את יודעת,
לפעמים הקושי בעובדה שאת לא נשואה הוא נורא לא רק עבורך אלא אף עבור הורייך.לפעמים אפילו יותר. לפעמים אני חושבת שיש הורים שרואים בעצמם מין אחריות להשיא את ילדיהם. וילד שלא נישא נראה להם לפעמים ככשלון אישי.יותר משהם מאוכזבים מילדיהם הרווקים הם בעצם מאוכזבים מעצמם, מאוכזבים מזה שכביכול נכשלו במשימתם כהורים:'לחתן את ילדיהם.' בשביל ההורים שלא פעם מלחיצים,בשביל ההורים שמנג'סים... ואנחנו נאנחים..."אמאאאא,יהי'ה בסדר..." היא ילדה אותך בכאב אך בשמחה. הוא דאג שיהי'ה לך הכל. הם סחבו אותך על הגב לא מעט חודשים תוך תקווה שיום אחד תשיב להם כגמולם. ומה רוצים הורים יהודיים??? שהבת שלהם תתחתן תיכנס כבר לאיזו שמלה לבנה,נפוחה או פשוטה..רק שתינשא. אפילו הם כבר הצליחו,אז למה את לא??? כל רופא או אישה בבית כנסת/בשכונה יודעים ממנה שיש לה בת פנוי'ה ומה יהי'ה??? הם ניסו לבכות איתך אבל התעקשת שיפסיקו. והם לא מלחיצים,ממש לא-כשזה יבוא זה יבוא . אבל הסבלנות שלהם פוקעת והם חוזרת לסורה "נוווווווו??? מה עם הבחור ההוא" אי אפשר לכעוס עליהם כמו על כל האחרים ששואלים,הם ההורים שלך את חייבת בכבודם!!! הם רוצים בצמא לשמוע על כל דייט {ואפילו כושל} הם אוספים כל מידע על סגולות נדירות ורבנים מברכים. הם כבר שילמו ממיטב כספם לכל צדקה שתושיע. הן סובלים לא פחות ממך,מפחדים למרות התקווה. הם רואים בך את היופי ולא מבינים איך הוא,הבחור לא רואה. הם חוששים יותר מכולם שתיפגע. שומרים בגרון כמות לא קטנה של דמעות,שמישהו מלמעלה יענה כבר:"למה הבת המושלמת שלנו עוד לבד???" ולא משנה כמה תחייכי באמת,הם ימשיכו לדאוג ולחשוש שהפסקת להתאמץ. כל חתונה מצית את דמיונה,כיצד היא מוליכה אותך אל עבר חופה... כל חג ייתן לו את הפנטזי'ה כיצד את מסיבה לשולחן עם החתן... כל יציאה גורמת להם לייחל שהפעם זה סוף סוף קרה. וזה נועד להזכיר לנו שיש להיות סבלנים ולהכיר להם תודה. לשמוח המון בעיקר לידם. לשתף במידת האפשר,לספר על המאמץ וההשתדלות בדרך הארוכה. ולומר לידם בביטחון מלא שהנה,תיכף זה בא... אל תכעסי עליהם.תסלחי להם. הם פשוט פועלת מיאוש. תעשי מה שאת מרגישה שנכון לך. אם את תהי'י מאושרת,בסופו של דבר,זה יעשה טוב גם להם. את הרי יודעת שהיא אוהבת אותך ורוצה שתהיי מאושרת. ו... להתפלל חזק חזק שאם לא בשבילנו אז שיהי'ה בשבילם!!!