איך מתמודדים
לאחרונה אני מרגישה שחיי הזוגיות שלי מתמוטטים לחלוטין. בעלי מגיע הביתה מהעבודה, מתיישב מול הטלויזיה, "עושה לי טובה" שהוא רוחץ את אחד הילדים (יש לנו שניים) וזהו. כשאני מבקשת ממנו לשטוף את הכילים אחריו (אחרי שעמדתי ושטפתי את כל הכילים שהיו) אני מקבלת תגובות כמו" אני אשטוף כשיבוע לי וכמובן שהוא לא שוטף. אני אישה עובדת במשרה מלאה, מגיעה הביתה ישר להיות עם הילדים (וכל מי שיש לו יודע שזוהי משרה בפני עצמה שחייבים להשקיע בה) כרגע מצבינו הכלכלי בכי רע, ואני יכולה להבין שאולי זה משפיע עליו אבל מה איתי? אני לא חווה את הדברים כמוהו? כשהתחתנו, לא תיארתי לעצמי שהוא כל-כך עצלן. הוא לא עושה כלום!!! בבית. אני מרגישה שנמאס לי מהמצב מאחר ועל כל דבר שאני מעירה לו כמו... "אולי במקום להיות מול הטלויזיה, תשחק עם הילדים, יצא לך מזה יותר" אני מקבלת תשובות כמו..."את עוד פעם מנסה לחנך אותי" ופרצופים וברוגז של יומיים. נמאס לי להלחם, אין לי כח יותר לבקש ממנו דברים. אז מצד אחד אני אומרת לעצמי... תעשי לבד, את לא צריכה אותו יותר, תתגרשי. אבל זה לא כל-כך פשוט לעשות את זה, לא כל כך קל לחיות כגרושה במדינתינו ובמיוחד במצב מדינתינו כיום ומצד שני אני אומרת: תעבירי, תחליקי, לא נורא. אבל עד מתי??? אנא עוצו לי עיצה, מה לעשות, אני ממש אובדת עיצות. תודה
לאחרונה אני מרגישה שחיי הזוגיות שלי מתמוטטים לחלוטין. בעלי מגיע הביתה מהעבודה, מתיישב מול הטלויזיה, "עושה לי טובה" שהוא רוחץ את אחד הילדים (יש לנו שניים) וזהו. כשאני מבקשת ממנו לשטוף את הכילים אחריו (אחרי שעמדתי ושטפתי את כל הכילים שהיו) אני מקבלת תגובות כמו" אני אשטוף כשיבוע לי וכמובן שהוא לא שוטף. אני אישה עובדת במשרה מלאה, מגיעה הביתה ישר להיות עם הילדים (וכל מי שיש לו יודע שזוהי משרה בפני עצמה שחייבים להשקיע בה) כרגע מצבינו הכלכלי בכי רע, ואני יכולה להבין שאולי זה משפיע עליו אבל מה איתי? אני לא חווה את הדברים כמוהו? כשהתחתנו, לא תיארתי לעצמי שהוא כל-כך עצלן. הוא לא עושה כלום!!! בבית. אני מרגישה שנמאס לי מהמצב מאחר ועל כל דבר שאני מעירה לו כמו... "אולי במקום להיות מול הטלויזיה, תשחק עם הילדים, יצא לך מזה יותר" אני מקבלת תשובות כמו..."את עוד פעם מנסה לחנך אותי" ופרצופים וברוגז של יומיים. נמאס לי להלחם, אין לי כח יותר לבקש ממנו דברים. אז מצד אחד אני אומרת לעצמי... תעשי לבד, את לא צריכה אותו יותר, תתגרשי. אבל זה לא כל-כך פשוט לעשות את זה, לא כל כך קל לחיות כגרושה במדינתינו ובמיוחד במצב מדינתינו כיום ומצד שני אני אומרת: תעבירי, תחליקי, לא נורא. אבל עד מתי??? אנא עוצו לי עיצה, מה לעשות, אני ממש אובדת עיצות. תודה