הגבירה מן האגם
New member
עבורי אין הבדל
בין שפת גוף ושפת דיבור - שתיהן מפתחות כניסה לאותו מקום. אני מעדיפה להתבסס על מה שנאמר - זה נראה לי המידע החשוב יותר באימון. המילים בהן בוחר מתאמן לומר את מה שהוא אומר נבחרות על-ידו והוא מחוייב אליהן. בטלפון, נוטים המתאמנים לדייק בהרבה מאשר במפגש פנים אלא פנים משום שהם מחפשים מצידם לסייע גם כן לתהליך האימון. הם הרי בחרו בו. גם יותר קל להם לקחת את הזמן לחשוב על מילים משום שאין מי שמתבונן בהם באותו זמן. זה יותר נוח. אז לבחור מילה זה סוג של הצהרה בדיוק כמו לבחור בגד ללבוש. אז מה שנאמר מבחינתי הוא מחוייבות לתהליך האימון ומה שלא נאמר הוא כנראה מחוייבות למשהו אחר. אני מבחינה במה שלא נאמר משום שמופיעים חורים במידע או שהמתאמן נשאר ללא אומר במקום שהוא טוען שיש לו הרבה חומרים פנימיים. גם זה שלב באימון - ההתקעות הזו היא חומר לעבודה לא לניחוש והשערות. האמת של המתאמן באותו רגע בתהליך האימון היא מה שהוא אומר. אם על סמך הדברים לא יצליח להניע לפעולה או יסתובב סחור סחור אני אשקף לו את זה ואז יוכל להחליט אם הוא מתחייב לסיבוב נוסף של חקר המילים והבאתן החוצה, למקום בו ניתן לשמוע אותן. משום כך, כלי השאלות העומד לרשות המאמן, הוא כלי רב עוצמה והוא פועל על מילים. אם במפגש פנים אל פנים ימשוך המתאמן בכתפיו בתגובה לשאלה שלי מה יוצא לתהליך מזה? גם במפגש חזיתי יצטרך המתאמן לתרגם בסופו של עניין את ההבעה הגופנית שלו למילים ברורות שאינן נתונות לפרשנות מטשטשת ובעקבותיה לחוסר מחוייבות. בברכה,
בין שפת גוף ושפת דיבור - שתיהן מפתחות כניסה לאותו מקום. אני מעדיפה להתבסס על מה שנאמר - זה נראה לי המידע החשוב יותר באימון. המילים בהן בוחר מתאמן לומר את מה שהוא אומר נבחרות על-ידו והוא מחוייב אליהן. בטלפון, נוטים המתאמנים לדייק בהרבה מאשר במפגש פנים אלא פנים משום שהם מחפשים מצידם לסייע גם כן לתהליך האימון. הם הרי בחרו בו. גם יותר קל להם לקחת את הזמן לחשוב על מילים משום שאין מי שמתבונן בהם באותו זמן. זה יותר נוח. אז לבחור מילה זה סוג של הצהרה בדיוק כמו לבחור בגד ללבוש. אז מה שנאמר מבחינתי הוא מחוייבות לתהליך האימון ומה שלא נאמר הוא כנראה מחוייבות למשהו אחר. אני מבחינה במה שלא נאמר משום שמופיעים חורים במידע או שהמתאמן נשאר ללא אומר במקום שהוא טוען שיש לו הרבה חומרים פנימיים. גם זה שלב באימון - ההתקעות הזו היא חומר לעבודה לא לניחוש והשערות. האמת של המתאמן באותו רגע בתהליך האימון היא מה שהוא אומר. אם על סמך הדברים לא יצליח להניע לפעולה או יסתובב סחור סחור אני אשקף לו את זה ואז יוכל להחליט אם הוא מתחייב לסיבוב נוסף של חקר המילים והבאתן החוצה, למקום בו ניתן לשמוע אותן. משום כך, כלי השאלות העומד לרשות המאמן, הוא כלי רב עוצמה והוא פועל על מילים. אם במפגש פנים אל פנים ימשוך המתאמן בכתפיו בתגובה לשאלה שלי מה יוצא לתהליך מזה? גם במפגש חזיתי יצטרך המתאמן לתרגם בסופו של עניין את ההבעה הגופנית שלו למילים ברורות שאינן נתונות לפרשנות מטשטשת ובעקבותיה לחוסר מחוייבות. בברכה,
