הי לכם!
אני מאוד אוהבת להיות ולכתוב, פשוט הקוקיות שלי היו חולות וגם אני. עכשיו בסדר, כל יום שאני מסתכלת, לא מאמינה איך שהזמן טס. גם לי נראה כאילו אתמול הכרנו את שירי, ויווו התאומות כבר רצות בבית ושוברות כל חלקה טובה.... והאמת שאני מרגישה שתמיד אהיה מחוברת לתהליך שעברנו. בכל אופן לשאלה איך יהיה מפגש ראשון עם פונדקאית. גם אנחנו רעדנו מחשש והתרגשות, וזה עובר בערך בשניה הראשונה, כי הכל מתמוסס כשהמטרה היא הבאת ילד לעולם. אני חושבת שתורם לחיבור המיידי, ענין מהות המטרה. זה לא מפגש לאיזשהוא מבחן, מכירה או קנית נכס, או משהוא דומה, זה מפגש שמטרתו כ"כ מרגשת, שכל הפגישה נהיית סלט של רצון טוב, התרגשות, ציפיה, אהבה, כיף, ופתאום יש.... אור ענק בקצה המנהרה. פתאום הכל מוחשי, וכן "הנה עומד להיות לנו ילד, באמת, הנה האישה שתביא את החלום"... זה לדעתי מה שקורה. דבר ראשון שעלה לי אז בראש כשראיתי אותה, זה " הנה האור הזוהר הזה, עומדת לשנות את חיינו ולהביא לנו אור ענק" ואחר כך הכל נהיה מקסים. זהו בגדול, איזה מזל שיש את האופציה הזו, ממש מזל, כל יום שעובר אני מתבוננת בהן, הן היום העתק/שכפול/שיבוט של הפנים של אמי ז"ל, כאילו וכל מה שרציתי קרה, רק תודה לאלוהים ולפונדי, זה מה שיש לי לרשום. מצרפת תמונות של גילי ומאיה לסוף שבוע נפלא וכייפי. בהצלחה לכל הזוגות והפונדקאיות. אגב לאמא של מורני, וואו!!!! שבוע 10!!! החלומות שלנו היו בשבוע 10...... יכולה לפרט לך אחד אחד......