איך מתחילים עם זה.. ?
שלום לכולם. אז המצב הוא בעצם כזה - אני נשוי כ - 5 שנים + ילד מדהים בן שלוש. למעשה הבעיות בזוגיות עם אישתי החלו לאחר הלידה. התחיל בדיכאון קל שלה שהלך והחמיר. סירבה ( ועדיין מסרבת ) לקבל טיפול. בשנתיים האחרונות עליות וירידות משמעותיות בזוגיות ( בעיקר ירידות ). הבעיה הקריטית מבחינתי היא שלמרות שאני נותן את כול כולי לה ולמשפחה ועושה כמעט הכל בבית, היא הפכה אותי באיזושהי צורה לאוייב שלה כאשר טוענת שאני מנתק בינה לבין הילד ועוד טענות רבות ( הזויות משהו.. ). יש לה התפרצויות זעם חוזרות ונשנות כאשר אני "מואשם" באין ספור האשמות כגון שאיני נמצא לידה מספיק ( מיותר לציין שמלבד העבודה, אני מזניח הכל ונותן את כל כולי לה ולילד ) , שאני "אפס" חסר יכולות ועוד מטעמים מטובלים בציניות וזילות בחיי הנישואין ובי. מתלבט מה לעשות - מאז הלידה, החיים שלנו לא אותם חיים. אישתי היא לא אותה אישה. איבדתי את האמון בה. מרגיש שזה כבר לא זה. אני פעיל , ספורטיבי ואופטימי והיא לעומת זאת תקועה , לא יוזמת , תלותית , לחוצה ופסימית כמעט באופן קבוע. מצפה שכל הזמן ארים לה את המורל ואגרום לה להרגיש טוב בלי שום כוונה לעשות עם זה משהו בעצמה. לסיכום - אחרי שנתיים של השפלות, זילזול , חוסר שיתוף פעולה מצידה ,עליות ומורדות קיצוניות בזוגיות והאשמות אין ספור שאני הגורם לכל בעיותיה, לא ניראה לי שזו האישה שאיתה אני ארצה לחיות. כיום שתי אפשרויות - לצאת מהמערכת ולהתחיל מחדש ולהנות מחיי כמו שרציתי וציפיתי + להיות עם הילד בהורות משותפת ( אני מת על השובב הזה ) או להמשיך להאבק מולה בנישואין שאין היא מעריכה תוך המשך מתן נסיונות. מיותר לציין שניסינו הכל כדי לפתור את הבעיות אך ללא הועיל ( לא משתפת פעולה, קיצונית בתגובות , פסימיייית ) האם נתקלתם במצבים דומים לפני הגירושין ? מתי יודעים שזה הזמן לחתוך את הקשר ולא לנסות יותר ? ובכלל, האם ניתן להמשיך הלאה ,להנות, להכיר אחרות, לאהוב ולמסד חיי זוגיות חדשים כשהילד לא נמצא אתך כל הזמן ? אובד עיצות. אשמח לשמוע תגובות.ובכלל - מה קורה אחרי שמתגרשים - איך ממשיכים מהשגרה שהיתה קיימת לחיים חדשים ( האם החיים באמת משתפרים אחרי הפרידה ??? - כי נראה לי שמהמקום שבו אני נמצא , זה רק יכול להשתפר .. ) גל
שלום לכולם. אז המצב הוא בעצם כזה - אני נשוי כ - 5 שנים + ילד מדהים בן שלוש. למעשה הבעיות בזוגיות עם אישתי החלו לאחר הלידה. התחיל בדיכאון קל שלה שהלך והחמיר. סירבה ( ועדיין מסרבת ) לקבל טיפול. בשנתיים האחרונות עליות וירידות משמעותיות בזוגיות ( בעיקר ירידות ). הבעיה הקריטית מבחינתי היא שלמרות שאני נותן את כול כולי לה ולמשפחה ועושה כמעט הכל בבית, היא הפכה אותי באיזושהי צורה לאוייב שלה כאשר טוענת שאני מנתק בינה לבין הילד ועוד טענות רבות ( הזויות משהו.. ). יש לה התפרצויות זעם חוזרות ונשנות כאשר אני "מואשם" באין ספור האשמות כגון שאיני נמצא לידה מספיק ( מיותר לציין שמלבד העבודה, אני מזניח הכל ונותן את כל כולי לה ולילד ) , שאני "אפס" חסר יכולות ועוד מטעמים מטובלים בציניות וזילות בחיי הנישואין ובי. מתלבט מה לעשות - מאז הלידה, החיים שלנו לא אותם חיים. אישתי היא לא אותה אישה. איבדתי את האמון בה. מרגיש שזה כבר לא זה. אני פעיל , ספורטיבי ואופטימי והיא לעומת זאת תקועה , לא יוזמת , תלותית , לחוצה ופסימית כמעט באופן קבוע. מצפה שכל הזמן ארים לה את המורל ואגרום לה להרגיש טוב בלי שום כוונה לעשות עם זה משהו בעצמה. לסיכום - אחרי שנתיים של השפלות, זילזול , חוסר שיתוף פעולה מצידה ,עליות ומורדות קיצוניות בזוגיות והאשמות אין ספור שאני הגורם לכל בעיותיה, לא ניראה לי שזו האישה שאיתה אני ארצה לחיות. כיום שתי אפשרויות - לצאת מהמערכת ולהתחיל מחדש ולהנות מחיי כמו שרציתי וציפיתי + להיות עם הילד בהורות משותפת ( אני מת על השובב הזה ) או להמשיך להאבק מולה בנישואין שאין היא מעריכה תוך המשך מתן נסיונות. מיותר לציין שניסינו הכל כדי לפתור את הבעיות אך ללא הועיל ( לא משתפת פעולה, קיצונית בתגובות , פסימיייית ) האם נתקלתם במצבים דומים לפני הגירושין ? מתי יודעים שזה הזמן לחתוך את הקשר ולא לנסות יותר ? ובכלל, האם ניתן להמשיך הלאה ,להנות, להכיר אחרות, לאהוב ולמסד חיי זוגיות חדשים כשהילד לא נמצא אתך כל הזמן ? אובד עיצות. אשמח לשמוע תגובות.ובכלל - מה קורה אחרי שמתגרשים - איך ממשיכים מהשגרה שהיתה קיימת לחיים חדשים ( האם החיים באמת משתפרים אחרי הפרידה ??? - כי נראה לי שמהמקום שבו אני נמצא , זה רק יכול להשתפר .. ) גל