אין כמו רכיבת ערב קלה...
לעת שקיעה. כמה טוב שיש עיגול 100 מטר מהבית
אחרי לילה ללא שינה (פחות בגלל בחינה, ויותר בגלל ספר קריאה טוב
), שנת צהריים - כי ארוחת הצהריים היתה קטלנית ברמת העייפות שהייתי בה
קם. מנסה לעשות כמה דברים. הלב רוצה משהו אחר. יד ימין עורפת צוואר של תרנגולת שלא קיימת. הורגת את התרנגולת מליון פעם לפחות. יוצא החוצה, חצי שעה עבודה לתאם כמה דברים קלים, לוודא את גובה המחט בקרבורטור ועוד שטויות כאלה... הכל טוב. מתלבש בביגוד מלא, רמת האדרנלין מתחילה לעלות. מניע (בקלות למרבה ההפתעה
). יוצא החוצה. מחזיר את הכלבה פנימה, מבקש ממנה יפה שתפסיק לרדוף אחרי, ברקע רועמים תותחי נברון בסרק. יוצא בדרדלה אטומי מהשכונה (שלא יתבעסו השכנים)
מגיע לכביש הכניסה למושב. קצת מבחני תאוצה בקו ישר בשביל החשק (מי אמר סופרמוטו - תשמע, תבין?
) קצת מבחני בלימה למערכת המשופצרת
ואז.... תן לו באטרף לעיגול. פול גז פול ברקס פול הטיה - לא כל כך. העיגול ממש חלקלק... החלקות - המון הרבה ועוד ואז עוד קצת מתחיל להפחיד את עצמי - הקידמי מתחיל לזוז לרוחב יותר מדי אז עוד קצת ועוד אחרי 20 דקות בעיגול ועוד 10 דקות במבחני תאוצה ודציבלים חזרה הביתה. חיוך של ג'ריקן מרוח על הפנים
מזל שיש אוזניים אחרת הלסת היתה נופלת
סוף מועדי א'
לעת שקיעה. כמה טוב שיש עיגול 100 מטר מהבית
