אימוץ שני

[בוחרת13]

אימוץ שני

הי לכולם,
כותבת כי ממש אשמח לשמוע מכם.
אימצתי את בני לפני כשנתיים. לפני מספר חודשים אובחן כלקוי תקשורת. בני הוא ילד משגע וגידולו אינו קשה. הקושי הוא בעיקר שלי רגשי בשלב הזה עם ההבנה שישנם קשים. ביום יום הילד הוא נוח להפליא וכיפי.
שנים ברור לי שכמיהתי היא לשני ילדים (במסגרת המציאות...).
מפאת גילי אני לא יכולה להתעכב בהתחלת תהליך שני.
האמת, משקשקת.
לא ברור לי איך אעבור את התהליך שיש עוד ילד בבית. אניחד הורית עם משפחה מדהימה שעוטפת אותי.
הפחד שאפגע בבני הבכור. הפחד שלא אהיה פנויה לילד נוסף (איך מצליחים להעניק ליותר מילד אחד??!)
ועוד מליון פחדים שאחסוך מכם.
מה עושים??

תודה רבה רבה,

 

[משתפרת]

זו תחושה מוכרת ומובנת

ואולי תחושי הקלה אם תדעי שלא "המצאת" את הרעיון. שמעתי דברים כאלה הן ממשפחות ביולוגיות והן ממשפחות מאמצות. אב אחד אמר לי שאין בעולם כולו עוד ילדה כל כך מדהימה ומופלאה כמו ביתו. הוא לא מאמין שיצליח להקשר בקשר כל כך חזק ולאהוב באותה צורה באהבה כל כך ענקית עוד ילד/ה. לכן הם בחרו להשאר הורים לבת יחידה.
על בשרי הרגשתי זאת בשלב מוקדם יותר בחיי: כשנולד האחיין הבכור שלי הייתי מטורפת עליו. כשגיסתי הרתה את השני הייתי בטוחה שלעולם לא אוכל לאהוב עוד אחיין כך. גיליתי שעם הילד נוצר מקום חדש לגמרי בלב, לא על חשבון המקום של הילד הקודם או של כל אדם אחר אליו היו לי רגשות קודם. לכל אדם משמעותי בחיי נוצרה אהבה חדשה לגמרי. תחשבי על זה: האהבה לבנך היא אהבה שנוצרה לגמרי איתו ובשבילו, ולא פגעה באהבות הקודמות שלך- למשפחה המדהימה שלך.
עד כאן בעניני רגש, כפי שאני מכירה אותם (ואני מודעת לכך שיש אנשים שבנויים אחרת ממני. למשל- אותו אב שהזכרתי).
לגבי השאלות המעשיות- כיצד מתפנים לתהליך כל כך סוחט רגשית כשאת עסוקה בבנך, כיצד מתפנים כחד הורית (עם כל החיבוק המשפחתי) לקלוט עוד ילד, להתמודד עם ההסתגלות שלו למשפחה, להתמודד באותו זמן עם הקושי של הבכור שמפסיק להיות בן יחיד, איך תתמודדי עם הפרנסה של שניהם, כיצד תעזרי לכל אחד ואחד מהם להצליח בהשתלבות בחברה, במערכות החינוך ובחיים בכלל? על כך אין לי תשובות. תצטרכי לברר היטב עם עצמך מהן יכולותיך, פיזיות ונפשיות.

 

[אבי351]

משתפרת היקרה כל כך נהנתי כרגיל לקרוא את

דבריי החכמה והנכונים שלך כל כך.כל מילה פנינה

 

[בוחרת13]

מציקה שוב

אשמח לשמוע ממשפחות שאימצו ילד נוסף.
על איך היה במהלך התהליך,ההסתגלות וכו'

תודה

 

[English]

הלב כמו כל שריר מסוגל להתרחב

אבל דורש אימון. הבן ליווה אותנו בתהליך אימוץ לא פשוט של אחותו. התחלנו לדבר על זה כשהיה בן 4 ומשהו, רק בגיל שש שלו היא הגיעה (היתה בת שנה וחצי). עד אז היינו שלישיה של אבא-אמא-ילד, היו לנו טקסים משלנו, הרגלים, חוויות. ופתאום באה מישהי שמערערת מאד את היציבות כי צריך לשנות הכל, את הסדרים וההרגלים.
לי לא היו ספקות שיהיו לי לפחות שני ילדים.
במבט לאחור (הוא היום מתקרב ל-17, היא בת מצווה) דווקא ההתחלה היתה הרבה יותר קלה. הוא מאד חיכה לה ורצה אחות. אחרי שנה היחסים ביניהם נהיו מתוחים יותר, וההרגשה היתה שהיא כאילו מנסה לדחוק אותו מהכסא, כאילו מבחינתה יש רק מקום אחד בלבנו.
את המשפט על הלב המתרחב יצא לי לומר לה בכמה הזדמנויות.
כיום הם חברים יותר טובים, והפרש הגילים גורם להפרדה טבעית כי אין מאבק על אותם משאבי אבא ואמא, תשומת לב וכו'.
נדמה לי שהחיבור הטוב או ההתנגדות תלויים הרבה בילד ובמה שעבר עליו עד שהגיע אלינו ולא רק בגישת ההורים.

מבחינתנו כהורים: אוהבים אותם אחרת כי אי אפשר לאהוב שני ילדים אותו דבר; כל אחד מהם לוחץ לך על כפתור אחר בנשמה. ברור שההשקעה בילד השני טיפה פוחתת. (שירים יד כל מי שעשה מיד ספר אימוץ גם לילד השני...) משקיעים יותר בעזרה ותגבור איפה שצריך אבל כמובן שעומדים לרשותנו פחות משאבים של זמן וכוח כי זה מתחלק בין שניים.
אחת הדרכים היא לקבוע זמני איכות לכל ילד, זמן שהוא שלו לבד ולא נגיש לאחיו/אחותו. אפייה ביחד, קניות ובית קפה לא חשוב מה, העיקר שיידע שהעובדה שהם שניים לא הורידה מהיותו אחד.

לא יודעת איך זה אצל אחרים, ההרגשה שלי היא שבילדים מאומצים יש יותר צורך להתמודד עם הקושי של הוספת אח כי זה קצת מערער את תחושת השייכות שבנינו (כאילו "זרקנו" אותם בשביל ילד אחר, מה שמתכתב עם חרדות נטישה שונות); מצד שני זה נותן בטחון שאני לא היחיד שויתרו עליו.
לא אגיד שקל לי, אבל לא הייתי מוותרת על הוספת ילד, ועם כל הקושי שלהם גם ילדי לא היו מוותרים (למרות שבריבים הם תמיד מאחלים לשני שיחזור לארץ מוצאו...) הנה עכשיו לטיול בת מצווה שצריך להיות בפורמט אמא-בת היא רוצה שאחיה ואבא ייצטרפו.

 

[סאני53]

שלחתי לך מסר אישי

 

[סביון1]

אל תחסכי מאיתנו את הפחדים שלך אם את רוצה

שנעזור לך

למען האמת אף פעם לא הבנתי איך תוספת של אח למשפחה פוגעת בבכור. אני רואה רק יתרונות בכך מבחינת הילד. נכון, הוא יצטרך לחלוק את תשומת הלב שלך. זה נפלא, הוא ילמד לחלוק! נכון, הוא יקנא באח החדש, אבל אף אחד לא מת מקינאה ואם ההורים יודעים להתנהל נכון אז קינאה שכזאת לא משאירה צלקות. והחשוב מכל, יהיה לו עוד מישהו לאהוב! תהיה לו משפחה יותר גדולה, יהיה לו אח!

אני אישית יכולה להגיד לך שאחד הדברים שאני הכי מתמוגגת מהם זה היחסים בין הבנים שלי. יש ביניהם קשר נפלא ובעיני זה לא פחות חשוב מהקשר שלי איתם.

לגבי העובדה שאת חד הורית - קטונתי מליעץ כי אין לי נסיון כזה. זה שיקול שבאמת צריך לקחת בחשבון ולשקול לגמרי מהראש את האפשרויות הכלכליות וגם האחרות, שעומדות בפנייך.

בהצלחה בכל אשר תבחרי.
סביון

 

[חייכנית2]

לדעתי חשוב לקחת בחשבון

את השיקול של הטיפולים.
ילדך כבר היום זקוק לטיפולים שונים וסביר שיזדקק בהמשך. קופות החולים לא מזדרזות היום לתת את טיפולי החינם שהובטחו לילדי pdd שמוכרים בביטוח הלאומי.
בנוסף לא רוצה להשבית שמחות אבל גם צרכים של ילד המתואר היום כקל וכיפי, עלולים להשתנות,למשל בכניסה לגיל התבגרות.
אינך יכולה לדעת מראש מהי ההשקעה הטיפולית שיזדקק לה ילד נוסף.
אני חושבת לא רק על משאבים תקציביים אלא על יכולתך להיות זמינה כחד הורית לשני ילדים ששניהם זקוקים לך.
האם עטיפת המשפחה תמשיך להיות איתנה גם בשנים הבאות?
האם את מרגישה שכוחך שלך יעמוד לך לשניים,שלפחות אחד מהם זקוק לתשומת לב מיוחדת מאד-גם בעוד 8 או 10 שנים?
פה פורום מלטף תומך מחבק ו"שרוף" על אימוצים,וגם אני הרבה פעמים מחבקת ולא מסתירה דעתי החיובית על אימוצים ...אבל גם שאלות קשות חשוב שתישאלנה במתינות ואורך רוח. ושאף אחד לא יזרז אותך בהחלטה כל כך גורלית.

 

[year of the cat]

את מאוד צודקת