אימרה של זן מאסטר דוגן (1226)

[darmha]

אימרה של זן מאסטר דוגן (1226)

הסתכל פנימה או החוצה, ראה שאין אני קבוע, שבור את הדלת הקדמית אם ברצונך להיכנס לביתך. אתכם בדרך יובל

 

[dream2]

שאלה

יובל האם הכוונה פה שאני צריך לשבור את החומה הזאת שיצרתי סביבי על מנת להתחיל לחפש את האני האמיתי ואת החופש הזה שדיברנו עליו שנמצא בדיוק באותו מקום בעבר השני? או שביתך הוא אותו מקום בו נמצא ה-dont know mind שלנו? או שכל אחד והבית שהוא יוצר לעצמו? יעל

 

[darmha]

תשובה

כמו בסוטרת הלב שאנו שרים לפעמים ביחד.. הכוונה היא לא להיקשר לתובנות, לא להיקשר לאני אמיתי, לצדדים, לבתים וכו´, לא להקשר לכלום. just do it! מרגע לרגע לרגע. אז כבר שברת את החומה ונכנסת לבית שלך. איתך בדרך יובל

 

[אינקה]

../images/Emo20.gif שאלה

האין "שבירה" תיאור אלים משהו העלול להטעות תלמידים בכוח?

 

[darmha]

מסכים..

מסכים איתך שהמילה "שבירה" יכולה להטעות. בעיני שבירה מצביעה לקיומו של קונפליקט. צריך למקד אנרגיה כדי להתגבר על קונפליקט, הלמידה שנובעת מההתמודדות עם הקונפליקט הגדול מלמדת כיצד להתמודד עם כל שאר הקונפליקטים שהעולם הזה מציב אותנו בתוכם. בזן מכוונים אל הקונפליקט הגדול כשאלה - מי אני? שאלה זו מכוונת פנימה. כשאני לומד על עצמי - מכיר את הקונפליקט שלי (קרמה) - אני בעצם גם לומד על כל הגזע האנושי. על כל העולם הזה. בזן מכנים זאת חכמה גדולה או חמלה גדולה. ולכן תמיד נאמר: דע מי אתה וכבר עזרת לכל העולם. אז כמו כל דבר בחיים השאלה היא מה אתה עושה עם המילה "שבירה". מה אתה אומר? איתך בדרך יובל

 

[אינקה]

../images/Emo20.gif המממ...

קרמה היא מן דבר מצחיק המרגיל אותנו להסתכל על ה"מציאותעצמנו" באופן עקום - כמו רוכב המזדהה עם סוסו הצועד, ולו סכי עיניים היוצרים את השביל. כשרואים לבסוף את האמת מאחורי ה"קרמה" המפחידה - פשוט צוחקים וצוחקים...

"מי אני" זו שאלת השאלות. תהה הדרך כך או אחרת - רק היא מביאה בסוף לידיעה "עצמית".

בהדרכת תלמידים ה"בורים לאמת" יש לנהוג במשנה זהירות בשימוש במושגים. בעוד שתלמיד מתקדם יכול להבין כי "שבירת הדלת הקדמית" משמעותה לבצע שינוי בלתי הפיך בהתייחסות ל"אניעולם", הרי שמאזין "בור לאמת" עלול להבין זאת כאלימות.

"חכמים הזהרו בדבריכם"... ואולי: "האמת נאמרת מעצמה בשקט הגדול"?

 

[darmha]

אינקה היקר

יפה לראות לראות את דאגתך ל"תלמידים" איתך בדרך יובל

 

[אינקה]

../images/Emo20.gif תודה יובל

פתאום שמתי לב כי אני עצמי משתמש במושגים שעלולים להטעות... כמה יפה!

השתמשתי במושג "בור לאמת" אשר אינו החוויה ערכית, אבל עלול להתפרש בטעות כשיפוטי... שגיתי בדיוק במקום בו רציתי לתקן! המראה פועלת בדיוק מושלם - כמה מצחיק!

ושוב תודה...

 

[זהו]

אבל

אבל יש אני קבוע! זה שהיה שם תמיד, זה שיהיה תמיד, זה שאי-אפשר לחתוך אותו, להעלים אותו. האני הלא קבוע הוא רק גוף. פיספסתי משהו, או שלמדתי משהו בזנדו שזן מאסטר דוגן עוד לא עלה עליו?...

 

[darmha]

הסתכל פנימה והסתכל החוצה...

ואמור לי מהו האני הקבוע. איתך בדרך יובל

 

[זהו]

מנסה (כרגיל)

מה זאת החוויה? אתמול ישבתי והרגשתי כאילו תמיד ישבתי, אינסוף פעמים, בצורות שונות, גלגולים שונים. הרגשתי שהגוף הזה שלי הוא בעצם כלום, manifestation זמני של אותו הקבוע. וכך הכל מסביב, מקבל צורות שונות, שמשתנות ללא הרף, אבל הכל בעצם עומד לחלוטין במקום, ואין לו time ואין space. היה בתחושה משהו מפחיד אבל גם שקט מאד. אני עדיין חי, נקשר, רוטן, שמח וכו´ - גם היום - אבל אני רוצה לקוות שהחוויה הזו הראתה לי משהו, ואותו הדבר הבלתי זז, אני מקווה ש"לא יברח לי", כי הוא נותן הרבה כוח. בקיצור, עוד makyo.

 

[darmha]

סיפורו של הפטריארך ה- 14

יקירי, לשאלה מה זאת החוויה אתה עונה בתיאורים. אז בלי תיאורים ובלי הסברים, מה זאת החוויה? זה מזכיר לי סיפור, סיפורו של הפטריארך ה- 14. לילה אחד ישבו הפטריארך ה- 13 ועוזרו האישי במנזר הרים מבודד ושקט. נהנים יחדיו מצלילי היער בלילה שהקיפו את המנזר. לפתע נשמע צלילו העמוק של פעמון המנזר הגדול. מקשיבים בדומיה לצלילו הנמוג שאל לפתע המורה את עוזרו: "מניין מגיע הצליל הזה?" ענה העוזר: "מהמיינד שלי" "מיינד מאוד מוזר יש לך שמשמיע קולות פעמון" השיב המורה. "מיינד אחד, לא זז" ענה העוזר. בחיוך חיבק אותו המורה, ובחילופי דברים אלו מונה עוזרו לפטריארך ה- 14. מה עבר בין המורה לתלמיד באותו הרגע? איתך בדרך יובל