איך מתמודדים עם האנשים שיודעים

[סביון1]

שני דברים יש לי להשיב לך

אלף - זאת זכותך לא לספר איך עשית את הילד. זה באמת עניין אישי שלך, אם כי גם אני לא מבינה מה יש פה להסתיר. בית - הצעה לתשובה - פשוט תגידי שזה לא משנה איך הילד נוצר, העיקר שהוא פה. וחוץ מזה מאחלת לך שזה מה שישאר לך שאלה יהיו הבעיות שלך בקרוב מאד אמן.

 

[טיפטיפ29]

מסכימה עם כל מילה שלך ../images/Emo45.gif

 

[פליאה 4]

באמונה אין שום בעיה הלכתית לספר

שעברת הפריה כמובון אם רק בא לך לספר הרי אנו לא עושות משהו שנוגד את ההלכה

 

[סוכריה על מקל]

אני יכולה לספר לך מנסיון

(

אני מזכירה פה את הבן שלי אז מי שקשה לה עם זה שתסגור את ההודעה עכשיו) אתמול אחת הגננות של הבן שלי התפעלה ממנו באזניי ואמרה "אני לא יודעת איפה עשיתם אותו או מה עשיתם כשעשיתם אותו שהוא יצא כזה ילד מדהים". אמרתי לה שזה מתכון מיוחד של המעבדה באיכילוב...

היא כמעט השתנקה - בהתחלה כי היא חשבה שממש עשינו אותו בדרך הטבעית במעבדה, ואח"כ כשהיא קלטה למה באמת התכוונתי היא שאלה בלחש "מה, הוא ילד מטיפולים?" כשאישרתי (בגאווה! אני גאה בכך ולא מתביישת, וחושבת שגם הוא יכול להתגאות בכך שכ"כ רצו אותו עד שהיו מוכנים לעבור טיפולים בשבילו) היא הסתכלה עליו בהערכה ואמרה "יו, בחיים לא הייתי מנחשת"...

(כנראה שבטעות הורדתי לו את התוית שאומרת "ילד טיפולים").

 

[סביון1]

באמת איך בדיוק היא מנחשת מי

מטיפולים ומי לא? אפשר להשתגע מהטיפשות של אנשים.

 

[צוקה1]

סוכריה את כזאת מתוקה ורגישה-(מכוון

לשורה הפותחת את ההודעה שלך)- צוקה

 

[באמונה]

../images/Emo6.gifהתווית-גדול!ובאמת יציאה טפשית...

 

[אבוקדוים]

גם אני מתלבטת הרבה בשאלה הזו

ואין לי פתרון. זה גם תלוי במצב הנפשי באותו זמן ואיך אני מרגישה כלפי אותו אדם. לפעמים אני פשוט אומרת דוגרי "את יודעת, מה שאת אומרת זה רק עוד יותר מרגיז", אפילו שיעלבו, ואפילו שלא יבינו. לפעמים אני שותקת בנימוס או אפילו אומרת "תודה על העידוד" (אלק!). אני חושבת שמה שאמרת לחמותך היה ממש מן הלב, והיא בטח לקחה לתשומת ליבה שלא להתיימר ולחשוב שיש ביכולתה לשנות את המצב. ממש קשה להתמודד עם "נסיונות לעזור" שרק יותר מפריעים, וגם עם "התעניינות" שמה לעשות, מכאיבה. אולי השיטה היא לנסות לא לקחת ללב בכל מקרה ולנסות לשכוח כל אפיזודה שכזו כמה שיותר מהר (כן, אבל איך???). מקווה שבקרוב כבר לא תצטרכי בכלל להתמודד עם כל זה וזהו.

 

[לי מ ו ר]

אני הודעתי לכולם

שאנחנו לא מעוניינים בכל הלחץ שמסביב, אז אנחנו פשוט לא מספרים מתי הטיפול. הספיק לי טלפונים לחוצים ביום הבטא, נו, מה את לא יודעת עדין? למה זה לא נקלט?..... הודעתי לכולם כולל אמא שלי שיהיה מה לספר אני אספר, ובינתיים אנחנו מבקשים לא לשאול. עד עכשיו זה עובד מצויין.

 

[tulila]

תנסי את השיטה שלי...

לבייבילולו1, אני גם הייתי בדעה לספר לכולם כלומר למשפחה כמובן משני הצדדים ולחברים סיפרנו רק למעטים. עכשיו כאשר אנחנו אחרי טיפול שני שלא הצליח לצערנו החלטנו שמעתה והלאה לא מספרים לאף אחד כולל ההורים כי זה גורם להם עוגמת נפש אפילו יותר מאיתנו... והם לוקחים את זה מאוד קשה. עצתי לך, עדיף שתגידי לכל מי שסיפרת שמעתה והלאה אתם מחליטים לא לספר כדי לא לגרום עוגמת נפש וכו'... וככה לא תצטרכי להתמודד יותר עם הדיבורים עם חמותך וכו' ולהסביר לה... כי גם לי יצא החשק לדבר איתה על זה... כאילו הם מבינות משהו... גם ככה קשה לנו להתמודד עם אובדן עוברים יפים... וכל זאת בא בגלל שיש לנו חברים מטיפולים שנכנסו לפני חודש להריון והיא כל הזמן הייתה מתחקרת אותי וממש עושה לי "עין הרע" בכך שהייתה אומרת לי "וואו כמה ביציות יש לך"... במן קנאה שכזו בעוד שלה לא היו הרבה ביציות אבל התמזל מזלה והיא נכנסה להריון... וממש אין לי חשק לתת לה דין וחשבון על הטיפול... אז החלטנו החלטה גורפת... לא לספר לאף אחד מפני "עין הרע" בין היתר וגם מפני "הציפיה" לומר ולהסביר למה הטיפול לא הצליח וכו'. תנסי את מה שאני עשיתי, בהצלחה, טלי ששולחת הרבה עידודים לכולן ומנסה להתעודד

 

[בייבילולו1]

נכון והכי שונאת את המבט המרחם

של אמא ואבא של בעלי, שלא חושבים דווקא עלי, ומה אני עוברת, אלא הבן שלהם - וואו, אשתו תכנס לדכאון עכשיו פעם בחודש, זה ממש קשה לו. אבל אני חושבת שאני אגיד שאנחנו בהפסקה, או כמו שמישהי כאן הציעה פשוט להגיד שאני לא מעוניינת יותר לדבר על זה. והכי קטע, ששכחתי לספר, שבאותו יום שהייתי אצלה, פתאום היה לה חשק להוציא את אלבום התמונות של בעלי שהיה תינוק, ואת הצמיד עם השם שלו,ולהגיד לי כמה הוא שקל ביום הזה וכמה שהוא שקל ביום הזה, ולמרות שאלו היו תמונות של בעלי, זה כאב. אבל לאחרונה פיתחתי לי מן חיוך דבילי כזה שדי עוזר. בחיית, זה ממש מצחיק, אבל לפעמים נדמה לי שגם היא רוצה להכנס להריון....חחחחח

 

[ora32]

שלחתי לך מסר

 

[ד ל ה]

תלמוד:"אין הברכה מצויה...

בס"ד אלא במקום הסמוי מן העין"

 

[ayoosh]

גם אני בהתלבטות קשה

אנחנו לפני תרומת ביצית, ובינתיים המשפחה שלי והחברות יודעים, המשפחה של האיש לא. אני/אנחנו בהתלבטות האם ומתי לומר (התחתנו לפני 9 חודשים (ואנחנו צוחקים שאם הייתי חברה שלי שהתחתנה לפני, כבר היתה לנו תינוקת...)כך שהבעיה של עכשיו, וגם בע"ה אח"כ מורכבת מ א ו ד!!!. אני בת 32 והאיש 38, כך שלכולם ברור שאנחנו בטח רוצים להיכנס להריון. אבל אין לי חשק שהמשפחה שלו תדע... ואני גם לא בטוחה כמה אני רוצה את הלחץ של המשפחה והחברים שלי עם הטיפול הצפוי... הייתי רוצה להיות אסרטיבית כמו פופאייס (אבל כמו שאני מכירה את עצמי, זה יבוא בקרוב...)

 

[חסידה בדרך]

הנימוק שלי:

אני ביקשתי שלא ישאלו אותי - ושאם יהיה לי מה לספר ואם ארצה אספר. ביקשתי מאנשים לא לדבר איתי על הנושא. נימקתי זאת בכך שאינני מתכוונת להפוך את הנושא לשיחת היום, ולמרכז החיים, כדי לא להכניס עצמי למתחים מיותרים. והשאלות - על אף הדאגה, גורמות למתח שאינו נחוץ לי. לי אין צורך לדבר על כך. ושאם תהיינה לי בשורות - אדווח כשארגיש שהגיע הזמן. זה נושא פרטי מאוד, וכמו שאני לא שואלת את XXX מתי היא שכבה לאחרונה עם YYY, אז שגם לך לא יכנסו לתחתונים. אני נתתי לאנשים הרגשה שטאבו לדבר איתי על הנושא ביוזמתם - וזה עבד. האמת שהוקל לי כשהחלטתי לפתוח... אבל צריך להבשיל עם הזמן...

 

[Blue velvet]

מסכימה אתך לגמרי

החוצפה של האנשים בחברה החטטנית שלנו ממש מרתיחה. צריך לומר לקרציות לרדת מהוורידים, אבל מיד

אני ממש לא מבינה את אלו החושבות שהן צריכות לנדב אינפורמציה לסביבה. מה זה צריך להיות

 

[h i l a l]

מסכימה עם כל מילה../images/Emo45.gif