט איך שהם חוזרים, פחחחחח קטעים איתכם"...!!! וכך בין גלגול צחוק למשנהו הוא מסביר לי את כל הפוזות של הישראלים שחוזרים. ורק אז קלטתי, תוך שאני נדבקת בהתקפת הצחוק של הנהג שזה מה שיש לנו ואין לאף אחד אחר, דווקא המינוסים שלנו, הרעש הצחוק הם שמחת החיים, הם מה שכ"כ התגעגעתי אליו. עזבו נוף, אם זה מקום עם נוף, אחרי שבוע שבועיים מוצה הקטע. בילויים, שבוע שבועיים מספיק. קניות, שבוע, והבנק אומר מספיק. אבל לחיים, אין לי ארץ אחרת.............
ממש בתחילת הקיץ שלנו השנה, שהיתי כשבוע בשוויץ, ולא הפסקתי לתהות.... כל זה.. וארץ זבת חלב ודבש....זה ישראל???? כל פסגת הר, עץ,נחל,נהר,פרחים,ובמיוחד בוקר חדש עם מזג אוויר קריר,שאלתי את עצמי,, אנחנו קבלנו ארץ זבת חלב ודבש??? וכרגיל נגמר, ואני מוצאת את עצמי במטוס לישראל, לכלוך,בלגן,דחיפות,ויותר מכל רעש, לא ברור מהיכן או ממי, אבל לא מצליחה לשמוע את עצמך מרוב רעש. במטוס קניתי שוקולד, (רציתי לחסל את היורו שנשארו לי) הדיילת לא נתנה לי עודף כי לא היה לה יורו,"תבואי אליי אחרי הנחיתה..." אחרי הנחיתה הגברת כמובן נעלמה...ולחפש בן אדם כשברקע המונים רצים לכוון הדלת,כאילו הם בתאי גזים, זה קשה.... בסוף הצלחתי לאתר את הנעדרת והיא התחילה לחפש במחשב כמה היא צריכה להחזיר לי... כמובן שהיא לא תסמוך על מה שאומר לה....ואז נשמע קול בס חזק "מי זו האחרונה שמעכבת אותנו....?" נהג האוטובוס יצא מכליו הוא מחכה לי כבר למעלה משתי דקות.... מיד לקחתי כמה שהדיילת נתנה ורצתי לאוטובוס איך שיצאתי מדלת המטוס...בום!!! איזה חום ולחות..........ברוכים הבאים לישראל...!!! בתור לביקורת דרכונים כל האולם, מלא בקושי ניתן להיכנס... הצלחתי לדחוף את עצמי פנימה וכבר תלונות, דחיפות, עקיצות הדדיות וכמובן רעש בלתי פוסק... בתור לדיוטי פרי ויכוח עם אחת שעמדה בתור רק מהצד כי לא רצתה לעזוב את העגלה,("ובעלי בכלל לקוח זהב שלכם...תתביישו ( "לאחר שעה לערך אני נמצאת מותשת במונית הביתה...... קול צחוק אדיר מקפיץ אותי משלוות חלומותיי, "פחחחחחחחחחח לכולם יש אותו מבט איך שהם חוזרים, פחחחחח קטעים איתכם"...!!! וכך בין גלגול צחוק למשנהו הוא מסביר לי את כל הפוזות של הישראלים שחוזרים. ורק אז קלטתי, תוך שאני נדבקת בהתקפת הצחוק של הנהג שזה מה שיש לנו ואין לאף אחד אחר, דווקא המינוסים שלנו, הרעש הצחוק הם שמחת החיים, הם מה שכ"כ התגעגעתי אליו. עזבו נוף, אם זה מקום עם נוף, אחרי שבוע שבועיים מוצה הקטע. בילויים, שבוע שבועיים מספיק. קניות, שבוע, והבנק אומר מספיק. אבל לחיים, אין לי ארץ אחרת.............
