איך מתעוררת אהבה?

[אניזו]

איך מתעוררת אהבה?

אני מסתכלת על בעלי מזה 16 שנה, ולעתים קרובות אין אהבה בלבי. איך מתעוררת אהבה? יש לעורר אותה. שפת המחוות אינה שפת אימו. אני כן רוצה פרח בעטיפה של צלופן. וכרטיס ברכה ומחמאה. ומסיבת הפתעה ביומולדת. אלה סמלים - והעדר הסמלים גם מסמל משהו.

 

[זיו ברוך]

האהבה לא מתעוררת. מעירים אותה !

הי לך, אניזו ! קצת פסיביות יש בדברייך. התרשמתי כאילו יש לך ציפיה שהדברים ייעשו מעצמם, שמישהו אחר יזום אותם, יעשה אותם, יפנק אותך במחוות כאלו ואחרות. לדעתי, שתי אפשרויות יש בפנייך: 1. למתן את ציפיותייך, ובכך - גם למנוע אכזבות מיותרות. להכיר את האיש איתו את חיה, על כל יתרונותיו ומגבלותיו, לקבלו כפי שהוא, ולהימנע מביקורות ("שפת המחוות אינה שפת אימו"...), ומדרישות, שברוב המקרים - לא מעוררים את החשק להעניק יותר. אלא - משיגים דווקא תוצאה הפוכה. קבלתך אותו, ואהבתך אותו כפי שהוא - סביר שיעוררו גם בו את החשק לתת יותר, כפי שהוא יודע לתת, ולא כפי שאת היית רוצה שהוא יתן. 2. ליזום את הדברים בעצמך - לעורר בליבך את האהבה לבעלך, להפגין כלפיו מחוות, להביא לו פרחים, לפנק, להחמיא,.... - אל תצפי שיעשו עבורך - תעשי את עבור אחרים, ועבור עצמך. קצת קשה לי להבין מדברייך איך את מצפה שהאיש שלך, שאין בליבך אהבה כלפיו (כדברייך) - יפגין כלפייך מחוות אהבה וחיבה ?!? נסי, קודם כל, לעורר את האהבה בליבך... השאר כבר יתעורר יחד איתה. כמו שאומרים הגששים: "עם האימונים בא הגובה...." - זה עובד הרבה פעמים.

 

[אניזו]

קיבלתי על הראש

האמת, לא נעם לי לקרוא את התגובות למסר הקצר שלי. שום אמפתיה, שום נסיון להבין מה עומד מאחורי הדברים. קיבלתי עצות תקיפות ותוקפניות על הראש, כמו פטיש, שבאות מראש מתוך נקודת הנחה על מה שעשיתי או לא עשיתי. את כל זה למדתם מחמש שורות? התקפלתי.

 

[mika2]

חבל

חבל שאת מתקפלת כל כך מהר, מסיקה מסקנות נחפזות כל כך. יש כאן אנשים נהדרים עם המון אמפתיה וסבלנות. ההתייחסות היתה למה שכתבת. מה שמאחורי הדברים רק את יודעת. נסי שוב.

 

[איש המערות]

אניזו, משהו מזוית אישית על תגובתי

אמפתיה איננה בהכרח ליטוף. המנעות ממשוב כדי שלא לפגוע לא תביא תועלת. אני מנסה להביא תועלת ואת מה שכתבתי לך כתבתי לפי מה שאני הבנתי ממעט השורות שכתבת. כתבתי אמנם בציניות מסוימת, כדי להבהיר את הנקודה. אבל את מה שכתוב באותן שורות בהודעתך, את בחרת לכתוב. מרגישה נפגעת? אולי נגעתי בנקודה כואבת, משהו אמיתי, שלא נעים לראות. אני דוקא מנסה לעודד אותך ולראות, כי אם תראי, תוכלי גם לתקן. אם תתעלמי, מצבך לא ישתנה. כבר היו כאן אנשים, חלקם עדיין פעילים בפורום, שהגיבו בזעם לתגובות שקיבלו, עד שלבסוף "נפל האסימון". ורק כשזה קרה, יכלו ליצור שינוי. כי שינויים אמיתיים יכולים לבוא רק מתוכנו. לא באמצעות שינוי האחר (בן הזוג, האלמוני שמגיב בפורום וכו´). אם לא ניתן לך עצות לשינוי בעצמך, ה"עצות" היחידות שנותרו הן מסוג של "תוותרי לו", "תעזבי אותו" או "תכפי עליו". האם את רוצה עצות כאלו?

 

[זיו ברוך]

אני מצטערת שזוהי ההרגשה שבחרת

לקבל מכל הדברים שנאמרו לך. והם בודאי נאמרו מתוך אמפתיה ואיכפתיות. אחרת לא היו נאמרים כלל.... אף אחד כאן לא התכוון לתקוף, או לעלוב בך. ואם דבריי נשמעו כדברי תוכחה, הם רק משום שאני באמת מאמינה שהאשמות וביקורת כלפי הסביבה לא יובילו אותך לשום מקום, פרט לעוד כעס ותסכול, ו...התקפלות. וחבל. לכן, כמו קודם, אני מציעה לך לשנות דפוסי חשיבתך. הביקורתיות שלך כלפי הסביבה - היא בעוכרייך. נסי לחשוב חיובי יותר. ולשנות את מה שניתן לשינוי, ולקבל את מה שלא ניתן לשינוי. לא פשוט, אבל - שווה את המאמץ. בהצלחה. זיו

 

[איש המערות]

בפולנית זה היה נשמע יותר משכנע

בליבך אין אהבה ואת מתלוננת על כך שהוא לא מביא לך פרח בצלופן? אולי את תוהה אם בליבו יש אהבה, אבל מה שעולה בבירור מדבריך הוא שאת מתרצת את חוסר אהבתך אליו בדברים מלאכותיים ומנסה לתלות בו את האשמה. בינתיים נראה שאת מסתכלת מהצד ושופטת את המחוות שהוא עושה או לא עושה. מדוע שאת לא תנקטי יזמה? קחי אחריות על מה שאת מרגישה, לטוב ולרע. קחי אחריות על יצירת תקשורת בינכם, כדי להבהיר מה כל אחד מכם מרגיש, מהו רוצה, מהו צריך ואיך אתם יכולים לעשות ביחד לטובת הקשר שלכם. העדר הסמלים מסמל לכל היותר עייפות משימוש בסמלים ללא נגיעה ברגשות האמיתיים.