איך שמים גבולות?

איך שמים גבולות?

לבעלי יש שלוש אחיות ואח לאחות אחת הוא מאוד קשור וגם אני בשבילי היא ממש כמו אחות. בעלה טיפוס מאוד אנטיפטי הם אומנם חיים באותו בית אבל נשואים רק על הניר. יש להם שני בנים בגיל 18 , 17 בגלל שהם לא סובלים את אביהם הם מאוד קשורים לבעלי בשבילם הוא תחליף לאבא ואנחנו ממש מרגישים שאומנם יש לנו שתי בנות אבל גם שני בנים מאומצים. גם כשהיו קטנים זה היה כך. הבנות שלי מאוד אוהבות אותן והם בשבילם כמו אחים גדולים. אנחנו גרים בקירבה ומתראים הרבה והקשר הוא תמיד הדדי. אבל לאחרונה אני מרגישה שזה מתחיל להיות מוגזם אתן מספר דוגמאות. הם צרכים לקנות בגדים קוראים לבעלי, מחפשים רכב חדש , את כל החיפושים קוראים לבעלי. אמא שלהם עובדת ביום שישי הם אצלנו נוסעים לטיל בשבת יחד איתם.בעלי הלך איתם אחה"צ לאיזה מקום עולים עלינו ואוכלים יחד. אני מרגישה שהביחד הזה כבר ממש מעיק אבל מצד שני כשאני צריכה אותם לעזרה הם מיד מגיעים. לבעלי ולבנות זה ממש מובן שכך זה צריך להיות גם הבנות דורשות את זה אבל לי זה קשה, אני אוהבת אותם הם כמו הילדים שלי אבל בכל זאת צריך גם לדעת להתנתק. אז איך שמים גבול בלי שאף אחד יעלב?(כולל בעלי היקר)
 

נץ666

New member
מכינים רשימה

קטנה של קוים אדומים, מזמנים את בן זוגך לשיחה. בשיחה מדברים על הקשיים שלך בעודף ה"יחד". שואלים את בן זוגך מה דעתו, איך הוא יכול לעזור לך, ודי מהר תגלי שהרשימה הקטנה שהכנת די מתאימה ל-מה שהוא יגיד. אם לאו, לנהל משא ומתן ולהגיע להסכמות. אני מאמין שזוגיות נכונה היא זוגיות של פתיחות ולא של סודות, זוגיות בה אפשר לומר דברים לא נעימים ולא לפרק אותה, זוגיות בה לא "שומרים" חשבונות ועלבונות אלא מציפים אותם, מתנצלים מתקנים וממשיכים הלאה.
 

alona 9

New member
תפוזינה

כל הכבוד לך,את דודה נפלאה... החברה האלה הם כבר לא ילדים קטנים.מה שנראה לי זה שאוטוטו הם עצמם יתחילו להדיר רגליהם מביתכם,בגיל הזה יש את החברים,היציאות לבילוי,בגיל הזה יש כבר את האהבות, ושעות האיכות במסגרת המשפחה דיי מצטמצמות,וכמובן שגם השירות הצבאי בפתח... אני חושבת שאם היית מאופקת עד היום נסי עוד קצת,יתכן שהקירבה הזאת תדעך ביוזמתם,וכך...לך ישארו אחינים עם אהבה גדולה אליכם,ובעל מאושר, מעריך,ומוקיר תודה
 
מסכימה ומוסיפה ../images/Emo17.gif

קשה מאוד להציב גבולות לאנשים זרים. הסיכוי הוא שאו שיעלבו וינתקו מגע או שימשיכו באותה מתכונת. אבל, במקרה שלכם מדובר באנשים צעירים שתוך זמן קצר יפגשו בנות זוג ויהיו עסוקים בענינים שלהם עד שתתגעגעו לקשר איתם. אם זה מאוד מפריע נסי לבקש מבעלך שאליו הם יותר קרובים לשוחח איתם בעדינות מתוך נסיון ההצלחה לא מובטחת.
 
עוד מעט...

בטח הם יתגייסו לצבא , ואז את תראי אותם לעיתים יותר רחוקות , הכל שאלה של זמן וסבלנות. בינתיים , תנסי להיתחמק מהם מידי פעם , בכל מיני תירוצים וכך הם יבינו שלפעמים את רוצה שקט , וכך גם תגידי לבעלך לעשות , שלא "יקפוץ " בכל פעם שיש הזעקה , שינסה גם להיתחמק , ובזה הם יבינו שיש לכם חיים משלכם.
 
שבוע טוב:)

לו זה לא היה הדדי הייתי אומרת שצריך להציב גבולות. אולי זה קצת מעיק אולי זה קצת חורה שאת מרגישה שבעלך לא רק שלך ואת חולקת אותו עם בני משפחה נוספים, אבל את מהווה עבורם משפחה תומכת, הרי בעצמך מודה שלא קל להם במשפחה הביולוגית, אז היי גאה במה שאת. החיים מחזירים את הטוב הזה בחזרה כשצריך. לא שווה להסתכן בפגיעה בבעל או במשפחה, מה גם כמו שאמרו דוקמיי מגיע גיל ושלב שהתלות פוחתת. אם ממש מוכרחים אז להתחמק באלגנטיות. בברכה.
 

m i t a l y

New member
תפוזינה, האם את איתנו?

מה דעתך על מה שכתבו לך חברינו...??? בא לך לשתף אותנו במחשבותיך?
 
תודה על התגובות

האמת שאני אוהבת את האחיניים של בעלי מאוד מאוד באמת כאילו הם הבנים שלי ואני רואה כמה הקשר הזה חשוב לבעלי ולבנות אז אולי באמת הגזמתי אולי זה זמני תמיד היה קשר כזה כבר שנים אלה שבזמן האחרון זה הפך להיות מוגזם ואני מקווה שזה ידעך מעצמו , סה"כ הם באמת בוגרים ויש להם גם את החברים והחברות שלהם. עכשו הורי יצאו לחופש והם מיד נתרמו לעזור לי , להוציא את הבת הקטנה מבה"ס אז אני במקום לקטר צריכה אולי יותר להעריך את זה ולומר שיש לי מזל שיש לי אותם. כי אחיותי וילדיהם כל כך רחוקים ממני והם המשפחה האמיתית שלי.( אחיותי רחוקות לצערי מאוד ממני רחוקות פיזית חלילה מנטלית אנחנו בקשר מצויין למרות המרחק הפיזי.)
 
למעלה