איך מתמודדים?

[פלסטר על הפצע]

איך מתמודדים?

אני קוראת את הפורום הזה מידי פעם. אמת - בעיקר כשנושא מופיע בעמוד הראשי. מאוד נהנית לקרוא ולהקשיב לכל מה שיש לכן לומר ולכן רציתי לפנות אליכן עם בעיה שצצה לה היום. כן - אני שמנה (ולא מאלו שחושבות שהן שמנות - יש 100+) כן - עברתי את גיל 20. לא - אני לא מרוצה מאיך שאני נראית! לא - אני לא מצליחה להחזיק דיאטה. מאז שאני זוכרת את עצמי אמא העירה לי לעשות דיאטה, עשיתי כמה פעמים, ירדתי וחזרתי. אני בטוחה שרובכן מכירות את רכבת ההרים הזו. אני יודעת שזה מגיע ממקום של דאגה לבריאותי ואני יודעת שאמא שלי משוגעת עלי. להערות של אמא אני בדרך כלל עונה בהערות עוקצניות למיניהן וזה מין ריטואל שחוזר על עצמו כמעט כל יום. כמעט, יש ימים של חסד. אבל היום זה היה שונה, היום לא הצלחתי לענות לה. ההערה שלה השאירה אותי אילמת. לא יודעת איך להתמודד עם הערה כזו ולא יודעת למה היא בעצם שיתקה אותי. במה היא שונה משאר ההערות שאני רגילה אליהן מאז שאני זוכרת את עצמי? "אני אשלם לך על קיצור קיבה אם את רוצה" בכיתי מבפנים, אבל רק מבפנים. לא אתן לה לראות אותי בוכה.

 

[אייסי]

היי

אין לי מושג בת כמה את, אבל אני יודעת שקשה להיות שמנה לפעמים. אצלי דווקא לא אמא שלי היא זו שמציקה להיפך, היא כל הזמן דואגת לא אכלת היום מה קרה את לא אוכלת בזמן האחרון וכאלה. אח שלי היה משגע אותי בתקופות של לפני שהפנמתי מי אני ומה אני והוא היה פוגע בי ומשגע אותי. אני בחיים שלי (כמה שזה ישמע מוזר מדבה כמוני .. ככה אני אוהבת לקרוא לעצמי ) לא עשיתי דיאטה. הייתי מאוהבת באהבה גדולה מאוד שגרמה לי להוריד 20 קילו בלי להרגיש אבל הם חזרו ועדיין יש לי כמה בגדים מאז לא כי אני שומרת אותם עד שארד שוב כי אני יודעת שזה לא יקרה, אלא כי אני אוהבת אותם וחבל לילזרוק אותם . העניין הוא כזה, אמא שלך כמה שהיא אוהבת אותך כנראה באיזהשהוא מקום מתביישת בך, ופוגעת בך למרות שאני מניחה שדבריה באים מאהבה. אני מניחה שאת בחיים לא תוכלי להגיד לה כלום כי את בסתר ליבך מצדיקה אותה. אין לי מושג מה ניסית או לא ניסית בענייני דיאטות אבל כשזה לא בא באמת מתוכך עניין ההרזיה ,כלום לא יעזור לך. יש מישהו שעובד איתי שהיה שמן, עובד מאוד קשה להשאר ככה, מנסה לשכנע אותי להצטרף אליו, ואני לא רוצה , כי טוב לי איך שאני כרגע, תנסי אולי שם ילך לך. זה מקום שנקרא "אכלנים אנונימיים" ואני מניחה שאם תעשי חיפוש בגוגל תמצאי מקום שקרוב אלייך. אני יודעת שיש להם קטע של תמיכה לא משנה באיזה שעה של היום. קיצור קיבה זה קצת דרסטי, ולא תמיד הולך, מה גם שהשינוי צריך לבוא בראש לא בקיבה. בכל מקרה תנסי להיות מאושרת ממה שאת, זה קשה נכון, אבל אני בטוחה שיש הרבה דברים שאת מוכשרת בהם טובה בהם נהנית לעשות אותם, ואולי את צריכה קצת להתרחק מאמא שלך אם זה לצאת לבלות יותר עם חברים או אני לא יודעת מה. והכי קשה... תנסי לדבר איתה תסבירי לה עד כמה היא פוגעת בך. ואם זה קשה לך אולי יש צד שלישי שיכול להסביר לה מה את מרגישה. בכל מקרה אני מקווה שתתחילי להעריך את עצמך, ותתחילי להנות כי אפאחד לא שווה את הדכאון הזה שלך.

 

[לילך2408]

בעקבות השרשור הזה..

ישבתי עם אמא שלי ודיברתי איתה על כל העיניין. אמרתי לה שאיפשהו אני יודעת שיש אמהות שכן מתביישות בבנות השמנות שלהן, אמא שלי די היתה בהלם. היא אומרת שזה לא עיניין של בושה כמו שזה עיניין של דאגה. גם אמא שלי מאז ומעולם דיברה איתה על דיאטות ואין ספור פעמים הרגשתי שהיא פשוט לא אוהבת אותי או לא גאה בי כמו שהיא אוהבת וגאה באחותי הקטנה (שהיא כמובן גפרור דוגמני מהלך - היא באמת יפיופה)... היום היתה הפעם הראשונה שממש אמרתי לה על ההרגשה שלי בנוגע לבושה שיש לה בת שמנה, והיא אמרה לי שכל דבר אחר בעולם יכול לגרום לה להתבייש מהבת שלה (כמו התנהגות לא הולמת וכד') אבל לא מבנה הגוף שלה. אני יודעת שכל אמא היא שונה, אבל יכול להיות שהדאגה שלה היא פשוט דאגה של אמא - אולי היא דואגת לבריאות שלך, אולי לחיי האהבה שלך אי אפשר לדעת. אבל אל תכניסי לך לראש שהיא מתביישת בך.. אחרי הכל, זאת אמא שלך ואין מישהו שאוהב אותך כמוהה. וגם אמא שלי הציעה לי לפני שנים לעשות ניתוח לקיצור קיבה, אבל בשבילה זאת היתה עוד הצעה שתעזור לי להיות רזה כמו שרציתי, לא בגלל שהיא מתביישת ממני... זה מה שאני חושבת, ולפי דעתי את צריכה לקבל את עצמך כמו שאת. שמנה. יפה. וגאה. כי זה מה שאני היום. ואני עוד יותר כך מאז שנכנסתי לפורום הזה... מקווה שמחשבותיי עזרו לך לילך

 

[kiCkiC]

צריך הרבה אומץ

לשבת ולדבר עם אמא.... נראה לי שהכי טוב זה שתצאי מהבית ותחיי את החיים שלך... את כבר מעל גיל 20 ככה שזה הזמן גם ככה.. אמא שלך כבר תרגיש פחות בנוח להעיר לך כשאת לא בבית שלה ובטריטוריה שלה...

 

[לילך2408]

אצלנו בבית תמיד מדברים בפתיחות

על הכל. את האמת שהיא לא מעירה לי בכלל כבר, אני מרגישה שהיא אוהבת אותי כמו שאני.. הרבה דברים השתנו בינינו בשנים האחרונות. היא מקבלת אותי כמו שאני וזה מורגש. הלוואי והייתי יכולה לצאת מהבית, הבעיה היא שאני סטודנטית במשרה מלאה ואין לי זמן לעבוד בשביל הכסף הדרוש לעצמאות כרגע..

אבל גם זה יגיע... אני לא דואגת

 

[שגיב GPZ]

טוב תיצאו מהסרט שלכם....

לילך מה נסגר איתך את נראית טוב חבל על הזמן אל תתיימרי להיות רזה כי זה ממש לא יפה זה אפילו מגעיל בשמנה יש דבר סקסי יותר מרזה וזה לא יעזור לאף אחד....

 

[מיקיס]

אני מבינה אותך מאוד...

היתה לי בדיוק את אותה הבעיה...חוץ מתשלום על קיצור קיבה הבטיחו לי אוטו חדש, מלתחה חדשה ועוד... את כל הדיאטות בחיים שלי עשיתי בשביל ההורים, המשפחה, החברים, גברים שהתנו את ההיראות שלהם בציבור איתי... מיותר להגיד שבהתחלה הכל היה נפלא, אבל אז המצב חזר לקדמותו... כשהשתחררתי מהצבא הגעתי למשקל שיא של 120 ק"ג... זה היה פשוט מזעזע...הפסיכולוגית שאיבחנה אותי כאכלנית כפייתית לא ממש חידשה לי. ואז, התחלתי (שוב) דיאטה, ובכפוף לתהליך, עזבתי את הבית של "עמי ותמי" ( הכינוי של בית הורי בפני החבר'ה ): פיצות, בורקסים, ממתקים ופיצוחים...כן, זה מה שקורה כשאמא לא מבשלת. התלחתי דיאטה, שלא פסקה עד היום. היום, תצחקי, אמא שלי צועקת עלי שאני יותר מידי רזה...אף פעם אי אפשר לרצות את כולם. תתחזקי! תעשי דיאטה רק אם זה מפריע לך. לא לאף אחד אחר!!! ולכל חברי הפורום המקסים הזה...אם אני הצלחתי ( באמת כנגד כל הסיכויים ) כל אחד יכול... מיקי ( 60 ק"ג פחות, גוף מעוצב ע"י ניתוחים לשיקום הדילדול וחיים אחרים - חדשים ויפים ). ד"א, את האוטו עוד לא קיבלתי...

 

[kiCkiC]

אוי איך שאני מבינה...

מבינה את ההרגשה מבפנים כשבאות ההערות מאמא, אבל יותר גרוע מההערות הם המבטים ללא מילים... מעין סריקת מערכות מכף רגל ועד ראש. הסריקות האלו יכולות להרוס לי את היום בשניה...