הצהרת מורשת / רובין שארמה
אני חושב שקטע זה יכול להיות אפשרות לכיוון ראשוני: "מישהו אמר לי פעם שחמישים השנים הראשונות בחייו של אדם מוקדשות לניסיון לקנות לו שם, ואילו חמישים שנותיו האחרונות מוקדשות לניסיון לבנות לו מורשת. כמה נכון. מחצית הראשונה של חיינו רבים מאתנו חותרים להישגים ונאבקים כדי לזכות בכבוד. כשאנחנו קונים לנו שם, בין שהוא בא לידי ביטוי ביוקרה ובין שהוא בא לידי ביטוי בנכסים חומריים, עד מהרה אנחנו מבינים שמשהו חסר לנו. ובשנים שנותרו לנו אנחנו מנסים לעשות מה שהיינו צריכים לעשות מלכתחילה: ליצור מורשת. יום אחד תלה אבי שיר על דלת המקרר. הוא תורגם מסנסקריט, ונכתב בו בפשטות, "האביב חלף, הקיץ תם והחורף כבר כאן. והשיר שרציתי לשיר עדיין לא הושר. כיליתי את ימי במתיחת המיתרים של כלי נגינתי ובריפוים." את המילים האלה כתב אדם שלבבו נמלא חרטה על שלא חי את חייו במלואם. במקום לשיר את השיר הגדול שנועד לשיר, כילה את ימיו בהכנה ובהמתנה לרגע הנכון – "מתיחת המיתרים של כלי נגינתו וריפוים", כדברי המשורר. אבל, כמה עצוב, הרגע הנכון מעולם לא הגיע. את בניית מורשתכם יש להתחיל היום, לא בעוד עשר שנים, כש"יהיה יותר זמן", שהרי אנחנו יודעים כי לעולם לא יהיה לנו זמן בשפע. הרהרו במה שאתם רוצים לבנות בחייכם, וחשוב יותר, במתנה שאתם רוצים להשאיר לעולם כאשר יגיע זמנכם לעזוב אותו. הגדולה היא להתחיל משהו שאינו מסתיים כאשר חייכם מסתיימים. כדי לעזור לעצמי לראות את מורשת חיי באופן ברור יותר, חיברתי הצהרה מורשת אישית. אמנם לרבים ממנהלי הארגונים שאני עובד אתם יש הצהרת שליחות אישית, אך רק בדעתם של מעטים מהם עלה הרעיון לחבר הצהרת מורשת אישית. אמנם הצהרת השליחות מגדירה את החזון של מה שרצונכם ליצור בעודכם בחיים, אך בהצהרת המורשת בא לידי ביטוי מה שבכוונתכם להותיר אחריכם. יש הבדל בין השתיים. אם תחשבו על כך, לא תרגישו בערוב ימיכם חרטה, צער או אכזבה על מה שיכול היה להיות." בהצלחה. עמירם.
