איך מתפשטים ???????

איך מתפשטים ???????

יושבת לי מול המחשב... תוהה איך להתפשט.. ממה להתחיל.. תאמת קצת קשה לי עם זה.. מתפללת שהיה לי את האומץ של עופרה עכשיו לעמוד מולכם...ולהתפשט.. אבל אני אנסה.. יום של סיומים... של תקופות.. של יחסים.. וכשהכל בא בבת אחת, העומס כבד מדיי.. שש שנים הלכנו יחד.. אני ומקום העבודה שלי, זה היה הבית השני גדלנו יחד ועברנו תקופות קשות.. דווקא עכשיו שהכל מתחיל להסתדר, הגיע בוס חדש לשכונה, רוצה שינוי... דם חדש, ראייה חדשה, ואחרי שיחה בהמשכים הודיע לי היום שאני מפוטרת.. לא שלא הרגשתי שזה מתקרב, אבל, עדיין עצוב, מבלבל, תחושה של אובדן שליטה על החיים פתאום..רשימת התשלומים נראית בלתי נגמרת ומפחידה פתאום... יודעת ומקווה שאסתדר, אבל החששות, מנצחים לפעמים את האופטימיות הלא נגמרת שלי.. מקווה שיגיע הבוקר והדברים יראו בהירים יותר.. גחלילית (שהורידה לפחות את המעיל...)
 

michaly44

New member
אויייייששששששש

גחלילית עכשיו וקודם רד..עם היסוסים ומחשבות שמשתוללות בראש..שינויים. גחלילית..אובדן עבודה ושיגרה, זה אובדן. נקודה. רק מקווה שתהיי חזקה. שתסתדרי. שבאמת תמצאי מהר תחליף. יודעת שללכת ללשכת עבודה זה לא פקניק. הייתי שם. מחזיקה גם לך אצבעות. ומה פתאום מעיל? כבר מזמן קיץ.
 

r e d head

New member
גחלילית יקרה../images/Emo24.gif

לא יודעת מה אומרים רק שתהיי חזקה פעם כתבנו כאן שאפשר להפוך משבר לשינוי חיובי. אני יודעת שקשה לראות את זה מהמקום שאת נמצאת בו עכשיו. כשצריך מוצאים את הכוחות לאסוף את עצמינו ולהמשיך. בקשר לתשלומים, תהיה לך תקופה של דמי אבטלה, ולא יודעת, בד"כ מקבלים פיצויים שזה עוד קצת כסף. תני לעצמך זמן להסתגל למחשבה. אנחנו כאן תמיד.... נותנת לך כתף רחבה.....
 
תודה... כבר מתחילה לאסוף את

עצמי בחזרה.. אולי זו תחושת האחריות לילדות שלא נותנת לי את האפשרות להתפרק עד הסוף... לחתיכות קטנות.. חתיכות גדולות מספיקות בהחלט.. והנה כבר מתחילה אפילו להדביק.. מקווה באמת שהשינוי יהיה לטובה..
 

*יערית

New member
זו בדיוק הנקודה שצריכה לחזק אותך../images/Emo20.gif

לפני כמעט שנה גם לי זה התפרק בין הידיים אחרי 7 שנות עבודה הבוס שלי להבדיל נפטר ממחלה...תוך חצי שנה הוא הלך...אשתו ירשה את מקומו וביחד הגענו למסקנה{שאני יותר הצעתי} שלהעסיק אותי יהייה קשה לה. 4 חודשים של אבטלה...4 חודשים של אותם תשלומים שלא נגמרים, והנה טלפון מיוחל למישרה פנויה...מסתבר שדלת שסגרתי לפני 7 שנים באהבה נפתחה לי שוב ...גורל...שיו אני כ"כ מאמינה בגורל, אז מקווה שלא יעבור לך 4 חודשי אבטלה..מקווה שבמהרה תעמדי על רגלייך והלחץ יהייה מאחורייך.
 
גם לי יש שק על הגב,ולא נראה,,,,

לפני 3.5 חודשים, עזבתי מקום עבודה, בכעס וכאב, עזבתי לא בצורה יפה, כי רציתי,לתת לבוס שלי לחוש מה שאני חשתי בזמן עבודתינו, ואני לא מצטערת על כך,, אפילו 600 ש"ח,תרמתי לו, רק לא לשמוע אותו שנית..(יערית מכירה את הסיפור) לקחתי לי קצת חופש, ומאז אני מובטלת, מחכה שדלת חדשה תפתח לפני, וזה לא קל,חוסר המעש, הבדידות, ירדתי למחתרת, הורדתי פרופיל, כואבת,מתוסכלת אבל אני עדין מאמינה, תודה על ההקשבה
 
אישונת

זה קשה...גם חוסר הודאות...גם קשיי הפרנסה...וגם חוסר המסגרת, שמדגיש קשיים שממילא ישנם, בדידות, מקומות פנימיים קשים, אולי אפילו נגיעה בייאוש... אני הייתי בחוסר עבודה חצי שנה, אני שתמיד רצתי מדבר לדבר, ואף פעם לא לקחתי חופש יותר מכמה ימים, חצי שנה...באמצע החיים... זה לא היה קל, אבל היה מאתגר, ובסופו של דבר גם מלא כיפיים, כמו למשל לישון בצהריים, כמו למשל ארונות מטבח וחלונות נקיים, ובית מסויד (מי מגיע לדברים האלה תוך כדי מרוץ?) עשיתי לי אז טבלה עם איכויות שאני רוצה בחיים שלי, והשתדלתי בכל יום לבטא כמה מהן, היה שם יופי (כמו לקטוף חרציות בצד הכביש ולשים בצנצנת) נתינה (פעילות התנדבותית) רוחניות (מדיטציה, כתיבה, קריאה) יצירה (מקרמיקה ועד פתרון תשבצים) ואהבה (להרים טלפון לחברה בתקופה קשה, להכין הפתעה לילדים שחוזרים מבי"ס)... תחזיקי את המעמד... חיבוק לך... פייה
 
תודה פייה,עלתה לי דמעה,,,,

עובדה שהשעה 6.00 בבקר, ואישונת אינה ישנה,, זה אומר,,, המון,,,,,, יבוא היום בו אמצא את עצמי, יוצרת למען עצמי, כרגע,אין לי את הכוח תודה
 
גחליליתה

יקרה מאוד... לעזוב מקום עבודה זה לא פשוט... אי אפשר לעבור את זה בלי פחדים וחששות, קטנים או גדולים... תרשי לעצמך להתמך, אנחנו כאן, חברים ומשפחה שם... מאוד איתך, מלאן חיבוקים, פייה
 

ophra

New member
יפה לך בלי מעיל... ../images/Emo13.gif

האמת היא... קשה למצוא משהו טוב להגיד במצב כזה מקום עבודה שהיה בית שני במשך שש שנים... התחושה מוכרת לי כל כך (שייכות למקום עבודה) ולא יכולה לדמיין אפילו איך הייתי חשה אם הייתי צריכה לעזוב שם בדרך כזו (בסופו של דבר עזבתי שם בעצמי, כי הרגשתי שהגיע זמני "לעזוב את ה-
") קחי נשימה עמוקה גחלילית תחשבי על זה שאחרי 6 שנים תקבלי פיצויים שיכולים להספיק לך בשביל 6(!) חודשים (לפחות) לנוח, לחשוב מה הלאה לברור לך מקום חדש, שאולי אפילו יהיו לו יתרונות על פני ה-
הקודם ו........ תשאירי את המעיל תלוי בצד על הכסא
יפה לך ככה!
עפ
(לא מתפשטת בשביל כל אחד...
)
 
נסגרת דלת נפתחת דלת חדשה

מאחלת לך שתמצאי במהרה עבודה.האם אינך צריכה לבדוק אם הבוס החדש יכול סתם כך לפתר אותך?בדקי את כל זכויותייך.לפחות תצאי עם תמורה.מגיעם לך גם דמי אבטלה עד שתמצאי עבודה.והעיקר להמשיך ולחשב חיובי
 
דפקא יפה לך

בלי המעיל... מה את צרכה אותו בכלל חם בחוץ
מקווה שהיום קל יותר וגם אם עדיין קשה רוצה להזכיר לך ש... יוצאים מגיעים למקומות נפלאים כן, יש ספר כזה של דוקטור סוס ספר מקסים שנתן לי הרבה כח בתקופה שעזבתי את העבודה והמקצוע שליוו אותי שנים נכון זה מפחיד ובכל זאת ראי את העובדה המוגמרת כהזדמנות קחי אותה כמנוף הלאה בחיים והעיקר המשיכי להיות אופטימית
 

מצוטטת

New member
בואי שנייה הצידה

יש לי דיבור קטן איתך אפשר
ואתייחס קודם דפקא לכותרת למה היא ת'אמת הזכירה לי הכי הכי את עצמי.... האיך מתפשטים הזה....מאופו מתחילים זה איזה אישו מפלצתי כמעט (לפחות עבורי) ובמה הדברים אמורים תשאלי.... הם בעצם הזכירו לי ת'פחד הכי הכי שלי לא רק כאן , בתקופה ה-לגמרי לא קצרה שאני חברה, אלא בכלל באיך מתחילים....זה הרי הא' ב' ביצירת קשר...כל סוג של קשר... ובדרך הזו שאנו עושים בין כל החששות והפחדים יש את הרצון הבלתי נלאה לפעמים להשאר חזקים (מִין ציפייה כזו מעצמנו) והחשש הזה להתנסות ולטעות (זה נכון לדעתי לגבי כל תחום בחיים) אחרי שנים של בניה פוחדים לחזור אחורה שוב אל ההתחלה לאפשא לעצמנו ליפול ולטעות ושוב לכאוב אז נכנסו כאן בעצם לשרשור שלך שני הבטים.... האחד חשש מאיבוד שליטה.... השני החשפות...איך כמה ועד לאן.... אגלה לך שאצלי זה יוצא לאט לאט ככה דרך התגובות לחברים.... בדיוק כשם שאני כותבת עכשיו לך כותבת והמון מזדהה.
 

maof

New member
הייתי ממליץ../images/Emo13.gif

לפי הקצב של המוזיקה
לאט ....לאט....כדי לא לאבד עינין מעוף
 
למעלה