איך עושים את זה?

האלי

New member
איך עושים את זה?

כבר שאלתי במקום אחר, אבל אני חושב שלהתמודדות עם השאלה הזו שהיא בעצם החשובה ביותר, מגיע מקום מיוחד. השאלה היא איך מגיעים אל אותן הסכמות שרואיס מציע. אין ספק שמי שיכול לחיות לאורן של ארבע ההסכמות שהוא מציע, חייו יהיו באמת טובים בהרבה מחייו של מי ששקוע ב"חלום של הפלנטה" וכבול אל השופט הפנימי ואל הכעס, העצב, העלבון והבדידות שמלווים אותנו. הצרה היא שלא רואיס ולא אף אחד אחר יודע להצביע על הדרך שמובילה אותנו מהמקום הזה שבו אנחנו נמצאים בתוך "החלום של הפלנטה" למקום שהוא מציע: "דמיינו שאתם חיים מבלי לשפוט אחרים, אתם יכולים לסלוח לאחרים בקלות ולהרפות מיצר השיפוט שקיים בכם, אינכם חשים צורך להיות צודקים, ואינכם חשים צורך להוכיח שאחרים טועים. אתם מכבדים את עצמכם ואת האחרים, והם מכבדים אתכם בתמורה.דמיינו שאתם חיים בלי הפחד לאהוב או לא להיות אהובים. אינכם חוששים יותר מדחייה ואינכם חשים צורך בקבלה ובהסכמה." (שם עמ' 96-97) מישהו יודע איך עושים את קפיצת הדרך הזו ומוותרים על שיפוטיות, חוסר ביטחון, פחד וכיו"ב? למען הגילוי הנאות אומר שאני עשיתי את הדרך הזו ולכן יש לי את התשובות שלי שמן הסתם אפרוש בהמשך. אבל לפני שאפרוש את מה שאני יודע אני מבקש לשמוע וללמוד מה יודעים משתתפים אחרים בפורום? עד איפה הלכתם ומה ראיתם בדרככם? תודה, האלי.
 
שמחה בשבילך...

למען האמת כתבתי את דרכי ומחקתי אך בחרתי לחכות ולשמוע את אשר בפיך מאוד מסקרן אותי ממתינה...
 
איך אתה יכול להציע לעצמך להיפטר

משיפוטיות הנ"ל "הצרה היא שלא רואיס ולא אף אחד אחר יודע להצביע על הדרך שמובילה אותנו מהמקום הזה שבו אנחנו נמצאים בתוך "החלום של הפלנטה" למקום שהוא מציע: " נראה לי שיפוטיות לא? "דמיינו שאתם חיים מבלי לשפוט אחרים, אתם יכולים לסלוח לאחרים בקלות ולהרפות מיצר השיפוט שקיים בכם, אינכם חשים צורך להיות צודקים, ואינכם חשים צורך להוכיח שאחרים טועים." כאילו מה אתה רוצה לומר? אכפת לך לקרוא את ההודעה שלך שוב? "אני מבקש לשמוע וללמוד מה יודעים משתתפים אחרים בפורום? עד איפה הלכתם ומה ראיתם בדרככם? תודה, האלי. " אז כך אתה מציב את השאלה שלך במקום של כבוד ושהיא החשובה ביותר מה זה אומר לך? לא רואיס ולא אף אחד אחר יודע את הדרך רק אתה ומה זה אומר לך? נראה שיש לך צורך להיות צודק ולהראות שאחרים לא יודעים.. מה אתה אומר על כך? נראה לי שגם לי יש את הצורך להראות שאתה טועה
 

האלי

New member
ואולי ראית צל הרים כהרים?

הופך והופך במילים, ולא מוצא שם שום שיפוטיות בהודעתי. כשאני כותב: "הצרה היא שלא רואיס ולא אף אחד אחר יודע להצביע על הדרך שמובילה אותנו מהמקום הזה שבו אנחנו נמצאים בתוך "החלום של הפלנטה" למקום שהוא מציע" אני כותב על הצרה שלי. על הקושי שאני נתקלתי בו. אין בזה שום אמירה לא על רואיס ולא על אף אחד אחר מלבדי. המובאה: "דמיינו שאתם חיים מבלי לשפוט אחרים, אתם יכולים לסלוח לאחרים בקלות ולהרפות מיצר השיפוט שקיים בכם, אינכם חשים צורך להיות צודקים, ואינכם חשים צורך להוכיח שאחרים טועים." כמו גם המשכה שאותו לא ציטטת הועתקו מהספר שבו אנו עוסקים (עמ' 96 - 97). גם הביטוי "החלום של הפלנטה" הוא ביטוי שנלקח מהטקסט. גם אם הדברים האלו נשמעים לך שיפוטיים, לא אני אמרתי אותם רק ציטטתי. גם לא אמרתי שרואיס אינו יודע את הדרך. אם הוא כתב את הספר די אווילי יהיה לטעון שהוא לא יודע את הדרך. אמרתי שהוא לא מצביע על הדרך אלא רק על המטרה, ולכן ביקשתי בנימוס ובכבוד ממשתתפי הפורום שישתפו אותי בנסיון שרכשו הם לאורך הדרך. והבטחתי שאשתף בנסיון שרכשתי אני לאורך הדרך שבה אני הולך. אם מישהו רואה בכך שיפוטיות צר לי. כמעט אמרתי אני מתנצל, אבל אין על מה להתנצל, אין שום שמץ של שיפוטיות בהודעה שלי. אם הודעתך נכתבה משום שראית צל הרים כהרים, אני מקווה שהבהרתי את כוונתי. ואם הודעתך נכתבה בכוונה קנטרנית... תודה לך על ההזדמנות שנתת לי להבהיר את עצמי. אשמח להתייחסויות לשאלה ששאלתי. כיצד רואים המשתתפים בפורום את הדרך אל המטרה שעליה מצביע רואיס?
 

האלי

New member
על מה את כועסת?

נדמה לי שאני שומע כעס עולה מהדברים שלך אלי. אני טועה? אם אינני טועה, אני מזמין אותך להוציא אלי את כל הכעס שמפעפע בך. ועד כמה שזה נוגע לי את יכולה לוותר לצורך העניין על "טוהר המילה". שימי נא לב קליפת השום, לא אני הוא שראיתי צל הרים כהרים. את זו שטענה לשיפוטיות במקום ששבו לא היתה כלל ולכן את הקריאה שלך להביט ימינה טוב אם תפני אל עצמך. אשמח לדו שיח איתך, דו שיח שיש בו גם הקשבה. תודה על תגובתך. שלך, האלי.
 
למה אני כועסת?

"נדמה לי שאני שומע כעס עולה מהדברים שלך אלי. אני טועה?" בוודאי שאתה טועה אני יודעת את זה וגם אתה יודע "נדמה לי שאני שומע כעס" אתה בעצמך אומר שהכל בדמיון שלך (נדמה לי) אז למה אתה שואל כאילו זו עובדה? (למה את כועסת?) וחוץ מזה אתה פ_____ן למה שנית את הנוסח? ובנוסף.... למה לי לוותר על טוהר המילה? כי אתה מרשה? אחת הדרכים לוותר על טוהר המילה לפי הבנתי, זה לא לומר למישהו שהוא לא שומר על טוהר המילה, ובמקום זה לומר לו ,וואו איזה יופי שלך באהבה (לומר למישהו" שלך " מבלי להכיר אותו זה שימוש לא טהור במילה) ובנוסף.... לדעתך לא היתה שיפוטיות ולדעתי כן "דו שיח שיש בו גםהקשבה" אתה מבקש את מספר הטלפון שלי? (כדי שגם תוכל להקשיב לי?) עוד דוגמא לשימוש בעייתי ב"מילה"(לשמור על טוהר המילה) זכור והפנם לא כל אי הסכמה או ראיה מזווית שונה = כעס שלך באהבה ובידידות לעולמים ולעולמי עד ושום ---- לא יפריד בננו כי אני רק קליפת השום
 
באמת שלא הבנתי מה הפריע לך...

וכאן אני יכולה לומר לך לקחת את אחת ההסכמות "אל תקחו שום דבר באופן אישי " ותחשוב על זה
 
אני מצאתי דרכים בעצם ראיה...

בדרכי פיתחתי אמונה משלי ראיה לחיים שהתפתחה עם שאלות כמו בגיל 4 למה? השאלה הזו שעלתה אחרי כל תחושה, ואירוע יצרה מן גילגול אירועים עד ל"אני" ובפרט לכל התריגרים שיוצרים חומות, פחדים, תקיעות, וחוסר ביטחון כשנוכחתי עם תהליך הלמידה וההכרות עם עצמי ואמונותיי מה הן החולשות, המגרעות והרגישות שלי פיתחתי מנגנוני הגנה והם "קבלה" ו"השלמה" בחולשות שלי חלק מהם למדתי לשפר, לתקן ואת הנותר פשוט פירקתי ושחררתי מחיי למדתי להכיר מעבר לחולשות והמגרעות שלי את המעלות והיחודיות שלי ודאגתי להוקיר את עצמי דרך האהבה העצמית יכולתי לעמוד מול השיפוטיות הם נתנו לי כוח לעמוד כל אחד ודבר צריך לדעת להעביר ביקורת וגם לקבל לתת קל יותר אך צריך להוסיף גם הצעות יעול לקבל עלינו לעצור להקשיב, לנתח את הנאמר ולשאול שאלות האם מה שנאמר קשור אלי? אם כן היכן ואיך אני מתנהגת שכך רואים אותי? ואיך אני יכולה לפעול אחרת? ואם לא ראיתי קשר אלי פשוט מדלגת ומבינה שזה שלהם למדתי שרק אדם שחווה או מכיר מעצמו יודע לבקר ולראות באחר כך שלא כל ביקורת מחייבת להיות כלפנו לפעמים אנשים דרכנו רואים ומתא/עמתים עם עצמם אז אם לא רואים שקשור אלינו יכולים להבין שהשיפוטיות שלו לעצמו כשאותי מבקרים אני שואלת "למה" ומהיכן באה ההערה, השאלות לפני ההפנה עוזרים לי לנפות את הרע, השלילי ולמנוע ממני פגיעות שגם זו בחירה שלי אם להפגע באמונתי כל אדם מושלם עד שבא מישהו שמשווה את עצמו לאחר ומערער את השלמות של עצמו אני מקווה שלא סטיתי למדתי אותי ואת החיים אך לא יודעת מאיפה להתחיל ולמקד את תגובתי האלי אשמח לפתוח בפנייך את אמונתי ותבונותיי התחל לשתף והביא גם מעצמי
 

האלי

New member
תודה אילנה.

נדמה לי שמתפתח בינינו דו שיח ואני שמח עליו, אם ירצה מישהו להצטרף אשמח. הדברים שאת כותבת מזכירים לי סיפור על קיסר סין שקיבל במתנה פיל. הכניס הקיסר את הפיל לחדר חשוך, זימן את כל יועציו החכמים וכך אמר להם: "נתקבלה בחצרי מתנה נפלאה. הנה היא לפניכם בחדר הזה. מי מכם יוכל לומר לי מה המתנה שקיבלתי?" אחד אחד נכנסו החכמים לחדר. הראשון מישש את אזנו של הפיל, יצא ואמר: "אדוני הקיסר קיבלת פרפר ענקי שצבעיו מרהיבים." השני נכנס ופגע בחדקו של הפיל: "אדוני הקיסר קיבלת נחש ענק שדמו חם" השלישי מישש את רגליו של הפיל וטען שהקיסר קיבל עמודי ענק להיכלו, וכך הלאה והלאה. כשהוציא הקיסר את הפיל לעיני חכמיו אמר להם: "כולכם ראיתם אמת, כל אחד באופן שהוא פגש. אילו יכולתם לראות נכוחה הייתם יודעים שקיבלתי פיל. הסיבה שביקשתי תגובות של אנשים אחרים לפני שאפרוש את התובנות שלי היא הרגשה שמלווה אותי לא מהיום שהאמת אחת היא. כולנו מכירים ויודעים אותה, כל אחד מתאר אותה במילים שלו. ולכן תודה על התיאור שלך. אני חושב (ותקני אותי אם אני טועה) שתמצית דבריך נמצאת במשפט: "דאגתי להוקיר את עצמי דרך האהבה העצמית". לדעתי מהמקום של אהבת עצמי וההכרה בכוחי עולה השלווה, הכוח הפנימי והיכולת להתמודד עם כל מה שנקרה על דרכנו. אם תרשי לי שאלה, שמופנית אליך אבל כמובן כם לכל אחד שימצא עצמו רוצה לענות. את כותבת: "צריך לדעת להעביר ביקורת וגם לקבל" ואני שואל (אמון על משנתך ((-: ) למה? למה לבקר? למה לקבל ביקורת? למה לא להאמין באמונה שלמה ומלאה שאת ממש ממש טובה - כפי שאת. ההסכמה הרביעית שדון מיגל רואיס מציעה אומרת "עשו תמיד כמיטב יכלתכם" אני טוען, במלא הענווה המתבקשת, שכבר אנחנו עושים הכי טוב שאנחנו יכולים. אולי אפשר להציע במקום "עשו כמיטב יכלתכם" הכירו בכל שאתם עושים תמיד כמיטב יכלתכם. ראשית אסביר את הטענה שאנחנו תמיד עושים הכי טוב. כל אחד רוצה את הכי טוב גם בשביל עצמו וגם בשביל הסובבים אותו והיקרים לו. ולכן יעשה תמיד את הכי טוב. גם לעצמו וגם לסובבים אותו. לפעמים מגיעה ביקורת שטוענת: "יכלת להיטיב עשות" ועל כך אני עונה תמיד: "אילו יכולתי לעשות יותר טוב וודאי הייתי עושה כך. אם עשיתי כפי שעשיתי אין זאת אלא שהיה שם משהו שמנע ממני לעשות טוב יותר". לפעמים ביקורת כזו מעלה בי את השאלה מה הוא שהפריע לי לנהוג אחרת? אבל תמיד אזכור שגם אם הזולת אינו מרוצה, אני עשיתי כמיטב יכלתי. גישה כזו אל עצמי ואל הזולת היא גישה מעצימה. נסיון חיי הראה לי שלמרות המחשבה המקובלת, ביקורת אינה מעודדת אף אחד לפעול טוב יותר. ביקורת מדכאה ומצרה את צעדיו של מי שחשוף לה. לכן אני שואל למה לדעתך "צריך לדעת להעביר ביקורת וגם לקבל"? למה לא לוותר על ביקורת מכל וכל? שאלה אחת מרבות שעלו בי למקרא דבריך. תודה לך, האלי.
 
שמחה לענות לשאלתך...

למה "צריך לדעת להעביר ביקורת וגם לקבל"? אז ככה... א. לגבי קבלת הביקורת =פידבק - אחד הבעיות שיש לנו שאנו זקוקים ל"אישורים" כמעט בכל דבר מן צורך שפיתחנו כדי לאמת ולחזק את עצמנו במעשינו כי חשוב לנו מה יגידו (עוד נושא לעבודה עצמית) ב. תמיד יש לנו מחשבה שהאחר רואה מה שאנו לא רואים מה נכון ויפה עבורנו ולא פעם אנו נתקלים באנשים שבוחרים דברים עבורם שיכלו לבחור טוב יותר כי הבחירה שלהם כנראה נובעת מהבינוניות שלהם שבאה מחוסר ביטחון או הערכה עצמית ג. לצערי אנו כל כך מעורערים עקב הדרישות מאיתנו לעמוד בציפיות ממקורבינו שאיבדנו את צרכינו ושיקולינו ד. כשם שאנו זקוקים להביט במראה לפני יציאתנו מהבית יש לנו צורך לתשאל ולשמוע ביקורת לגבי "למה לא להאמין באמונה שלמה ומלאה שאת ממש ממש טובה - כפי שאת." נכון שקשורה להסכמה "עשו תמיד כמיטב יכלתכם" ואני מאמינה ובעד ההסכמה אך יחד עם זאת עולה לי שאלה אם נסתפק רק במה שאנו יודעים ומסוגלים בלי לשמוע את הביקורות והפידבאקים לעולם לא נאתגר את עצמנו ונתפתח אני אומרת שעלינו ללמוד לדעת לקבל ביקורת ופידבאק ויחד עם זאת לדעת לסנן ולעשות במייטב יכולתנו כך נתעצם בזמן שאנו מאמינים ומחוזקים בתוכנו עם עצמנו אני מתחברת כרגע לאמונה שלי שה"רע" וה"קשה" נועדו עבורנו כמו הביקורת כי כשאדם מבקר אותי בעודני עובדת עם עצמי מאפשר לי דרכו לחשל אותי מחזק את היכולות והתכונות שלי בזמן שאני מנתח את הביקורת כלפיי ומצד שני לשפר ולתקן את מה שלא עובד לי ושלמה איתו לגבי המשפט הזה "נסיון חיי הראה לי שלמרות המחשבה המקובלת, ביקורת אינה מעודדת אף אחד לפעול טוב יותר. ביקורת מדכאה ומצרה את צעדיו של מי שחשוף לה." נכון שצריך לדעת איך להעביר ביקורת אך אם תביט על עצמך אילו לא היית מקבל ביקורת=פידבאק לא היית מגיע עד הלום בשום תחום ואולי אני טועה
 

האלי

New member
אהבתי את הסיומת של דברייך ((-:

ואולי אני טועה... כל כך הרבה פעמים אני שם את הסיומת הזו בדברי, כדי לא "לסגור את השיחה" ולאפשר לבן שיחי להביא את נקודת המבט שלו. אני רוצה להציע הבחנה בין ביקורת לבין הערכה. אם במקום פידבק תאמצי את המילה "הערכה" על כל מה שנובע ממנה. גם כשאת מקבלת ובעיקר כשאת נותנת. הרי עוד יש לנו להיפטר מהשופט הפנימי, זה מפרק המבוא (שים לב קליפת השום, אני מצטט כעת קטע מהספר "ארבע ההסכמות" עמ' 19): "השופט הפנימי משתמש במה שנמצא בספר החוקים שלנו כדי לשפוט את כל מה שאנו עושים או איננו עושים, כן מה שאנו חושבים או איננו חושבים וכל מה שאנו חשים או שאיננו חשים. הכל נשלט בידי רודנותו של שופט זה." לדעתי הביקורת כולה נובעת מהשיפוטיות שהוטבעה בנו כשהוטבע בנו "החלום של הפלנטה" כדי להשתחרר מהחלום של הפלנטה ולפנות מקום לחלום אחר טוב נעשה אם נשתחרר מהשופט הפנימי ומכל מה שנובע ממנו. מתן הערכה חיובית שתמקד את תשומת הלב להצלחות, גם שלנו גם של הזולת, במקום ביקורת שממקדת את תשומת הלב אל ה"לא טוב" מביאה לדעתי הצלחה גדולה יותר, הן בתפקוד והן בתחושת הסיפוק מהתפקוד שלנו. מה דעתך?
 

ibag

New member
דעתי

הערכה חיובית שיפוט כמו שביקורת הוא שיפוט. אי אפשר להתקיים בלי שיפוט, נובע מעצם ההגדרה של המילה.שיפוט יכול להיות רודן השולט בנו וגם כלי עזר חיוני בידינו. האם נסיתה להבין מה המילה שיפוט מסמלת עבורך?
 
ביקורת נוסכת בי ביטחון מוטעה

אילנה, הביקורת היתה תמיד חלק בלתי נפרד ממערכות היחסים שלי עם אמא, ובעלי, ואנשים אוהבים או קרובים רבים אחרים. כשאני מתבוננת עמוק לתוכי הביקורת נתפסת בעיני כחלק מאיכפתיות. כחלק מיחסים עם אהוביי. בדרך שאני עושה היום אחד הפחדים הגדולים שלי זה שלעזוב את השימוש היום יומי, בביקורת / בשפיטה עצמית יגרמו לי להפסיק להתקדם ולהשתפר. אבל אתמול, כשהרפתי {כמיטב יכולתי} מהשפיטה, ובחרתי לעשות כמיטב יכולתי בכל רגע, יכולתי להביא מצד אחד את הקבלה לעצמי ומצד שני להוציא מעצמי את המיטב. בסופו של היום היו דברים שהספקתי לעשות ביסודיות והיו דברים שעשיתי רק חלקית - והייתי מרוצה ממה שנעשה. אני היייתי מרוצה מעצמי . הייתי במיטבי - מחוייכת, נינוחה, נדיבה עם הבת שלי ואפילו , אפשר לומר בזהירות , מאושרת. דבר לא השתנה לעומת השבוע הקודם. אותו בוס מבקר ותוקפני. אותם עובדים שעושים רק חלק מהמוטל עליהם . אותה דירה. אותה בבואה במראה - אבל הכל נראה מואר יותר ונינוח יותר. אני מתחילה להאמין שאולי הביטחון שנוסכת בי הביקורת העצמית והביקורת של הסביבה זה אחד מאותם חוקים שקריים שהוטמעו בי כחלק מהחלום. זהו. רק רציתי לשתף אותך במה שנדמה לי שגיליתי. מחייכת
 

orit994

New member
נמצאת בתהליך

מה שאני יכולה להגיד שאני נמצאת בתהליך בתהליך הזה אני לא יודעת איך לנסח את זה שאצליח אשמח לשתף.
 

האלי

New member
אני אשמח

ואני בטוח שלא רק אני, אם תשתפי אותנו בתהליך. את מוזמנת לספר מה הביא אותך לרצות להתחיל בתהליך, מה גילית ומה את עדיין חוקרת, איפה הקשיים, איפה קל יותר? מקווה לשמוע ממך, האלי.
 

orit994

New member
משתפת

מגיל קטן ההבנה שלי לדברים ואנשים הייתה עמוקה חברים לאורך השנים אומרים שאני נוחה כי אני מבינה פשוט תמיד היה נראה לי הגיוני שכאשר מישהו עושה משהו יש לזה סיבה ולא דווקא להרע לנו ואם רק נבין ונראה את הצד השני פשוט נבין ששום דבר בעצם לא אישי אלינו. ואם אחד יבין את השני זה יביא לאהבה במשך הזמן הבנתי שמה שברור לי לא ברור לאחרים אנשים חשבו ועדיין חושבים שאני יפת נפש ומנסה למצוא חן... אני בן אדם חוקר וסקרן , ממצא דברים מהר מאוד משתעממת בקלות וההרס הגביר לי את האנדרנלין ובחרתי תמיד בהרס, אבל גם אף פעם לא קיטרתי כי היה נראה לי מגוחך לקטר על משהו שאני בוחרת בכל מקום בכל זמן ידעתי שזאת בחירה שלי ורק ברגע שארצה אהיה במקום אחר עשיתי הרבה סמים הרבה דברים כמו לשקר לעסוק בעבודה שהיא סוג של זנות, לחיות בעולם אפל זה משך אותי ציפיתי שיבינו אותי כמו שאני מבינה אחרים פשוט חייתי בהרגשה כל חיי שמשעמם לי פה. לא הבנתי למה אנשים לא מבינים זה היה נראה לי כל כך פשוט. לפני חצי שנה שכבר הסמים לא עשו את שלהם הרגשתי שנכנסתי לכל תחום שרציתי ומיציתי הרגשתי ריק שאין מוצא היו לי חודשיים קשיים ושרע כל כך בסוף מבקשים מאלוהים, במשך חודשיים בכיתי וביקשתי שיראה לי את הדרך כי אני לא יודעת איך ואם אין דרך פשוט שיקח אותי מפה... יש לי הפרעות קשב וריכוז במקביל החלטתי שאני לוקחת ריטלין מפסיקה עם העישונים, כעבור שבועיים החלטתי שגם עם הריטלין אני מפסיקה ונשארת מי שאני בלי עזרים בלי סמים בלי ריטלין מצאתי טיפול אלטרנטיבי שעוסק בארבע אינטילגנציות שיש לאדם (שיטת אלבאום) ופשוט בחרתי בטוב במובן העמוק של המילה ברגע שבחרתי בזה כל הדלתות נפתחו הבנתי שהיה לי רק ידע רוחני אבל אף פעם לא חייתי את מה שאני יודעת נפלו לידי ספרים מדהימים שרק חידדו לי שהמחשבות שלי מאז ומתמיד היו נכונות (באיזו שהוא שלב הייתי כל כך מבובלבת שכבר לא ידעתי מה נכון ומה לא) הטיפול שאני עוברת עם מטפלת מדהימה שהיא יותר כמו מורת דרך פשוט מראה לי את עצמי אני עכשיו בשלב של להוציא כאבים כעסים פחדים וכל "הלכלוך" הבנתי את משמעות האגו האני פשוט לסלק לכלוך עד שאשאר ערומה אתמודד אם הפחד ואתן לפנימי האמיתי שלי לצאת. הבנתי את משמעות הרצון החופשי את בחירה. ומתרחשים דברים נפלאים אין לי פחד מהמוות יותר ברגע שהבנתי את רצון החופשי לעומק הבנתי כמה כוח יש לנו בתור בני אדם כמה שאנחנו מפרידים את עצמנו עם האגו אני מבינה שהכל מתנות אני מקשיבה יותר לגוף פשוט רוצה להיות כל כך המון תובנות נופלות לי בכל התהליך אני רואה את כל היופי גם ב"רע" אם לא קראת ממליצה על הספר "סודותיה האבודים של אטלנטיס" פשוט לאהוב אהבה לא אנוכית אני מנקה כדי למלות מחדש זה רק על קצה המזלג יש לי קושי בניסוח (מבטא את עצמי טוב יותר בע"פ) פשוט לא לחשוב מה מרגישים פשוט להרגיש מה שזה לא יהיה משפט שיושב אצלי בראש מגיל צעיר אם יש כנות יש אמת אם יש אמת יש הבנה אם יש הבנה יש אהבה
 

האלי

New member
תודה על השיתוף אורית

לא מוצא את המילים המדוייקות. ריגש אותי לקרוא. הזן אומר שכשהתלמיד מוכן המורה מופיע. נדמה כאילו זה בדיוק מה שקרה לך. וכל פעם מרגש אותי מחדש לראות איך היקום משלב את כל המעגלים להרמונה גדולה ושלמה. בעיני זה מעשה הבריאה. והוא מתרחש כל יום וכל שעה.
 

orit994

New member
פשוט וואו

אני מזדהה עם כל מילה שכתבת פשוט מדהים אין פשוט מילים לתאר תודה על ההקשבה דרך המילים
 

orit994

New member
שדברים צפים ועולים

אני נמצאת עכשיו בנקודה שדברים צפים ועולים הדחקות כאב פתאום אני שמה לב שחצי מהמחשבות שלי זה מה אנשים יגידו כאילו אתה חי את החיים שלך במה אנשים יגידו ארו יחשבו עליך ולפי זה אתה פועל לא קל אבל אני מתמודדת עם זה פשוט מסתכלת לעצמי בעניים משתפת אותך בתהליך
 
למעלה