אין לאן לברוח

[k o k o p e l i]

אין לאן לברוח ../images/Emo7.gif

מעשה במקום עבודה אחד, ובמחלקה אחת עם חמש עובדות חזרה הראשונה מחופשת לידה. בישיבת "ברוך הבא" שעשו לה, מיהרה השניה לספר שהיא בהריון בחודש רביעי. שבוע אחרי, מצאה עצמה השלישית מאושפזת בבית חולים אחרי סיבוכי IVF באותו זמן התחילה הרביעית (נקרא לה "ק") לחשוב על בייבי משלה. יצאה השלישית מבית חולים השניה ילדה את בתה הבכורה ושבוע אחרי מודיעה החמישית שהיא בהריון לא ידעה השלישית את נפשה מרוב צער והרביעית כבר הבינה שהיא מנסה ומנסה.... חזרה השניה מחופשת לידה ולשמחתה של השלישית, הפעם הטיפול הצליח עברו ארבעה חודשים וגם החמישית ילדה הרביעית, עדיין מנסה אחרי חודשיים שלח הרופא את הרביעית לצילום רחם והופ.. חצוצרה חסומה. התחילה הרביעית בטיפולים והזרעות בחודש השני לטיפולים, יצאה מההזרעה ישר לברית של השלישית. עברו עוד כמה חודשים והזרעות , ולא קורה כלום עם הרביעית אבל היא בחושיה קלטה שגם הראשונה וגם השניה - בהריון שני. השניה גם מדי פעם ייללה שההפרש יהיה רק שנה ו-11 , למרות שתכננו שנתיים בדיוק. אכן. צרות צרורות בינתיים, באופן מפתיע נכנסה גם הרביעית להריון ולא ידעה את נפשה מרוב שמחה ביום שהחמישית חגגה את יום הולדתה, היתה הכרזה לכל חסרי חוש הריח, שהשתיים ההן בהריון באותו יום התחילו דימומי ההפלה אצל הרביעית. הרביעית כבר לא יודעת אם לשמוח .... או לבכות מה שבטוח, להיות מוקפת בהריוניות האלו , פעם ועוד פעם ועוד, זה פשוט בלתי אפשרי לפעמים.

 

[תמר27]

אין לי מילים. ../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

 

[סנונית 1]

שולחת לך ../images/Emo24.gif ענקי וסיפור

היום הלכתי להזריק את הכוריגון לתמיכה אחרי ההזרעה, אני מחכה בתור לאחות לידי מישהי עם טפסים להזרקת גונל ומולי אחת שהתחלנו לקשקש והיא גם באה לתמיכה היא כבר בהריון אחרי IVF והיללה מאוד את ד"ר לברן. אז מצד אחד ישבתי בחברה מוכרת מצד שני התחילו הספקות למרות ששמעתי רבות על הצלחותי של ד"ר ברקוביץ המקסים כולם אצל לברן. אולי גם אני אלך אליו צצות הספקות ולא יודעת מה לעשות, והבכי מתחיל והזריקה כואבת ובעצם כל הגוף ומרגישה שכתוצאה מהטיפולים הזדקנתי ב100 שנים ואיבדתי חשק להכל (חוץ מלשבת בבית). כן זה קשה מה שאנחנו עוברות ואין שום סיבה מוצדקת לכך, לא שאני מצאתי לפחות, או שלזה התכוון הכותב "בצער תלדי בנים".

 

[בבוצי]

מזדהה איתך מאד../images/Emo24.gif

אני מתמודדת לא רק עם חברות לעבודה שבהריון, אלא גם עם שכנות ומשפחה סביבי שבהריון (ולא ילד ראשון). מה שנותר לי להגיד תהי חזקה, נסי לשים פס על כולם, לחיות את החיים שלך בלי לראות אף אחת סביבך- כלומר את במרכז וכל העולם סביבך.ולהתפלל שגם לך זה יגיע ומהר!!!!

 

[k o k o p e l i]

העבודה היא "מיקרוקוסמוס"

ואני כבר לא מדברת על מעגלים אחרים מסביבנו שנמצאים כבר בסיבוב שני אם לא שלישי. ברור שהרצון והנסיון הוא בשביל עצמי ולא בשביל לעמוד ב"קו המשווה". אבל כשזה קורה בכזו אינטנסיביות וצפיפות, זה ממש מייאש. שלא לדבר על כל מצבי החוסר טקט, שיחות ה"תינוקות" שלהן שעוברות לי מעל לראש. לא כי אין לי מה להגיד, אלא כי הן אפילו לא מסתכלות לי בעיניים. נו, מה כבר יש לאחת בלי ילדים לתרום לשיחה... ?

 

[בבוצי]

קבלי המון חיבוקים

אני מאד מזדהה איתך ,ומכירה מצויין את כל התחושות שאת כותבת עליהן, מה שאני עושה הוא כל פעם שאני נכוות מהחברה אני פונה לפורום המדהים הזה ומקבלת תמיכה ,מרימה את הראש ומנסה להמשיך הלאה. אני מוצאת את עצמי שעות יושבת מול המחשב,יתכן וזו התמכרות, אבל הבעלול טוען שקצת נרגעתי, לסיכום קבלי אלפי חיבוקים ונשיקות לעידוד.

 

[תמרלה]

אני כל כך מבינה אותך-הייתי בסרט הזה

לפני שנה וחצי עבדתי במקום בו כל ה"צוות הטיפולי" שמשום מה היה רק בנות

ובכל ישיבת צוות מישהי אחרת בישרה על בוא החסידה! אחרי זמן מה באחת הישיבות גם אני הודעתי בשמחה שאני מצטרפת להריוניות, ובאותה ישיבה עוד חברה שהסתירה את ההריון הודיעה שהיא גם בהריון, ושמחנו שנלד ביחד!אבל...יצא הגורל ואחרי שבוע 14 הייתי צריכה לעשות גרידה....וכך כולן מסביב בטנן גדלה ואני מרגישה ריקה...ומכיון שהייתי צריכה לחכות 5 חודשים עד שיעלם הויורס שהיה לי ( שבגללו היתה הפלה) אז בכלל התחושה היתה לא קלה.... ואז לפתע שוב נכנסתי להריון, והפעם החלטתי שלא אספר לאף אחד שלא תהייה לי עין הרע

והחלטנו בעלי ואני שנספר רק אחרי הסקירת מערכות...והבנות סביבי חלקן אפילו בהריון שני... אבל בשבוע 7 -שוב המזל הרע דפק על דלתי -ומסתבר שהעובר לא התפתח!-ושוב לעבור גרידה! וכשהבנות חגגו לילדים שלהן יום הולדת שנה.. אני התחלתי טיפולי פוריות וכבר 10 חודשים אין תוצאות ואומנם אני כבר מאז עברתי דירה ומקום עבודה, אבל התחושה הזאת, הצביטה הזאת בלב, המחשבות הללו - למה????? ואוו זה עדין כואב לפעמים בלב, אבל אני כולי תקוה ואמונה שהרגע שלי עוד יגיע ואני אפילו לא חושבת על הרגע שבו הכנס להריון אלא יותר חושבת על הרגע בו החזיק בזרועותי תינוק ואספור שיש את כל האצבעות והכל יהייה במקום..לרגע הזה אני מייחלת ומקווה שהוא יגיע בקרוב ( נו טוב נחכה 9 חודשים לרגע הזה) ואני מקווה שגם את תתחזקי ותמשיכי לקוות ולהאמין שעוד יבוא היום הזה.

 

[פּוֹנְג]

אוף. איזה כוח יש לך ללכת כל יום

לעבודה ולראות את זה מול העיניים שוב ושוב ושוב. אני יודעת שאנחנו לא אמורות להתנהג כאילו כל אחת אחרת שבהריון היא עושה זאת על חשבונינו, וכל הריון של מישהי אחרת מרחיק את ההריון שלנו, שזה הרי לא נכון. אבל זה כל כך הגיוני שזה יהיה קשה עד בלתי נסבל להסתכל בזכוכית המגדלת הזו כל יום ועוד כפול ארבע. אני רק יכולה לאחל לך שבקרוב מאד כל חסרי חוש הריח יקבלו הכרזה בנוגע אליך , וכל ההריוניות הללו שמסביבך יפרגנו לך ויכבדו אותך כמו שאני בטוחה שאת עושה להן.

 

[gulij]

כל כך, אבל כל כך מוכר

ואני תמיד חשבתי שזה רק אצלי, שרק בי רוצים להתעלל ואז הקולגה הכי קרובה שלי לעבודה נכנסת להריון, ומילא הריון: תאומים! ומילא תאומים היא גם בוכה שהבטן מפריעה לה והיא ממש בדיכאון כי היא ממש לא תכננה את זה. אז נכון, זה מרגיז, ואני צריכה לחייך ולפרגן (היא לא יודעת שאני בטיפולים בכלל), וזה צובט. ורק שלשום התקשרה אלי חברה שהלכה לאולטרסאונד ראשון וראו דופק עוברי, אבל מה: היא בדיכאון! נמאס לה ש'כולם נכנסים לה לרחם'. וזה אפילו הרגיז אותי יותר. אבל - בחיים, לדעתי, כמה שזה קשה וכואב צריך להבין שמי שלא נמצא בסירה הזו, זו לא אשמתו והוא לא יכול להבין ולא יכול להתחשב ויבוא יום (כך אני מאמינה בכל ליבי) שגם אני אתהלך עם בטן עגלגלה ואולי אשכח את הצביטה הכל כך מוכרת.

 

[נועם@בת]

../images/Emo24.gif ../images/Emo24.gif ../images/Emo24.gif ../images/Emo24.gif

 

[chompi1]

../images/Emo24.gif ../images/Emo24.gif

מבינה אותך כל כך, והיום עוד יותר מתמיד, כשחברה טובה שלי שעובדת איתי סיפרה לי שהיא בהריון (פנצ'ר), ואני לא מסוגלת להתמודד איתה, שלא לדבר על לעבוד איתה

. תחזיקי מעמד, בסוף גם אצלנו זה יקרה.

 

[בייבילולו1]

גם אני מצטרפת ../images/Emo24.gif../images/Emo7.gif

גם לך זה יקרה, ואת עוד תראי שלך תהיינה התמונות הכי יפות עם הילדים הכי מקסימים בעולם. אמן

 

[אפרסקה]

אין מילים. שולחת חיבוק ../images/Emo24.gif

 

[פינקי33]

כל כך מזדהה איתך, אבל תאזרי

בעוד טיפה סבלנות ותראי שבסוף זה יבוא, חייב לבוא, תחשבי שאולי כל ההריונות מסביב אולי יעשו לך מזל.... אולי "תדבקי" מהן.... אמן.

 

[אביבית לבבית]

נכון זה קשה, אבל תשמעי סיפור (ארוך)

ביום שישי שעבר לקחתי את הבת שלי (שנהרתה לאחר טיפולים של חודשים ארוכים עם הורמונים וסיבוכים של גירויי יתר ואישפוזים וכו') מהגן. הגעתי בין האחרונים ונותרו רק 6ילדים והאמהות שלהם בגן. הגננת (שהיא די חברה של כולם) הודיעה לכולנו שהיא בהריון (עם ילד שני). כמובן שכולנו ברכנו אותה וחיבוקים ונשיקות וכו'. ואז היא אמרה עם דמעות בעיניים שהיא מאוד מקווה שההריון הזה יחזיק כי יש לה הסטוריה של הפלות חוזרות ונשנות והיא כבר ממש שחוקה נפשית. אבל היא היתה חייבת לספר לנו כי היא בתקופה הקרובה בקושי תהיה בגן כי היא צריכה לשמור וכו'. מיד אחרי "הגילוי" כולן ניסו לעודד אותה: אחת האמהות אמרה שהיא מבינה אותה כי היו לה 5 (!) איבודי תינוק והיא עברה טיפולים קשים עד שהצליחה להרות וללדת בשלום את בנה המקסים. אם שניה הוסיפה שהיא אמנם לא עברה הפלה - אבל גם היא עברה גהנום בדרך להורות (אצלה זה היה "די ברור" כי יש לה תאומים לא זהים). ואז הרגשתי גם אני שהאווירה היתה תומכת, ניפתחתי גם אני וסיפרתי שידועות לי כל התחושות של הפחד והחשש בגלל הניסיון האישי שלי. והרביעית סיפרה שהיא רק רואה מזרק ומתחילה לבכות... יצא שמתוך 5 אמהות רק אחת הצליחה להרות באופן טבעי, אבל גם היא מכירה את הקשיים כי אחותה הרתה ב- IVF עשירי... היינו כולנו בשוק מהסטטיסטיקה שנוצרה. כל אחת היתה בטוחה שהאחרות הביאו את ילדיהן בקלילות (חוץ מההיא עם התאומים) וכל אחת מאיתנו היתה מרוכזת בצרות שלה ובניסיונות שלה להביא ילד נוסף. והנה התגלה - שרק אישה אחת נפתחה וסיפרה (בלית ברירה כאמור) שהיא מאותגרת פריון, ופתאום כולן יצאו מהארון. באותו שישי חזרתי הביתה מהגן בשתיים וחצי... לחוצה בזמן אבל ממש מעודדת (נכון שצרת רבים היא נחמה לטיפשים, אז תקראו לי טיפשה, לא אכפת לי). בקיצור מה שרציתי לומר לך הוא שייתכן שבאמת החברות שלך רובן (חוץ מההיא שאת יודעת שהיא ב-IVF) אכן רק "מריחות את התחתונים של הבעל" וכבר בהריון, אבל בתכל'ס - אף פעם אי אפשר לדעת מה כל אישה עברה בדרך להריון המיוחל שלה, וייתכן שבשיחה פתוחה (אם אי פעם תתקיים) תגלי הרבה הפתעות. בכל מקרה - מבינה לליבך ולקושי שאת חווה בהתמודדות מול כל ההריוניות שסביבך, ומקווה שבקרוב מאוד תצטרפי לתלונות על הבחילות והצרבת...

 

[נרי כ]

גמני גיליתי פתאום את כל הסיפורים.

מישהי, שיש לה שני ילדים, וכמובן לא היה לי מושג שהיתה לה עוד אחת (עם סיפור מאוד קשה, אבל אני לא רוצה לדכא אף אחת על הבוקר), אמרה לי, שבין כל הנשים שהיא מכירה, אולי שתיים (!) עשו את זה בלי בעיה ובלי סיפורי כניסה להריון או במהלך ההריון. וגם הן, היא אומרת, אולי לא מספרות. אבל עוד משהו היא אמרה, וזה נורא עודד אותי: מכל הנשים שהיא מכירה, היא לא מכירה אף אחת שרצתה ילדים ואין לה. פשוט ככה. בקיצור, יש קשר שתיקה סביב הקושי להכנס להריון או להחזיק אותו. לא גילו לנו את האמת. זה פשוט לא פשוט הסיפור הזה, והספר "כך באים ילדים לעולם" הוא תעמולה ציונית ותו לא. נשיקות ויום טוב

 

[k o k o p e l i]

קודם כל - תודה לכולן

שתדעו, כל אחת ואחת מכן, בהודעה הזו ובכלל- שאני נורא מודה לכן. אפילו לפעמים רק מלקרוא הודעות אני משתנקת, והתמיכה שאתן עוטפות בה אותי חשובה לי מאוד. לעצם הענין... ה issue זה לא אם הגיע בקלות או לא. לגבי ה"שניה" (מהסיפור ההוא) אני יודעת שהם ניסו, אבל ניסו זה אומר חצי שנה שנראתה להם כנצח. ה"שניה" היא גם מלכת חוסר הטקט, ככה שלגביה זו קנאה מהולה ב-אנטי (זו האמת. מה לעשות) ה"ראשונה" היא מהסוג שרק צריכה להגות את המחשבה בראש, ומיד הבטן שלה תפוחה ה"חמישית", היא מאלו שכל החיים שלהם מתוכננים, וגם היא, סיימה פרויקט אחד בחיים שלה, נחה חודש ונכנסה לפרויקט הבא (=הריון). לפעמים, ויסלחו לי כולם על ההשוואה, אני מרגישה קצת כמו בלימודי נהיגה. אתן יודעות, שבשלב הלימודים, כשכולם צופרים לך מאחורה וחסרי סבלנות , נראה לך שכל הנהגים הם פשוט כשרוניים בצורה יוצאת דופן ואנשים ששפר עליהם מזלם כי עובדה שהצליחו לעבור את הטסט ועוד לנהוג בכזה בטחון... וכשאת נכשלת בטסט הראשון והשני, גם, נראה לך שאת האפס היחיד באזור, וזה ממש לא מנחם שיש כאלו שאפילו לא עוברים תיאוריה. ופתאום .. יש לך הגה בידיים, וזה ממש לא משנה אם למדת 10 או 200 שעורים וכמה שלמת למורה, וכל הצפצופים והמורים שהחלפת - הכל בטל בשישים. כן.. זה משל לא משהו, אבל זו בדיוק התחושה שיש לי. והיום, מן הסתם, אני נמצאת בנקודה שנראה לי שזה כאילו ענין של החלטה שלהן, ושהן יותר מוכשרות ממני (והן כל כך לא).

 

[blessed]

לא יודעת מה להגיד ../images/Emo24.gif

כל כך מבינה את התחושה של להיות מוקפת בהריוניות. גם אצלי זה ככה. שולחת לך חיבוקי הזדהות ועידוד.

 

[hyb]

אוי זה כ"כ מוכר../images/Emo24.gif

זה כ"כ מוכר שזה צובט וכואב. אצלינו עכשיו בסיום הלימודים(שהיו 6 שנים) כל הבנות(וגם הנשים של הבנים) נכנסות להריון אחת אחרי השניה כי הרוב חיכו לסוף הלימודים כדי להיכנס להריון וכל הזמן ניגשים אלי נו... הלימודים נגמרו אז למה את מחכה.... חוץ מזה סיפור מרגיז יותר, יש איזה זוג שאנחנו מכירים שהיו להם בעיות זוגיות קשות וניסינו לעזור להם שלא יתגרשו ובסוף איכשהו זה עבר והיא נכנסה להריון תו"כ הבעיות, ואז היא הלכה לבעלי ואמרה לו שהיא חושבת לעשות הפלה כי היא לא חושבת שעכשיו מתאים להם תינוק (אנחנו דתיים וגם הם ויש בעיה הלכתית עם הפלה)..... בעלי ממש צעק עליה ואמר לה שנמאס לו מהם..זה ממש חוסר טקט לבוא דווקא אלינו ולספר לנו על הפלה....חשבתי שאני משתגעת...

 

[Galit29]

בלתי אפשרי ואולי גם מדבק

שולחת אלייך

ים ומלא היזדהות. <גלית שמוקפת הריונות שהתחילו כפיקשוש ובלי כוונה>