אין לי אויר פתאום

[מזל חי]

אין לי אויר פתאום

מוצאת את עצמי מהבוקר יושבת עם חברים מדברת עם חברים ואומרת את הדברים הכי נכונים והגיונים. אבל בפנים זה שורף. בדיוק כמו שלושה סוגים של אוכל שהכנתי לבנים היום שנשרפו בשרשרת אחד אחרי השני. פתאום הכל נהיה כזה שחור. לפני שבוע בערך הייתי צריכה לגשת להוצאה לפועל. החלטתי לא לוותר ולהכנס בו חזק בלי רחמים. אבל קיבלתי טלפון ולא יכולתי לצאת לסידורים. היום זה היה היום החדש לסידורים. יומיים שקלתי מה מהשמעות של העכבה לטובה והחלטתי שאולי אני צריכה למחול עוד. לתת עוד. איך שכתבתי כאן שלשום הגיע אחי וסיפר לי על המצוקה הכלכלית שנפל אליה וביקש שאחתום לו ערבות כדי שיעבור עוד חודש עד שיקבל עוד הלוואה אחרת. חתמתי והוספתי צ'ק מתנה בשביל הנשמה. נזכרתי בימים קשים שעברו עלי. והחלטתי שגם לגרוש שלי אני ויתרתי על כל כך הרבה אז זה בסדר לוותר גם על עוד יותר מאלפיה. ככה שארגיש שאני רק מבקשת בקטנה את המינימום שיחלוק כשצריך. עמדתי מול העבודה די מוקדם סימתי אך לא יכולתי ללכת לעבוד. עשיתי סיבוב והגעתי לחבר טוב קצת הוצאתי ושוב רצתי לעבודה. כנראה שלא תמיד אפשר לחייך אפילו בשביל הקהל או בשביל המשכורת. אז נאלצתי להסביר שהראש שלי בעינינים אחרים חשובים יותר והלכתי הביתה. כל הדרך בטלפון לא מביטה לאן אפילו. הגעתי הביתה והדבר הכי כיף שהיה לי זה קול צחוקם של הילדים שלי המתוקים שלי ששוב רבים אחד עם השני. משהו שלא אראה לעיתים תקופות כמו עכשו. זה צבט וחייך יחד. אז ישבתי להעסיק את עצמי בצריבה שלא ידעתי . יחד עם הבן ישבנו כמה שעות לצרוב לו את השירים שהוא רצה ואפילו תמונות שיהיו אצלו. אצלו? כמה מוזר לי. שוחחנו שוב אני והגרוש שלי הבוקר. הוא הסביר לי שאינו יכל לרשום את הבן בלי שיהיה שינוי כתובת או חתימה אצל עו"ד. וביקש שאבוא לעורך דין שלו לחתום שם אצלו. קבענו אני והעורך דין ביום שישי. לסיכום גם ביקשתי ממנו שבצד הענינים (עוד מהחוב הקודם) שיזכיר לגרוש שלי שזה הזמן לסגור חובות ולהתחיל מחדש. אין לי מושג מאיפה הוא הביא את העורך דין הזה אך הוא סיפר לי בעוקצנות ששמע שאני מרויחה טוב ואני יכולה לוותר לו על הריביות. אוי נו באמת שאין לי בעיה עם זה . הבעיה שלי עכשו זה הפחד הזה לחתום שם על המסמך הזה בלי עורך דין. את המסמך יש אצלי מלפני כמה חודשים ששלח אליי. כתוב שזה תוספת להסכם גירושין לחוזה שנחתם ב..(יש טעות בשנה משום מה). מתוספת זו יועבר הקטין למשמורתו של האב עד הגיעו לגיל 18 או צבא... האחים ישהו בכל שבת שניה חופשים וחגים יחד פעם אצל האם ופעם אצל האב.. לא יודעת מה ואיך להסביר אך אם ההסכם בסדר אז הכל בסדר (נעלם לי הכבל של הסורק הייתי וסורקת). הבן שלי מאושר. ברור שהוא לא מפזז כאן כל היום בצורה בוטה . הוא מחייך ושואל אותי "אמא אז אתם דואגים לי שאגיע לשם בזמן לבית הספר?". וזה כיף לי להגיד לו שכן אנחנו עושים את כל המאמצים אני ואבא. פתאום מוזר לי שזה אני ואבא. פתאום היה מוזר לי בשיחה שהיתה שלוה להרגיש שגם זה אולי היה צריך לקרות כדי שנוכל לנהל שיחה שונה. והפחד מיום שישי. אומנם נוסעת עם חבר טוב שיסיע וילווה ויעזור לי לבדוק שהכל כשר. אך הפחד הזה מלחיץ אותי. לא יודעת אם זה סתם פחד מהפרידה הזאת. נכון אנחנו לא נפרדים ממש. אני אמא שלו והוא הבן המקסים שלי ששוב שר לי היום "חולה עליך" אבל אנחנו קצת נהיה שונים?! האם היחסים שלנו יהיו שונים? כל כך רוצה שזה לא ישתנה כפי שהוא אמר לי שיתקשר אליי כל יום ויספר לי וישתף אותי . כל כך רוצה להאמין שההשלמה הזאת יכולה להיות כמעט מושלמת. אוף מצטערת הייתי חייבת להוציא תודה על ההקשבה ועל התגובות הקודמות

 

[R a c h e li]

מקווה ש-----

תעשה את שלה ואם לא ! איתך בהרגשות

 

[מזל חי]

מעטים הרגעים

שאני ממש אבל ממש צריכה שיהיו לידי ויחבקו אותי כמו ילדה קטנה אתמול קיבלתי חיבוק חברי אוהב שנתן לי כח להגיע הביתה עם חיוך וכוחות קלים גם הנשיקה הזאת זה החיבוקי שלך שכחת? אני מודה שוירטואלי זה לא מחבק אותו דבר אבל לקחתי את הנשיקה שלך מתוקה.תודה הבעיה הזאת מכופלת אין לך מושג הבן הגדול שמתחיל לעכל בעצמו (למרות שטוען שרוצה בזאת) מאוד מקנא מהצד למרות שאני משתדלת לא לחבק את אחיו באופן שונה. משתדלת להעניק להם כאילו הכל רגיל. אך זה בלתי אפשרי. עבדתי היום אפילו לא שעתיים אך אני עיפה בשביל שבוע שלם של עשרה אנשים. מקוה לטוב.

 

[M i c h a l y U S A]

אז

תעשי טובה לעצמך ולילד אם בהסכם הזה תוסיפי סעיף שאם ברצנו של הילד לחזור לאם האב לא יעכב בעדו. (טובת הילד קודם) לפני שתחתמי.......קחי עו"ד ותתייעצי. מבינה את ההרגשה שלך. קשה ששני אחים נפרדים זו הרגשה מאוד קשה. אך את קרובה גאוגרפית אליו..וזה אחרת מלא לראות ילד חודשים.. וזה כמו להיות בסטטוס של אב לא משמורן.. והילד קרוב אלייך. חוץ מזה אם תוסיפי את הסעיף הזה והוא ישנה את דעתו..(הרי זה לא מאסר עולם), הוא יוכל לחזור אלייך שירצה. הוא צריך לדעת שהדלת שלך תמיד פתוחה ויש לו אופציה לחזור אם לא יהיה לו טוב אצל אבא. חי סתם להגיד לך תהייה חזקה..קטונתי. אני עומדת בזה. וזה אחלה קשה. אני פתחתי פטנט על תירגול לגעגועים.. אך את רק בתחילת הדרך..אז תהיי חזקה.

 

[מזל חי]

הוא יחזור מתי שהוא יבחר

יכל להיות שזה יהיה מוקדם מהמשוער ויכל להיות שזה יהיה כשיעבור את הגובה שלי (אפשר לחשוב כמה נשאר לו

) מה שבטוח הוא תמיד יכל לחזור. הפסקתי לפחד מההסכם הזה בנקודה שאת הצבעת עליה. דוקא שם אני נוטה להאמין שלא זו תהיה הבעיה אם זה יקרה. את יודעת לקשור אותו בחבל הוא לא יכל גם אני לא ניסיתי. אז אם הילד יחליט אחרת הוא יצטרך ללמוד שבחיים לא הכל קורה ביום אחד וכמו שלקח זמן לעבור יכל לקחת קצת זמן לחזור. אבל אני תמיד אהיה עם היד על הדופק וקשובה לכל הפרטים שעוברים ויעברו עליו. כרגע יש לי חור קטן בלב בנשמה לא ממש יודעת איפה זה הכאב הזה החד שהפיל אותי והפך את קיבתי ואת כולי יומיים תמימים שהם רק התקדים. אך מאמצת כל מילה שאמרתי בעצמי לעצמי ולאחרים. עכשו מה שחשוב לי להשאר שפויה לשדר שפיות ולפרגן לילד שילך בהרגשה שמחה מכל כיוון. גם אם זה קשה אני עושה זאת מכל הלב ומאמינה שטוב בטוח יקרה. כן חברה לי בטוח יהיה קרוב יותר גם אם לא קל ונגיש לסוע אליו לראות אותו ולנשום אותו.

 

[מזל חי]

ותודה גם לך ../images/Emo24.gif

 

[M i c h a l y U S A]

הכי הקטע עכשיו

שאחרי המלחמה הזו יודעת שיש לי שניים שמתגייסים בעוד שנתיים. ושוב יהיה שינוי משמעותי וכבר חושבת..איך אני מסתדרת עם זה..ואיך אני בכלל יכולה להיות פה שהם בצבא ומה אני אעשה.. ובנתיים הבכור שלי גר איתי והולך לקולג' והכל מסובך כל כך.. וחושבת שאם הייתי יודעת שאני יכולה להתפרנס בארץ ממשהו שאני אוהבת לעשות...לא היה קשה כל כך לחזור..בעצם מאוד מפחדת לחזור..אבל המחשבות בגלל הצבא שלהם מתחיל לעשות לי את זה... אוףףףף צריכה פסיכולוג דחוף..טיפול נגד פחד.