איך אני רואה את זה
אני אומר שיש עקרונית שני שלבים בחיים של גבר (זה חל גם על נשים, אבל זה כנראה פחות מובהק ומדויק, אז אתמקד כרגע בגברים).
השלב הראשון זה השלב שמתחיל בזה שאנחנו נגלים את המין, אבל אנחנו עדיין בתולים, ואין לנו יכולת של ממש לממש את הרצונות שלנו (חוץ מאשר בפנטזיה). השלב הזה לא מסתיים ברגע ש"איבדנו את בתולינו", כי אנחנו עדיין רוצים עוד אחת. ועוד אחת.
השלב השני מתחיל לא ברגע מוגדר, אבל הוא מתחיל עקרונית כשאנחנו מרגישים שהבנו את הפרינציפ, התגברנו על הלם הבתולים, שיש לנו כלים להתנהל בעולם שיש בו מין ושטעמנו מגוון כלשהו של חוויות.
אם בשלב הראשון גברים נוהגים "לספור" עם כמה נשים הם היו (כי זה כביכול מדד להתקדמות), בשלב השני הספירה בד"כ נגמרת. זה כבר לא מה שחשוב.
אז קודם כל, אתה יכול לאבחן את עצמך בקלות באיזה שלב אתה: האם אתה עוד סופר "עם כמה נשים הייתי" או שכבר לא.
עכשיו, מה עושים?
אם אתה בשלב א', תלוי כמה אתה קרוב לסיום העניין. אם אתה מסוגל לחשוב על עצמך כחי עם אישה אחת, אפילו שיש בזה משום ויתור על משהו חשוב, יש סיכוי שאתה קרוב לשלב ב', ויש טעם לחשוב על המשך הקשר. מבחינה זו, העובדה שאתה עסוק מאוד בשאלה לא אומרת בהכרח שאתה לא יכול לעבור שלב. זה יכול להיות חלק מ"יסורי המעבר".
אבל ברור שאם שלב א' בעיצומו, אז יהיה קשה לדבר על קשר שנמשך יותר מכמה חודשים או לכל היותר שנה שנתיים.
---
אבל מה שמעניין בסיפור, לטעמי, זה מה קורה אם אתה בשלב ב'. ופה אני אעיד קודם כל על עצמי (כי אצלי שלב א' כבר באמת היה באלף אחר...).
אני למדתי על עצמי שלפעמים אני מסתכל המון על נשים אחרות, בהקשר המיני אבל לא רק, ולפעמים הרבה פחות. ושמתי לב שיש סיבה למה זה קורה פעם ככה ופעם ככה: כשהכל בסדר בקשר הזוגי שלי, אני הרבה פחות "מבחין" בנשים אחרות. כלומר, אני כמובן רואה אותן, הם יכולות להיות מושכות וכל זה, אבל אני לא משתהה להתעסק במחשבות אלא מדפדף בקלות הלאה.
לעומת זאת כשהקשר שלי נמצא במצב של מתח, ריחוק, או כל מכשול אחר, אני הרבה יותר "מסתכל".
אני למדתי להשתמש במידע הזה כדי לזהות מתי הזוגיות שלי נקלעת לקושי ומתי לא. כי הרבה פעמים הזוגיות מתעייפת או מידרדרת, ואנחנו לא שמים לב מיום ליום. ואז אני פתאום קולט את עצמי מסתכל יותר על נשים, ואז אני קולט מה קורה.
---
לסיכום העניין, תראה קודם כל באיזה שלב אתה - א' או ב' - ומשם תחליט מה המשמעות.
