בתור חיילת טרייה,
אני עדיין נמצאת בשלב הזה שמדי פעם יש קול קצת חנוק, רגעים שבהם קצת קשה (כי לוקח זמן עד שהעבודה המעניינת מגיעה, ובנתיים עוסקים בדברים די משעממים, ובגלל שלמרות שכולן נורא נחמדות אליי אני מרגישה כאילו אני נצמדת לחלק מהן...), אני שלמה לגמרי עם זה שהחלטתי להתגייס. ושלא תחשבי שאני מהאלה שהיה להן קל עם זה- אני מאלה שאם לא היה פה צבא חובה הייתי מעדיפה ללמוד בקולג' וזהו, בלי צבא ובלי דברים שיעצרו לי את החיים לשנתיים. האמת שאתמול גם נתנו לי במסגרת התפקיד לראות סרט (אני לא אפרט איזה ומאיזו סיבה כי אסור לי), והיה שם סרבן אחד, וכל הזמן חשבתי שאני כן מסכימה עם חלק מהדברים שהוא אומר, אבל אני לא מרגישה שאני בשום אופן פועלת בניגוד למה שאני מאמינה בו (למרות ששקלתי לערוק ביום שקיבלנו את הנשק) ואני מרגישה שאני באמת תורמת ועוזרת. חוץ מזה שעכשיו בערך חצי מהזכרונות שלי בפלאפון מוקדשים לבנות שהכרתי מהקורס ומהיחידה, שהן פשוט מדהימות! אני לא מאמינה שהייתי מכירה עשירית מהן לולא הצבא, ורק על זה אני מודה לצבא.
אני עדיין נמצאת בשלב הזה שמדי פעם יש קול קצת חנוק, רגעים שבהם קצת קשה (כי לוקח זמן עד שהעבודה המעניינת מגיעה, ובנתיים עוסקים בדברים די משעממים, ובגלל שלמרות שכולן נורא נחמדות אליי אני מרגישה כאילו אני נצמדת לחלק מהן...), אני שלמה לגמרי עם זה שהחלטתי להתגייס. ושלא תחשבי שאני מהאלה שהיה להן קל עם זה- אני מאלה שאם לא היה פה צבא חובה הייתי מעדיפה ללמוד בקולג' וזהו, בלי צבא ובלי דברים שיעצרו לי את החיים לשנתיים. האמת שאתמול גם נתנו לי במסגרת התפקיד לראות סרט (אני לא אפרט איזה ומאיזו סיבה כי אסור לי), והיה שם סרבן אחד, וכל הזמן חשבתי שאני כן מסכימה עם חלק מהדברים שהוא אומר, אבל אני לא מרגישה שאני בשום אופן פועלת בניגוד למה שאני מאמינה בו (למרות ששקלתי לערוק ביום שקיבלנו את הנשק) ואני מרגישה שאני באמת תורמת ועוזרת. חוץ מזה שעכשיו בערך חצי מהזכרונות שלי בפלאפון מוקדשים לבנות שהכרתי מהקורס ומהיחידה, שהן פשוט מדהימות! אני לא מאמינה שהייתי מכירה עשירית מהן לולא הצבא, ורק על זה אני מודה לצבא.