חשבתי על זה/ חושב על זה
ונראה לי שעוד אחשוב על זה הרבה זמן, בכל מקרה אני לא רואה באגו משהו שהוא טוב או רע, אלא משהו שעליי להשתחרר ממנו בכדי שאוכל לפעול, לחיות, לחשוב, ולחוות את החיים הללו מהמקום האמיתי, ממרכז הלב - תמיד. למה לשחרר את האגו... אני אקרא לו העצמי הנפרד, העצמי הנפרד, לא מחובר אל האלוהי שקיים באדם, הוא נפרד מהכל, הוא פגיע, הוא פוגע, הוא לא מקשיב, הוא מרוכז בעצמו, הוא עבד, הוא חושב קודם כל ´מה ייצא לי מזה´, הוא עושה למענו, ולא ממש מעניינים אותו אחרים. כמובן שזה לא שחור/לבן והקצנתי את אופיו של העצמי הנפרד. האני האמיתי לעומתו, מחובר אל האלוהי שקיים בו, הוא חי בהרמוניה עם החיים והמתים, הוא מכיר את העובדות, הוא מודע לעצמו, הוא מתון, הוא מרוכז בחיים ורואה בהם ערך עליון, הוא חופשי, הוא אוהב ללא תנאי, הוא פועל מתוך רצון לעזור לחברה, לאנושות, הוא עושה למען החברה, ומוצא עניין בכל אדם. העצמי הנפרד לוקח הכל באופן אישי, מניח הנחות ללא הרף, לא מעניינת אותו טוהר המילה, והוא לא עושה כמייטב יכולתו(או שכן, אך יכולתו מוגבלת). האני האמיתי מקבל ומסכים עם ארבע ההסכמות. המודעות שלנו כמכוון, בצד האחד העצמי הנפרד ובצד השני האני האמיתי, והמחט של המכוון נמצאת בינהם במקום ממוצא הנקבע ע"י המודעות שלנו. אגב האני האמיתי שלנו ימצא את ביטויו אם באמת נחזור אחורה אל הילדות שלנו ונזכר איך היינו טהורים, ללא הזבל הרגשי והחסימות. מישהו מכיר אולי תרגילי מדיטצייה בנושא? תודה Ms Piggy.
