יש כמה אופני התקדמות של נחשים.
אמנה כאן את אלה שאני זוכר. רוב הנחשים משתמשים ביותר מאחד מהם. 1. ישנה התנועה הנחשונית הטיפוסית. הנחש יוצר בגופו פיתולים שנעים אחורה לאורך הגוף. הפיתולים האלה נאחזים בעצמים בולטים בסביבה (אבנים, שיחים וכו'), דוחפים את העצמים האלה אחורנית, וכך - גוף הנחש נדחף קדימה. רוב הנחשים שאני מכיר משתמשים בשיטת התנועה הזו לפחות חלק מהזמן. צורת התנועה הזו היא מהירה יחסית. 2. ישנה תנועת קונצרטינה: הנחש שולח קדימה את חלק גופו הקדמי, נאחז בעזרתו בקרקע או בעצם כלשהו, אוהבים להשתמש בשיטת ההתקדמות הזו. 3. נחשים כבדים יחסית, ובעיקר צפעוניים וחנקיים, מרבים לזחול בקו ישר, פחות או יותר. לצורך זה הם נעזרים בהנעת הצלעות וקשקשי הגחון שלהם. סוג התנועה הזה משמש לעיתים גם נחשים שאינם כבדי גוף, אבל כאמור - הוא שכיח אצל חנקיים וצפעוניים. זוהי צורת תנועה איטית יחסית. 4. אצל נחשים מדבריים ממשפחת הצפעוניים מוכר סוג נוסף של תנועה. באנגלית זה נקרא side winding, ובעברית ניתן אולי לתאר את זה כ"תנועה לוליינית". נדמה לי שזה הדבר שאותו תארת כ"מקפץ-מתגלגל". הנחש זז הצידה (כלומר: לא במקביל לציר האורך של הגוף שלו, אלא כמעט בניצב לציר הזה), כשרק חלקים קטנים-יחסית מגופו (חלק מקדמת הגוף וחלק מאחורי הגוף) נוגעים בקרקע. הנחש עושה מעין "צעדים הצידה", כשבכל "צעד" כזה הוא מתרומם, ומניח את קדמת גופו בנקודת משען חדשה. דרך ההתקדמות הזו מהירה יחסית, ונדמה לי שהיא עוזרת לנחשים מדבריים לצמצם את המגע של גופם בקרקע הלוהטת. שפיפונים אוהבים להתקדם בצורה הזו, וכך גם אפעים ועכנים. מבין הנחשים הלא-ישראליים שנעים כך, אוכל להזכיר את העכסן העכני ( Crotallus cerastes). צורת ההתקדמות הזו הקנתה לנחש הזה את השם האנגלי שלו: side-winder. זהו זה. אני לא מצליח לחשוב על אופני תנועה נוספים. אם אתה מתעניין בנושא - אני יכול להמליץ על צפייה בסרטי טבע שמשודרים ב-Animal Planet וב-National Geografic.