התמודדות
אבא שלי נפטר מסרטן לפני שנה וחודשיים כמעט (אימא נפטרה לפני 3 שנים וחצי- קצת יותר). אני יודעת היטב על איזה זכרונות קשים את מדברת... אלו הם מראות מאוד קשים מאוד שרומסים את הלב עם טרקטור (לפחות אצלי). אני לא חושבת שיש מרשם אחד שאפשר לתת לאנשים שצריכים להתמודד עם הזכרונות האלה ולומר "זה יעזור". אבל מה שעזר לי, היה לתת לזכרונות האלה לעלות ולצוף, לא להוריד אותם בכוח, לא להתעלם מהם. הגיע (ועדיין לפעמים מגיע) זיכרון כזה, הייתי עוצרת רגע, עוצמת עיניים ונותנת לו לעלות. ואז כמובן בכיתי והיה לי מאוד קשה, אבל עם הזמן, ואפילו לא הרגשתי מתי זה קרה, הזכרונות פחות פחות מכים בי, ויש פחות חלומות בנושא.... כתבת שאת בטיפול פסיכולוגי- אני שמחה לשמוע. גם אני בטיפול, ולי זה מאוד עזר. את יכולה לקיים דו שיח של ממש בטיפול עם הזכרונות הללו, עם אימך כפי שאת רואה אותה בתמונות הכואבות, ואולי זה יעזור לך בהתמודדות. יכול להיות גם שכמה טיפים של דמיון מודרך יוכלו לעזור לך. שוב, אני מציעה לך משהו שלי עזר. אני עדיין יכולה לראות בעיניי רוחי את התמונות האחרונות של אבי, נחנק ונשנק עד מותו, כאשר אני ואחי עומדים משני צידיו, מחבקים אותו, אוהבים אותו, נפרדים ממנו ובוכים. זה מאוד קשה ואני יודעת על מה את מדברת, זה גם שוק לראות את האדם שאנחנו כל כך אוהבים ואת ההורה שלנו נראה כך. עדיין כשהתמונות צפות בי אני עוצרת, ונותנת להן לעלות ולגרום לי לתגובות- בדרך כלל של בכי. אבל לאט לאט (ופה הזמן כן חבר שלנו) זה פוחת. מקווה שעזרתי קצת.
