איך מתחילים ?

איך מתחילים ?

יווו איזה בלגן בראש שלי, אני אנסה לעשות סדר איך משיגים מודעות בענין האוכל ? שליטה עצמית ? ככל שאני קוראת ויודעת ומחליטה החלטות טובות ברגע שעומד לפני פיתוי אני כאילו בלי הכרה. איך מכניסים לי לראש שבסוף הדרך הקשה יהיה טוב ? אני לא יודעת להסתער על מטרה ולהשיג אותה, בחיים לא הרגשתי את ההרגשה הטובה הזו.
 

orli997

New member
../images/Emo24.gifהיי קונטרולית,

בלאגן בראש? טוב אני חושבת שזה חלק מורכב במודעות, בלאגן בראש יכול להיות המון מחשבות שמתרוצצות קונפליקטים וחוסר התאמה בן הרצון למצוי, תראי לעשות סדר בראש זה לא פשוט, ואולי זה פשוט אם את יודעת לקלוט מה המחשבות שמתרוצצות לך בראש אז תעבדי אותן אחת אחת, בלי להילחץ, אבל בלי אמוציות פשוט תשבי בשקט ותתחילי לחשוב תזרמי עם המחשבות תני להן להתבטא גם מדיבור, לפעמים אנו מדברים מלל ללא הבחנה , שטויות וקשה לנו לבטא אותן כי אנו כבר יודעים שזה שטויות, אבל עדיין להוציא אותן מפנה מקום בראש לחשיבה מאורגנת יותר, בעניין האוכל....... תראי לדעתי מודעות לאוכל היא מודעות לעצמי אחד הביטויים של חוסר מודעות כללית זה באוכל בצריכה של הגוף, אני חושבת שכשקשה לנו ואנו חשים מצוקה או מחשבות מלחיצות מתרוצצות בראש, הנטיה של חלק מהאנשים לאכול כדי לספק אנרגיה להתמודדות עם הלחץ במקום פשוט לפרק אותו במחשבה ובדיבור, אז יש לך עבודה לעשות עם עצמיך, אני חושבת שעל הגוף לקבל מה שהוא רוצה בלי התניה כי באופן טבעי הוא אמור לאותת למה הוא נזקק, וגם כשכמיהה למשהו לא ניתנת הכמיהה הופכת אובססיבית וחסרת שליטה , אבל אולי תפרטי קצת יותר מה קורה לך,
 
כל החיים הם אתגר אחד גדול...

אינני יכול לתת לך תשובת פלא, אלא רק לסבך אותך עוד יותר. מה שקורה זה, שאותו "האחד" שמחליט לשנות ולא חשוב כרגע לשנות מה, הוא איננו אותו "האחד" שמנסה להוציא את זה לפועל... כך שבדרך כלל אנחנו נכשלים. ישנם הרבה שיטות והרבה יועצים, בסופו של דבר ההצלחה, אם ישנה, היא זמנית. צריך למצוא לבד את הדרך להתמודד עם הבעיות שלנו ואם נמצא אותה לבד, יש גם סיכוי להצליח. ודרך אגב, אותם שיטות ואותם יועצים, מתבססים על כך שההצלחה היא זמנית, מאחר ובהתחלה כמעת תמיד ישנה הצלחה וזה נותן להם את האפשרות, להגיד לך שאת אשמה, כאשר הזמניות הזאת תחלוף. אבל בסופו של דבר, אנחנו אלה שנפגעים ולא הם. אותו הדבר לגבי ספרים, לכי תאשימי את הסופר בכשלון שלך, דברי אל הנייר... בחיים צריך ללמוד להתמודד לבד עם הבעיות שלנו, זה קשה כי אנחנו מעדיפים להאשים אחרים בכשלונות אבל זו הדרך היחידה. אין סיפוק גדול יותר, מאשר סיפוק של הצלחה שלנו. אין אכזבה גדולה יותר מאכזבה שאנחנו נכשלנו ובעזרת אחרים הצלחנו... רק אתגרים יכולים לגרום לנו להצליח והחיים שלנו מלאים בהם... אבל מה לעשות שאתגרי הריאליטי, הרבה יותר מעניינים, הרי לא אנחנו הם אלה שמתמודדים...
 

liranush39

New member
מה שאני החלטתי לעשות...

היי, אני מאוד מבינה אותך.. קודם כל לדעתי, קחי לך שבוע, ותרשמי כל מה שאת מכניסה לפה,(גם אם זה חצי עוגיה או כל דבר אחר. דבר נוסף,לאחר שעשית את זה במשך שבוע- תסתכלי פחות או יותר על ההרגלי אכילה שלך, איפה את נופלת,מה מכשיל אותך ובאיזה סיטואציות. אני לדוגמא הייתי אוכלת בלילה,במשך שנים- אחרי שעשיתי את הרישומים, גיליתי שאני אוכלת פחות ביום ויותר בלילה, ואז גם הייתה לי דיאטנית שקטלה אותי ואמרה לי שאם אני יאכל בלילה, אני אעלה עוד כמה ק"ג טובים, ובלי קשר זה "מתכון מעולה" לדפוקת את הגוף, ואת כל מערכת העיכול. עוד טיפ קטן שאני נותנת לך בחום, שלי הוא ממש עוזר... תביני- הגוף שלנו נועד לחוות דברים,תתעסקי בחוויות, במה שעושה לך טוב, ואת תראי שתואכלי פחות. אם את צריכה עוד משהו אני פה.
 

gilia10

New member
מתחילים בלקחת החלטה

אבל גם לעבוד על זה וגם אם פישלת תוותרי על ההלקאה ותמשיכי עד שתתמיעי את ההחלטה, מנסיון הכל מתחיל בהחלטה אבל את הלבטים צריך לבדוק ולבודד אחרת זו מלחמה ובמלחמה אין מנצחים,
 
תודה לכם

אמרתם דברים ממש חכמים ונכונים אני באמת מנסה לקבל חיזוקים מכל העולם והגעתי למסקנה שהכל נמצא אצלי בתוכי, אבל משום מה זה לא יוצא החוצה מישי פה אמרה, זה מתחיל בלקבל החלטה, וזו בדיוק הבעיה שלי כי כ"כ הרבה כבר עברתי וכ"כ הרבה החלטות החלטתי ותמיד נפלתי, לפני שנתיים ירדתי 18 ק"ג ועליתי הכל חזרה, אני כבר לא מאמינה בעצמי שאגיע אי פעם למטרה הנכספת, זו עיקר הבעיה כעת.
 

orli997

New member
בוקר טוב לך קונטרולית

את יודעת להיות שמן זה בראש קודם כל, אם את עם תפיסה אישית שאת שמנה כל נסיון לרדת יהיה מלחמה עם הדימוי העצמי שאת מאמינה בו ואז את כאילו דוחה את עצמיך מנסה להיות מישהו אחר, את צריכה להתחיל קודם כל לעבוד על הדימוי העצמי לפני הדיאטה, לשחרר מהראש את התפיסה של השמנה וזה מתבטא בבחירת בגדים במאבק באוכל בהרבה תחומים, זה לא פשוט אבל מתחיל ונגמר בראש, זו לדעתי הבעיה האמיתית, את צריכה למצוא איפה התחלת להאמין שאת שמנה מחשבה שהתחלת להאמין לה, זה יכול להיות בילדות או באיזה שלב בו קיבלת עליך את הדימוי של שמנה, גם אם אינך שמנה באמת או לא היית כזו, באותה נקודה התחלת להתאים עצמיך לדימוי שהאמנת בו,
 
מה זאת אומרת ? אני באמת שמנה !!

זה ממש לא סתם דימוי . ואם אני חושבת קצת, אז היום בילדותי (לא זוכרת גיל) שבו אמי קראה לי לחדר שינה ודיברה איתי על כך שאני צריכה לעשות דיאטה, נרשמתי להתעמלות, הלכנו לדיאטנית, והיא בישלה לי בקלה וקישואים מאז בעצם אני שמנה, נראה לי, אפילו שהייתי גם קודם, ברור ? מה הלאה ?
 

orli997

New member
מאז בעצם האמנת לדימוי הזה

וזה מה שהופך את ההחלטה שלך בלתי ישימה בעצם, אם תפרקי את המקום הזה בו האמנת כי הוא מבטא בעצם את הויתור שלך להיות משהו אחר, אז תוכלי לעמוד בהחלטות האילה , מאז הפכת להיות נוסף לשם שלך ולעוד דברים גם שמנה , וזה בכלל לא קשור אם תאכלס היית שמנה או רזה, כי השמנה מבטאת האחזות במשהו וזה מצב דינאמי ולא אמור להיות קבוע אלה עם ע"י אמונה בו אנו הופכים אותו כתכונת קבע שלנו.
 
בואי אני ישתף אותך במשהו

הבן הבכור שלי מאז ומתמיד היה ילד שמנמן, מהיותו תינוק קטן,,, לפני שנה וחצי אחרי שניסינו לא מעט דיאטות ולשמור והכל וכלום לא עבד,, כי זה בא מהסביחבה ולא ממנו. יום אחד הוא קם ואמר זהו מהיום אני בדיאטה, אני כמובן הייתי סקפטית, ובכוונה הראתי לו שאני לא ממש מאמינה. והוא מאוד מאוד נפגע, ואמר לי אמא כל הילדים תמיד העירו לי וצחקו עלי ואומנם נפגעתי אבל לא כמו שנפגעתי ממך. את אמא שלי ואמורה לתמוך בי לטוב ולרע. <ותמיד תמכתי בו בכל החלטה, פה עירערתי לו את החשיבה> כמובן שזה היה בעצתה של דיאטינית, החוסר אמונה שלי בו מאוד זיעזע אותו והוא מאוד נפגע... הרגשתי שעשיתי טעות אבל אמרתי לו שאם הוא באמת החליט הפעם ושזה בא ממנו אני יתמוך ויזור לו לאורך כל הדרך, וכך באמת היה. הוא היה בן 10 ושקל 67 ק"ג....... שמן במלוא מובן המילה.<חלק ניכר מהשומן בגלל טיפול תרופתי סטרואידים בגלל אסטמה> אז קודם כל הפסקנו את הסטרואידים, והוא החליט זה בא ממנו... הוא ירד 18 ק"ג בחצי שנה, המון ספורט ואוכל מבוקר בשעות קבועות ובלי לחם עוגות או כל השטויות בבוקר כריך ופרי בצהריים ארוחה רגילה, פחממות ירקות ומנת בשר, אחה"צ פרי ובערב ירקות גבינה וביצה או מרק. וכמובן המון כוח רצון וספורט.......... והיום תראי אותו הוא מרגיש נפלאאאאאאא,,, כמובן שכולנו גאים בו על הכוח וההתמדה. אז זה בראש ובראשונה צריך לבוא ממקום של החלטה שלך.
 

orli997

New member
מכבסת בוקר טוףףףףףף

ההבדל ומה ששינה בעצם הוא העובדה שהבן בא אלייך ופרק את ההלבשה הזו של שמן כחלק מהדימוי העצמי שלו ומהזהות העצמית, הפגיעה שהוא דיבר עליה היא בדיוק התחושה וההבנה שלו שזה לא הוא ושזה ישתנה על פי החלטתו ורצונו וזה אינו צו הגורל כמו צבע העיניים, אם היה גודל עם זה עד בגרות בלי להתמרד ולהבין את ההבדל סביר שכל החלטה שהיה מחליט היתה מלחמה מאוד קשה עבורו עם המון רפיון ידיים ותסכול, אז מהבחינה הזו העזרה שלך היתה באימות שלו עם עצמו והדימוי העצמי שיבחר בו לעתיד,
 
תראי הוא לא שמן היום

אבל גם לא רזה דק,,, חחחחחח אבל בראש זה נשאר גם אצלו,, הוא כל הזמן מחפש חיזוקים להיות לא שמן... וזה לעולם לא יעבור או שאולי כן בשלב מאוחר יותר... אני לעומת זאת הייתי תמיד רזה רזה,, ולאחר ההריונות שמנתי, אבל עדיין איינני שמנה כי אם מלאה מעט. ולמען האמת טוב לי יותר כך. וצריך בראש ובראשונה החלטה ע"מ לרדת במשקל והמון כוח רצון, אבל זה נכון גם לגביי כל דבר בחיים. שמן זה לעולם לא צו הגורל כך אני חושבת, כל אחד מסוגל לשנות את זה, אולי ישאר שמן בנשמה אבל פיזית ניתן לשינוי. יום נפלאאאא מתוקה
ואחלה שבת...
 

orli997

New member
את בעצם אומרת הפוך ממני

שלהיות שמן פיזית זה בר שינוי אבל להיות שמן בראש זה כבר סיפור אחר, אני טוענת ששמן בראש הביטוי הוא שמן פיזית, זה אומר לבחור בגד בגלל איך הוא נראה עלי ולא אם הוא יפה בפני עצמו, זה לאכות תוך התחשבנות וחישוב קלוריות, לעשות פעילות גופנית לא כי כיף אני אוהב את זה אלה כי זה מוריד ממני את הקלוריות שצרכתי בארוחה ועוד..... אבל כשאדם מתנקה מהדימוי השמן הגוף באופן אוטומטי מאזן את עצמו צריכת הקלוריות מתאזנת בלי מעורבות של חשבונות, וההנאה ותחושת השלמות אינה תלוית דבר מלבד הנאה ואהבה עצמית,
 
למעלה