איך מתקדמים? (ט')

[Thinkthin]

איך מתקדמים? (ט')

אני אקצר את זה כי זה באמת ארוך ואני בטוחה שלאף אחד אין כח לקרוא את כל מה שיש לי להגיד...
אומרים לי שיש לי הפרעת אכילה-אנורקסיה, וקצת קשה לי עם זה כי אני לא בתת משקל. ביום רביעי בערב הייתי אצל הרופאה. הלכנו אלייה רק כדי שתביא לנו הפנייה לדיאטנית מוסמכת להפרעות אכילה אך במקום זה היא הביאה לי הפנייה דחופה למיון, כדי לסדר את הלב שלי ואחרי זה אשפוז במחלקה פסיכיאטרית. ממש נלחצתי אמא ואני לא הפסקנו לבכות ולא ידענו מה לעשות וכמובן שהרופאה הלחיצה את אמא עוד יותר ואמרה לה שאני יכולה להתמוטט כל רגע כי הדופק שלי היה 44-48. העניין הוא שאבא ואמא הבינו שאשפוז יעשה לי לא טוב, הצלחתי לשכנע אותם שלא יאשפזו אותי אמרתי להם שאני אעשה הכל רק שלא יאשפזו אותי, כולנו היינו מאוד מבולבלים, אבא הלך לקנות מד דופק. הגעתי הביתה ואכלתי, הדופק עלה. לא הפסקתי לבכות במשך קרוב ל4 שעות.. אני נורא מבולבלת אבא לווחץ עליי לאכול והוא לא מבין מה עובר לי בראש אחרי כל ביס.. אם הדופק שלי לא יהייה תקין מחר אני אצטרך להישאר בבית וזה יהייה עוד יותר נורא! בקיצור אני חייבת את עזרתכן איך להתגבר על זה ליומיים הבאים, עד שתהייה לי פגישה עם הדיאטנית. ממש קשה לי עכשיו להיות בבית וכל היום שיעקבו אחרי אם אכלתי או לא.. אני מבולבלת, לא יודעת מה לעשות ואחרי כל ארוחה אני פשוט לא מפסיקה לבכות כבר מייאוש!!!

 

[levshavur]

פינקין

שלום לך,
קודם כול, ברוכה הבאה לפורום!

אני שמחה בשבילך שמצאת את הכוחות לבוא ולכתוב, זה חשוב כי לדעתי את זקוקה לתמיכה שאת יכולה לקבל כאן, כך שלא תרגישי מאוד לבד עם מה שקורה לך.
המצב שאת מתארת באמת נשמע מלחיץ. קודם כול כדאי לקחת נשימה עמוקה ו...לנסות להירגע. לגבי הדופק: כדאי לעקוב אחרי זה, ואם הוא עדיין יחסית נמוך אולי בכול זאת שווה ללכת למיון (אפילו שזה לא נעים להיות במקום כזה...).
אני לא יודעת בת כמה את, ולכן צריך לחשוב מה יכול להתאים בהתאם לגיל שלך מבחינת טיפול.
מה שבדרך כלל עושים במקרים של הפרעות אכילה: כמובן ללכת לדיאטנית שעוסקת בהפרעות אכילה, בנוסף תמיד צריך שתלווה את הטיפול גם פסיכולוגית, כי ההפרעה עצמה (במקרה שלך אנורקסיה) היא רק ביטוי למשהו רגשי עמוק יותר. לפעמים אנחנו מנסים להגיד שכואב לנו משהו ברגשות דרך הגוף...לדוגמה מישהי שכולם צוחקים עליה והיא בודדה ואין לה חברות, אולי תמצא דרך גופנית לבטא את הכאב שלה...
בנוסף, יש מקרים שצריך גם טיפול תרופתי, ויכול להיות שבגלל זה הרופאה רצתה לשלוח אותך למחלקה פסיכיאטרית. אבל ההורים יכולים לחפש פסיכיאטרית טובה, ושתלכי אליה או דרך המרפאה לבריאות הנפש, או שיש גם פסיכיאטריות שעוסקות ספציפית בהפרעות אכילה.
לדעתי כדאי שההורים שלך יתקשרו לספרייה הרפואית שנקראת 'דעת' שנמצאת ב'יד שרה' בירושלים, טלפון 02-6444500 (אני מקווה שהמספר הזה עדיין פעיל, אם לא, אפשר פשוט דרך 'יד שרה') ושיבקשו מאמרים שמסבירים על אנורקסיה ועל הטיפול שקיים. יושבים בספרייה מתנדבים אנשי מקצוע: רופאים, אחיות, תזונאית וכדומה (אני יודעת כי אני התנדבתי שם במשך שנים, בכול מה שקשור לרפואה משלימה, שזה המקצוע שלי). הם מצלמים מאמרים ושולחים הביתה (בעבר זה היה בחינם, ואני מניחה שגם כיום זה ככה). ההורים יכולים לבקש גם חומר קריאה בשבילך. חוץ מזה שישנם מאמרים שונים גם פה בפורום (למעלה ב'כלים ומידע').
יש מקרים שבהם ממליצים על אשפוז במחלקה שמיועדת רק לנוער או למבוגרים עם הפרעות אכילה, וזו מחלקה בבית חולים, ולא מחלקה פסיכיאטרית. חלק מהכותבות פה היו מאושפזות במחלקה כזאת בשלב כזה או אחר.
לבינתיים תשתדלי, עד כמה שאת יכולה לנסות ובכול זאת לאכול (אני יודעת זה מאוד קשה, ובמיוחד אם הגוף כבר לא רגיל לכמויות רגילות של אוכל) ואני יודעת שגם מבחינת מחשבה זה נורא קשה להכריח את עצמך לאכול, ועוד יותר קשה כשההורים מסתכלים כמה ומה אכלת...אני זוכרת שכשהייתי עוד חולה, והייתי באה להורים, אמא הייתה בולשת אחריי לבדוק כמה אכלתי וכול הזמן מכריחה אותי לאכול עוד ועוד (למרות שהיא השתדלה להכין את הדברים שאני אוהבת במיוחד) אני זוכרת שהיה לי קשה.
ממה שאת כותבת נראה לי שההורים שלך מודאגים, ורוצים לעזור לך. אולי יהיה כדאי לשבת יחד אתם ועם פסיכולוגית או מישהי מקצועית אחרת לשיחה משותפת, ולדבר על מה את מרגישה, ומה הם מרגישים...אני לא יודעת איך הקשר שלך אתם, ועד כמה את מסוגלת לשבת ולדבר אתם, אבל באופן מיוחד אם יש לך קושי לשתף אותם ברגשות או במחשבות שלך, כדאי שמישהי מקצועית תעזור לך עם זה.
את מוזמנת להמשיך ולשתף פה...
סליחה שלא יכולתי לענות לך קודם, פשוט בעלי עבר ניתוח, ובכלל כמה ימים שלא הייתי במחשב...
לבשה.

 

[Thinkthin]

תודה!

היי לבשה, תודה רבה על התמיכה והעזרה זה באמת נותן כוחות להמשיך ולא לוותר למרות כל הקושי שיש בכל הסיטואציה..

 

[levshavur]

איך את מרגישה היום?

 

[Thinkthin]

...

היי, אני מקווה שבעלך בסדר..
אתמול הייתה לי פגישה עם הפסיכולוגית שלי וזה שחרר מעט למרות שאני עדיין מרגישה שהיא לא מבינה עד הסוף מה עובר עליי. ביום שישי תהייה לי פגישה עם תזונאית קלינית ואני ממש בלחץ מזה כי עד עכשיו הייתה לי דיאטנית לא קלינית ובזכותה ירדתי המון, נהיינו כמו חברות אבל בגלל שהיא לא קלינית אז היא לא ״מספיק טובה״ כדי לעזור לי ואני תמיד בלחץ כשאני נפגשת עם אנשים חדשים כי זה לא הכי קל להכיר אותי ולהבין אותי, אני מפחדת שהיא תכריח אותי לאכול דברים שנמנעתי מהם המון זמן, יש המון מאכלים שאני פשוט מפחדת מהם ואני לא יודעת מה אני אעשה אם אני אצטרך לאכול מהם. אהה וסתם כדי שתדעי אני בת 15

 

[Thinkthin]

נזכרתי בעוד כמה דברים... (ט׳?) רק למקרה ש..

אני מאוד לא אוהבת ש״חופרים״ לי והכוונה שלי היא שאני אוהבת את הלהיות לבד הזה שהייתי בו במשך החודשיים האחרונים, אני לא אוהבת שאנשים שאני מכירה ואוהבת מנסים לעזור לי וכאן במצב הזה אני פשוט מרגישה יותר מתוסכלת לשמוע מאמא שלי שאח שלי בצבא והוא פשוט בוכה לה בגלל מה שקרה לי ובגלל שרצו לאשפז אותי זה הכי קשה. ותמיד אני מראה שהכל בסדר איתי ושאף פעם לא קשה לי ועכשיו שהם רואים טת הצד החלש בי אני עדיין צריכה להיות יותר חזקה מהם ולהעמיד את הכל במקום הנכון לו ובפרופורציות.. אני חושבת שאם לא הייתי בגיל שלי ואם לא הייתי מעל גיל 18 היה לי הרבה יותר קל. ואני מרגישה סתומה שאני לא רוצה שיעזרו לי. אבל ככה אני והם לא מבינים עד כמה כל העניין הזה קשה ועד כמה קשה לי המצב הזה שאני לא יורדת במשקל ושכל המחשבה שלי עכשיו הולכת למקום אחר למקום הזה של האוכל אני לא מבינה מה יגרום לי לשנות את כל המחשבות כי שום דבר לא עוזר לי עכשיו, ואחרי כל ארוחה אני מרגישה שאין לי את הכוחות הנפשיים שאני צריכה בשביל זה.

 

[אלומת האור]

אז את מתחת לגיל 18 או מעל?

 

[Thinkthin]

מתחת..

 

[אלומת האור]

מה זה דיאטנית לא קלינית?

 

[Thinkthin]

אלומת אור

סליחה שאני עונה רק עכשיו..
אני מתחת לגיל 18, אני בת 15.
דיאטנית לא קלינית זו פשוט אחת שעשתה פחות קורסים, היא פחות מומחית בתזונה ובכל מערכת הגוף

 

[אלומת האור]

אין דבר כזה

אם היא לא עשתה מספיק קורסים אז היא לא קיבלה תואר ולא עשתה התמחות ולא קיבלה הסמכה. מכאן, שאין לה רישיון לעבוד כדיאטנית והיא שרלטנית.

 

[Thinkthin]

היא לא שיקרה

יש לה רשיון יכול להיות שאני פשוט לא יודעת איך להסביר לך את זה..

 

[levshavur]

אור

שלום לך
כשאני למדתי רפואה משלימה (לפני כ 14-15 שנים) הייתה חלוקה שהייתה מקובלת אז של ההגדרה 'תזונאית' וההגדרה 'דיאטנית'. דיאטנית הייתה באמת בעלת הכשרה מעמיקה יותר, וההיבט ה'קליני' מתייחס יותר לבעיות רפואיות ספציפיות ואילו ' תזונה' זה יותר כללי בהיבטים של תזונה נכונה, טיפול מונע וכדו'. 'תזונאית' זה יותר מנקודת המבט של הרפואה המשלימה ו'דיאטנית' זה יותר בהיבט של הרפואה הקונבנציונלית. תזונאית, לפי חוק לא יכולה להציג את עצמה כדיאטנית...
באשר למה שהיא כתבה זה כמו שיש פסיכולוגים שהם למצבים כללים יותר ויש לפעמים את הכותרת 'קליני' כלומר שזהו/י פסיכולוג/ית שמטפל/ת במצבים פתולוגיים ממש, מצבים של מחלות נפש, ולא רק בעיות לדוגמה של ילדים בבית הספר, או בעיות בזוגיות...לכן אני חושבת שהיא צדקה במה שהיא כתבה לך. זה גם כמו שיש רופא כללי/ משפחה ויש רופא שעושה התמחות בתחום מסוים.
כחלק מההכשרה שלי ברפואה משלימה קיבלתי את כול היסודות החשובים בתזונה, לא רק בהיבט של תזונה נכונה, אלא גם איך לטפל בבעיות רפואיות ספציפיות דרך תזונה (בנוסף לצמחים) ועשיתי גם קורס שהתמקד בנושא של וויטמינים...אבל לא הייתי מגדירה את עצמי כ'תזונאית' , למרות שכחלק מהעבודה שלי בתחום, כן השתמשתי גם בדברים שתזונאית (או דיאטנית) היו משתמשות בהם על מנת להרכיב טיפול, וכן נתתי תפריטים כשהיה צריך. זה חלק מההכשרה שלי, ועשיתי מבחנים וקיבלתי תעודות...ולמה אני מספרת לך את זה? שתראי שיש רמות שונות של הכשרה...
לבשה.

 

[TinaBa]

רק לתקן טעות-

פסיכולוג שאינו קליני אינו רשאי לתת טיפול נפשי, ללא תלות בחומרת הפתולוגיה.

 

[אלומת האור]

יש גם נטורופתים, אז מה?

אין דיאטנית שאינה קלינית, ואם יש - אסור לה לטפל באנשים.

 

[שישמים אחרים]

אין רופא כללי.

יש התמחות ספציפית ברפואת משפחה.