והנה הצעה שלי ללימוד שימי קצת ארוכה
ובעיני היא פשוטה, רק שההסברים בלי להראות לוקחים הרבה מילים... (לא מסרת פרטים מה כבר ניסית אז הנה הצעה שלי באופן כללי): אני לא יודעת אם הפנמת כבר את תנועת האגן דרך הברכיים, אני מניחה שכן ומכאן אני ממשיכה. אם לא, תגידי כדי שנעבור על זה קודם כל. אני מתכוונת שאת מזיזה את הברכים כדי להשיג "מכת אגן" או "תנודת אגן" לצד זה או אחר. אז בעניין שימי: הרעיון הוא ללכת מאד לאט, מאד "כבד", כדי להפנים את התנועה לפני שמגיעים לנושא של מהירות. תעמדי בפיסוק רוחב הכתפיים, ברכיים כפופות יותר מבדרך כלל – כרגע, לצורך הלימוד – בלי לתת לישבן לברוח לאחור, תנסי להרגיש את האגן כמו תלוי, מוחזק בכבדות; הברכיים קפיציות משהו, כלומר התנועה חופשית וכבדה. תזיזי את האגן לצד אחד, תנסי להרגיש אותו כבד, כמו פיילה מלאה מים. כלומר תני "מכה" לצד ותחכי. תרגישי את התנודה בישבן ובאגן, כמו ריקושטים חוזרים. וודאי שאת עם ברכיים כפופות, ישבן לא בורח אחורה והאגן כבד כזה, כמו בלון מלא מים. תני "מכת אגן" לצד השני. תני לתנודות להרגע. בדקי שאת בתנוחה הנכונה. חזרי על שני אלה עוד כמה פעמים. הרעיון הוא לעשות את זה שוב ושוב, לאט, לאט. כדי גם ללמוד להרגיש את הקפיציות של הישבן, וגם להרגיל את הגוף לתנועת אגן מלאה, לא מקוצרת. (כי בשימי, כמו בכל התנועות המהירות, בהכרח מקצרים את התנועה) אחרי שתרגלת את אלה כמה וכמה פעמים, ובלי לוותר על התנוחה הנכונה, תעשי את התנועות טיפ-טיפה יותר מהר. אל תרוצי, אין מה למהר, הרעיון הוא להטמיע את תחושת התנועה בגוף. תמשיכי לשמור על התנוחה, ותמשיכי להרגיש שאת מזיזה גוף מים כבד ומשקשק בכל "מכת אגן" אני מציעה לעשות סט של 10 דקות כאלה בתנועות איטיות כמה פעמים במשך יומיים שלושה נניח, גם כי זה מעייף וגם כי זה קצת מתסכל, ואז בכל פעם תתחילי לאט ממש תנועה תנועה ולאט לאט לגבירי את הקצב, אל תנסי להגיע לשימי אלא לתנועה קצובה מהירה. אחרי עוד כמה ימים תגבירי עוד יותר את הקצב, עכשיו שהתנועה טבועה בזיכרון של הגוף. תמיד תתחילי בתנועות איטיות ותגבירי את הקצב יותר ויותר עד שתגיעי לשימי ממש. וגם אחר כך, כשהשימי מתבלבל, פשוט חוזרים לרגע לתנועה האיטית, וממנה מגבירים את הקצב. בהצלחה, ספרי איך הולך
