איכפת לי--------sragl1
בראשיתה של עיריית לוד, כאשר מרבית עובדיה היו בני העיר, פקידיה הבכירים אף הם נולדו, למדו וגדלו כאן איתנו, כך שכל בעל משרה בעירייה, החל מהפקידות הבכירה דרך הפקידים הזוטרים עד לחברי העירייה- כולם הכירו את כולם ולכן כל אחד דיבר עם האחר בנימוס ובדרך ארץ, כפי שלמדנו באותן שנים, כי ''דרך ארץ - קדמה לתורה''. היום, כאשר הוותיקים- ''דור המייסדים'' כמעט ואינם מכירים איש בבניין העירייה, כולל חלק הנבחרים, שבחרנו בהם עד לא מכבר בעיה כספית ומצבו דחוק, היה פונה למנהל לשכת הסעד (מחלקת הרווחה של ימינו) או למנהל מחלקת הגביה ובעיותיו היו נפתרות על המקום, אם זה חוב בגין מים או ארנונה. מנהל המחלקה היה ''חביב לקהל'' והכיר כל תושב ומה מצבו הכלכלי ובהתאם לכך, פתר לו את הבעיה. ואם ''פיספס'' מישהו שלא הכירו דיו, היה קורא לאחת או לאחד הפקידים, שמרביתם הכירו כל תושב והכל בא על מקומו בשלום. בעירייה- מי מכיר את התושבים? היום, מצב התושבים קשה יותר, אם זה בגלל גובה הארנונה, המרקיעה שחקים מידי שנה בשנה, או ''מכת האבטלה'', שהחריבה בתים ופירקה משפחות רבות, אין בעירייה ולו פקיד אחד, שיפתח את לבו הרחמן ויושיט עזרה ראשנה לאותו תושב, שהגיע לפת לחם וידו אינה משגת פרעון חשבון הארנונה. הבעיה היא שגם הנבחרים, כולל חלק מסגני ראש העיר, אינם מכירים את התושבים וגם אינם מקבלים קהל, כדי לשטח בפניהם את צרותיהם. בימים ההם, לפני כשלושים שנה, העירייה הייתה פתוחה כל יום ראשון ושלישי אחר הצהריים, כדי לאפשר לתושבים לבוא ולהסדיר את בעיותיהם. ראש העיר וסגניו קיבלו קהל לבעיות שוטפות וראשי מוסדות כמו מנהלי מפעלים, ראשי מוסדות, שנתקלו בבעיות אצל ראשי המחלקות ומנסים למצוא מזור אצל ראש העיר וסגניו. בשנים האחרונות ובמיוחד בקדנציה האחרונה, הס מלהזכיר שבבניין הענק הזה, בו משרתים ראש העיר וסגניו, פשוט אין דבר כזה בנמצא, ולכן המושג קבלת קהל, הנהוג בכל הערים בעולם, בלוד ''חוסל'' ואין קבלת קהל, פרט בתקופת הבחירות, תקופה בה ''השוק מתעורר והעסקים מתחילים ללבלב. פעם זה היה מובן וטבעי, היום קוראים לזה - שוחד בחירות, אך מי פוחד מסתם דברים פשוטים כאלה.
בראשיתה של עיריית לוד, כאשר מרבית עובדיה היו בני העיר, פקידיה הבכירים אף הם נולדו, למדו וגדלו כאן איתנו, כך שכל בעל משרה בעירייה, החל מהפקידות הבכירה דרך הפקידים הזוטרים עד לחברי העירייה- כולם הכירו את כולם ולכן כל אחד דיבר עם האחר בנימוס ובדרך ארץ, כפי שלמדנו באותן שנים, כי ''דרך ארץ - קדמה לתורה''. היום, כאשר הוותיקים- ''דור המייסדים'' כמעט ואינם מכירים איש בבניין העירייה, כולל חלק הנבחרים, שבחרנו בהם עד לא מכבר בעיה כספית ומצבו דחוק, היה פונה למנהל לשכת הסעד (מחלקת הרווחה של ימינו) או למנהל מחלקת הגביה ובעיותיו היו נפתרות על המקום, אם זה חוב בגין מים או ארנונה. מנהל המחלקה היה ''חביב לקהל'' והכיר כל תושב ומה מצבו הכלכלי ובהתאם לכך, פתר לו את הבעיה. ואם ''פיספס'' מישהו שלא הכירו דיו, היה קורא לאחת או לאחד הפקידים, שמרביתם הכירו כל תושב והכל בא על מקומו בשלום. בעירייה- מי מכיר את התושבים? היום, מצב התושבים קשה יותר, אם זה בגלל גובה הארנונה, המרקיעה שחקים מידי שנה בשנה, או ''מכת האבטלה'', שהחריבה בתים ופירקה משפחות רבות, אין בעירייה ולו פקיד אחד, שיפתח את לבו הרחמן ויושיט עזרה ראשנה לאותו תושב, שהגיע לפת לחם וידו אינה משגת פרעון חשבון הארנונה. הבעיה היא שגם הנבחרים, כולל חלק מסגני ראש העיר, אינם מכירים את התושבים וגם אינם מקבלים קהל, כדי לשטח בפניהם את צרותיהם. בימים ההם, לפני כשלושים שנה, העירייה הייתה פתוחה כל יום ראשון ושלישי אחר הצהריים, כדי לאפשר לתושבים לבוא ולהסדיר את בעיותיהם. ראש העיר וסגניו קיבלו קהל לבעיות שוטפות וראשי מוסדות כמו מנהלי מפעלים, ראשי מוסדות, שנתקלו בבעיות אצל ראשי המחלקות ומנסים למצוא מזור אצל ראש העיר וסגניו. בשנים האחרונות ובמיוחד בקדנציה האחרונה, הס מלהזכיר שבבניין הענק הזה, בו משרתים ראש העיר וסגניו, פשוט אין דבר כזה בנמצא, ולכן המושג קבלת קהל, הנהוג בכל הערים בעולם, בלוד ''חוסל'' ואין קבלת קהל, פרט בתקופת הבחירות, תקופה בה ''השוק מתעורר והעסקים מתחילים ללבלב. פעם זה היה מובן וטבעי, היום קוראים לזה - שוחד בחירות, אך מי פוחד מסתם דברים פשוטים כאלה.