אין בי כוח יותר....

אין בי כוח יותר....

יותר מידי דברים קורים, אפילו הבנאדם הכי שפוי בעולם לא יכול לשאת ולהתמודד עם כל כך הרבה דברים ביחד... חיים שלמים מלאים בחרא, חודש וחצי מלאים בהתמודדויות בילתי פוסקות, שבועיים של לילות שאין לתאר או להסביר מה קןרה בהם וכמה ההרס העצמי גדול, שבועיים שלמים שבהם איבדתי את השפיות, שבועיים שלמים של חוסר תפקוד, שבוע שלם שהפחד מעצמי רק הולך וגובר ואין תשובה למה הלאה... מיום ליום המלחמות בעצמי ועל עצמי יורדות... אולי בקורב, הלוואי בקרוב......
 
התמודדות

אחת יקרה,
מה קרה בשבועיים האלה שהפך אותם לקשים כל כך?
אני מעריכה מאד את השיתוף שלך ומתוך דבריך שומעת את הקושי הגדול, אבל אנחנו כאן כדי לעזור לך להתמודד ולא כדי לעזור לך לוותר לעצמך ולוותר על עצמך.
מה קרה בשבועיים האלו? למה הנפילה הזאת? ומה אומרים על זה האנשים שסביבך?
איתך
רותם
 
זה אבוד....

אני לא יודעת אם קראת את ההודעה האחרונה בשרשור הקודם אבל יצאתי מהבית לפני חודש וחצי....
בחודש וחצי האלו... בחודש וחצי האלו קרו יותר מידי דברים...
יצאתי מהבית שזה מביא איתו התמודדות עם אמא שלי ואחותי, בדידות מטורפת במקום שלא מצליחה שירגיש בית, חוסרים עצומים, ויותר מידי אופציות פתוחות...
הפלאשבקים, התמונות, הזכרונות בגלל שראיתי אותו יותר מידי, בגלל שהוא היה לי בבית שמגיעים בלי הודעה מוקדמת, שתופסים בכל מקום אפשרי ובכל רגע במהלך היום ומשתקים כל חלק בגוף..
שותפה בדירה שניסתה להתאבד ודרכה לי על כל היבלות האפשריות, ושותפה אחרת שעושה מה שבא לה וגורמת לטריגרים....
זה יותר מידי דברים ביחד שמצריכים אנרגיות וכוחות שאין לי...
הלילות האלה, רותם הלילות האלה לא שפויים, הדברים שקורים בהם הם לא שפויים, המצבים שמגיעה אליהם לא שפויים ומסוכנים ואי אפשר לעצור את זה אי אפשר.... כל לילה מסתיים בזה שעוצרת את עצמי רגע לפני הצעד הגורלי, בכל לילה הרגע מתקצר, בכל לילה הדברים מחמירים ואין מי שיהיה ואין מי שישמור ואין אף אחד....
חלק מהאנשים סביבי מנסים למלא חסרים, המטפלים מנסים לעזור להחזיק, אבל כלום לא עוזר וכלום לא יעזור ואני התייאשתי, ואני התעייפתי...
אין בי כוחות יותר זה יותר מידי בשבילי, והכל נהרס לי, כל הזמן המצב שלי דופק אותי, כל הזמן צריכה לבחור על מה לוותר, מה יכאב פחות, מה יעזור יותר כי אי אפשר את שניהם... מה להפסיד...
והמקום שירות נדפק בגלל המצב, כבר לא מה שהייתי שם, זה כבר לא המקום השפוי שלי כבר לא מצליחה להתנתק שם יותר כי אי אפשר הכל רועש מידי, אי אפשר.....
די.... באמת שהמלחמות האלה מיותרות, באמת שהם אבודות...זה יהיה ככה תמיד, אז למה?
אני מוותרת, אני מוותרת כי לא יכולה יותר להחזיק, אני מוותרת כי כואב לי מידי, אני מוותרת כי נגמר הכוח.............
 
לא ויתרתי בסוף...

אין לי מושג מאיפה הכוח ואין לי מושג מאיפה האומץ...
אישפזתי את עצמי, אישפזתי את עצמי בידיעה מראש שזה לכמה ימים, בנתיים כבר שבוע פה וכל כך רוצה לצאת...
 
למעלה