אין כזה מושג כפיה דתית
ישנה קביעה בעלת משמעות רבה מאד, קביעה של הרמב"ם, שכפי שכל אחד בוודאי יודע, היה לו ידע עמוק בפסיכולוגיה של האדם והיה רופא מוכר אשר כתביו ברפואה עדיין מעוררים הערכה בתחום םקצואה הרפואה. הקביעה של הרמב"ם הנה בקשר לדין התורה שקובע שאם יהודי מאולץ בידי גורם חיצוני לקיים מצוה הוא לא נחשב כמי שקיים את המצוה תחת כפיה אלא כאילו קיים את המצוה מרצונו. הסתירה לכאורה ביחס לשאלה כיצד למצוה שקיימו אותה תחת כפיה עדיין יש התוקף של פעולה מרצון מיושבת על ידי הרמב"ם כך: מכיון שלכל פעולה יש השורשים שלה בטבע ובנטיה הטבעית , טבעו של יהודי שהוא תמיד חפץ לפעול בהתאם לתורה ומצוות. למרות זאת, לפעמים עלול להיות מצב מסוים שמאפיל על תשוקה זו או משתק אותה (הרמב"ם קורא לזה "יצר הרע", שתמיד מנסה למצוא דרכים ואמצעים למנוע את האדם מלהתנהג בהתאם לטבע האמיתי שלו). כתוצאה מכך, הכפייה הפיזית, או האיום שמשתמשים בהם כדי לאלץ את יהודי לקיים מצוה בהתאם להלכה, אינם בגדר כפייה שגורמת לו לשנות את הגישה האמיתית שלו, אלא הסרת התנאים שמונעים אותו מלממש את הרצון האמיתי שלו, וברגע שהנ"ל הוסרו הרצון האמיתי (שטבוע בו מלידה) הינ חופשי לעמוד מחדש על דעתו ולפעול בהתאם לטבע שטבוע בו מלידה. (רמב"ם הלכות גירושין, סוף פרק ב'). לאור האמור, צריך להיות ברור שלא יכולה להיות שום שאלה של צביעות כאשר יהודי לומד תורה ומנהל את חייו בהתאם לתורה ולמצוות, אפילו אם כמה מהפעולות האחרות שלו ואפילו הרגשות שלו, לא תמיד מתמזגות יפה עם לימוד התורה וקיום המצוות שלו, משום שאי-התאמה לא נעוצה בפעולה בהתאם לתורה ומצוות, אלא דווקא בפעולה בניגוד לתורה ולמצוות.
ישנה קביעה בעלת משמעות רבה מאד, קביעה של הרמב"ם, שכפי שכל אחד בוודאי יודע, היה לו ידע עמוק בפסיכולוגיה של האדם והיה רופא מוכר אשר כתביו ברפואה עדיין מעוררים הערכה בתחום םקצואה הרפואה. הקביעה של הרמב"ם הנה בקשר לדין התורה שקובע שאם יהודי מאולץ בידי גורם חיצוני לקיים מצוה הוא לא נחשב כמי שקיים את המצוה תחת כפיה אלא כאילו קיים את המצוה מרצונו. הסתירה לכאורה ביחס לשאלה כיצד למצוה שקיימו אותה תחת כפיה עדיין יש התוקף של פעולה מרצון מיושבת על ידי הרמב"ם כך: מכיון שלכל פעולה יש השורשים שלה בטבע ובנטיה הטבעית , טבעו של יהודי שהוא תמיד חפץ לפעול בהתאם לתורה ומצוות. למרות זאת, לפעמים עלול להיות מצב מסוים שמאפיל על תשוקה זו או משתק אותה (הרמב"ם קורא לזה "יצר הרע", שתמיד מנסה למצוא דרכים ואמצעים למנוע את האדם מלהתנהג בהתאם לטבע האמיתי שלו). כתוצאה מכך, הכפייה הפיזית, או האיום שמשתמשים בהם כדי לאלץ את יהודי לקיים מצוה בהתאם להלכה, אינם בגדר כפייה שגורמת לו לשנות את הגישה האמיתית שלו, אלא הסרת התנאים שמונעים אותו מלממש את הרצון האמיתי שלו, וברגע שהנ"ל הוסרו הרצון האמיתי (שטבוע בו מלידה) הינ חופשי לעמוד מחדש על דעתו ולפעול בהתאם לטבע שטבוע בו מלידה. (רמב"ם הלכות גירושין, סוף פרק ב'). לאור האמור, צריך להיות ברור שלא יכולה להיות שום שאלה של צביעות כאשר יהודי לומד תורה ומנהל את חייו בהתאם לתורה ולמצוות, אפילו אם כמה מהפעולות האחרות שלו ואפילו הרגשות שלו, לא תמיד מתמזגות יפה עם לימוד התורה וקיום המצוות שלו, משום שאי-התאמה לא נעוצה בפעולה בהתאם לתורה ומצוות, אלא דווקא בפעולה בניגוד לתורה ולמצוות.