אימון ילדים

[אוריק3]

לא יכולת להתאפק גב' אריה נונונו..

...19 אני ממש לא רואה למה ישר לתקוע אותו לטיפול אצל פסיכולוג. או להתחיל לבצע טראפיה..על מה ולמה..ממש לא מסכים לדעתך...

 

[tlingit]

ברוך הבא shoom12 ../images/Emo140.gif

יופי שאתה מצטרף אלינו לפורום

דיון מרתק זימנת לנו

תודה

אני שמחה לראות שכבר קיבלת כמה הצעות ורעיונות מחברי הפורום. אני מצטרפת לדברים שכתבה יערה והכוונה שמאחוריהם. מקריאת הדברים במהלך הדיון עד עכשיו, נותרתי עם כמה שאלות ומחשבות: לפני הכל, לא הבנתי אם ההורים מודעים/מסכימים לאימון, ובאיזה הקשר "נולד" האימון עם בן ה-13? ומכאן איך נוצרה האפשרות היחידה לעבודה בבית קפה? אני מכירה כמה מקומות שמאפשרים לשכור חדר בתשלום לפי שעות בודדות, אחד מהם גם בסביבה המיועדת לילדים באופן ספציפי. האם זו אופציה שיכולה לבוא בחשבון ולסייע לכם? אם כן, אשמח להעביר לך פרטים במסר אישי. לשאלתך המקורית: נשמע לי שכיוון משמעותי מאד לעבוד איתו הוא חיזוק פנימי והעצמה, וכמובן בניית נקודת מבט חיובית ומאפשרת: למשל נסו לחפש מקומות וכיוונים בהם הוא יכול להיות טוב וליצור בהם הצלחות וגילויים, להכניס תחושות של עניין וכיוון עם תוכן לחייו בהם יוכל לבנות את דימויו האישי מחדש ולא רק "כמי שפעם עשו עליו חרם" על כל המשמעויות שבכך. אישית הייתי מניחה לנושא החרם לעת עתה, וסומכת על המתאמן (כן, גם ילד) שיידע מתי להחזיר אותו לתוך האימון, בכך שתבנה לו באימון מרחב בטוח, בונה, מעצים ומקדם; ומתוך העוצמות הפנימיות שיבנה לו.

עוד כיוון שגם מנצל את היתרון בכך שהתחלת איתו עכשיו בתקופת הקיץ

הוא ללכת איתו ביחד לפעילויות בהן הוא יכול לבנות יכולת להתגבר על קשיים ולבנות איתו ביחד דרכים בהן הוא יוכל גם בעתיד להתמודד איתם בתחומים שונים למשל: פעילויות ספורט / קיר טיפוס / לונה פארק / מגלשות מים / משחקי מחשב (אפשר בבית וכמובן שגם באולמות בהם יש מתקנים גדולים יותר) / בריכה / ים וחוף הים שם אפשר למשל לבנות פרוייקט בחול... / משחקי טריוויה / ... כל אלה יכולים לחשוף מקומות מאתגרים / מפחידים / חוסר אמון ביכולת וכן הלאה ואתה תוכל שם לבנות הדרגתיות שתאפשר בניית יכולת, איתור וזיהוי כלים שעוזרים לו, למידה שממנה יוכל לקחת אל שאר תחומי חייו, וכמובן העצמה פנימית. מצרפת גם קישור לדיון שהתקיים כאן בפורום לפני זמן (בזוית מעט אחרת) ובו מעט מידע ומחשבות בנושא אימון לבני נוער. אולי יוסיף לך. אני מזמינה אותך להציג קצת את עצמך, אם אתה רוצה

לקרא בדפי הפורום הקודמים, להכיר מעט את הכותבים ואת נושאי הדיונים, ולעיין בכללי הפורום, במאמרים

ובקישורים

שלנו באיחולים לעוד הרבה דיונים מרתקים ופורים

 

[shoom12]

איזו קבלת פנים

היי, תודה על הברכות, כיף להתייעץ בפורום מזמין שכזה. ההורים מאוד מעורבים בתהליך, אבל מה שאהבתי במיוחד, זה שהרגשתי שיותר מכולם הנער רוצה את זה בעצמו. הבית שלהם הומה..ורועש, ולכן לא ניתן לעשות זאת שם. מה שחשבתי זה שאת המפגש הראשון נעשה בבית הקפה הפינתי, ואז בסוף אני אשאל אותו אם יש לו רעיון איפה אפשר לעשות את שאר המפגשים.. אם לא אמצא אשמח לקבל מידע ממך על מקומות אופציונליים. אני בהחלט מקבל את הגישה של "לא לדבר על החרם" עד שהוא ירגיש בנוח, ואני רוצה להעצים אותו. חשבתי להביא למפגש עיתוני נוער, ולתת לו לגזור כל תמונה או מילה שהוא אוהב וגורמת לו להרגיש טוב. ואז לדבר איתו על זה.. מה אתם אומרים?

 

[tlingit]

../images/Emo140.gif תודה על המחמאות ../images/Emo6.gif

לא נראה לי נכון לשאול אותו על מקום - לדעתי בכל זאת יש הבדל כי הוא בן 13 ולתחושתי אתה צריך יותר לנהל את החלק של הלוגיסטיקה. אבל קצת בילבלת אותי - לא אמרת שכבר נפגשתם?

אהבתי את הרעיון עם הגזירות

למה להסתפק רק בעיתוני נוער? אפשר להביא גם מגזינים אחרים - למשל: יש הרבה מגזינים בנושא איכות חיים שלא מכילים תכנים שעלולים להיות בעייתיים ועוסקים יותר בבתים, כלים וכדומה. ומאחר שמגזינים כאלה פונים לאנשים ששואפים למעלה, יש בהם גם ביטויים שמתקשרים לכך.

 

[shoom12]

בן 13..אבל חכם

אני אשאל אותו על מקום רק כי הוא גר באיזור, ואני לא גר באותה העיר שלו. או שאולי בעצם אדבר עם אימו. הפגישה הראשונה היתה דיי לוגיסטית, ורק 10 דקות דיברנו על נושא האימון. את צודקת לגבי העיתונים..אני אביא עוד סוגים של עיתונים. עבר כל כך הרבה זמן מאז שהפסקתי לקרוא מעריב לנוער תודה על העיצות.. אעדכן איך היה.

 

[shoom12]

הקישור לדיון ריק..

 

[tlingit]

../images/Emo38.gif

הנה הוא

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

יש כמה דברים שיכולים לאפשר תיקשורת מתאימה

הרעיון הוא לקיים את התיקשורת באופן שיאפשר לילד לנשום, להכיל ולעבד את מה שעולה. למשל: לתת לילד לצייר. 1. איך הרגשת כשזה קרה? 2. איך אתה מרגיש היום? 3. איך אתה מרגיש כשאתה רואה אותם עושים את זה לילד אחר? לאפשר לילד לכתוב את מה שהוא מרגיש (בבית) למשל: 1. מכתב לעצמו: מה הוא יכול לומר היום למי לעצמי שלו שעבר את החרם בשנה שעברה? הכוונה היא בעיקר לעיצות מה לעשות, איך להתמודד... 2. מכתב לאחד הילדים שפגע בו (כדאי לכוון לילד מתאים) - לא למסירה!! 3. מכתב לילד שמחרימים אותו היום(שוב, לא למסירה) כל מכתב כזה, כדאי לכתוב כל יום מחדש 7 ימים רצופים. בתום כל יום יש לקפל את המכתב ולהטמינו. אחרי שבוע, קוראים את כל המכתבים ואח"כ אפשר לשרוף אותם. הוא לא חייב לשתף אותך בקריאה - זה תהליך שלו הוא יכול לשתף אותך בתובנות או לשאול שאלות ולבקש עזרה על דברים שלא עברו עיבוד. התהליך מאפשר עיבוד ושינוי רגשי, השריפה מאפשרת שיחרר. אלו תהליכים שקל לי יחסית להעביר לך. כמובן שיש עוד אפשרויות. עוד רעיונות לגבי מיקום: לא יודעת באיזו עיר אתם, אבל בודאי יש מקום שקל ללכת בו. שיחה תוך כדי הליכה יוצרת איזון: ההליכה משחררת אדרנלין ויש עליה מסוימת של הורמון הסרטונין שמשפר את מצב הרוח. ההליכה גם מסיחה מעט את הדעת, ויש משהו מאוד נינוח שיחה שכזאת. יתכן מאוד שזה יעזור לו לדבר חופשי יותר. אה! ועוד רעיון נהדר! ללכת לגינה / פארק / מגרש ולקחת בלונים. לתת לו לכתוב על הבלונים את מה שהוא מרגיש - כל המרבה, הרי זה משובח! אח"כ לתת לו לקרוא בקול רם כל בלון ולפוצץ אותו. הוא אולי יתחיל עם בכי, אבל אני כמעט מבטיחה (אף פעם לא מתחייבת, כל אדם הוא אחר) שזה יסתיים בצחוק או לפחות בתחושה של שחרור. אח"כ אפשר לכתוב מילים חיוביות שהוא מרגיש על עצמו ושידביק / יתלה לעצמו בחדר שלו בבית (או בפינה שלו) חשוב שיהיו שם, מול העיניים שלו. מקווה שזה נותן לך קצת כיוון. ולסיום רק דגש אחד: אני מחזקת את דברי מי שדיברו איתך על היכולת להכיל את מה שהילד משחרר. מה קורה לך כשהוא רוצה לבכות? מה אתה מרגיש עם עצמך לגבי החוויה שהילד עבר? אם יש לך קושי עם מה שעובר על הילד, זה אומר שאתה לא יכול להכיל אותו. אם אתה לא יכול להכיל אותו, יש לך סיכוי סביר לפגוע בו יותר מאשר לעזור לו. לפעמים עדיף לא לעזור על פני לפתות את הילד להיפתח ולהותירו חסר תמיכה. אנא, לפני שאתה משתמש ברעיונות למעלה, תבדוק עם עצמך....