איך מתגברים על תמונות קשות?
- פותח הנושא YETOMA1
- פורסם בתאריך
אומר לך מה עזר לי,
הייתי יושבת עם עצמי, ומעלה בזכרון, 'תמונות'
וסיטואציות שבהן אמא שלי--היתה חיונית, וחייכנית ושמחה,
וככה 'נדבקה' לי תמונה אחת--שבכל פעם שאני אומרת/חושבת אמא
היא זו שעולה בראש.
והנה אנסה לתאר אותה--
5 ימים לפני שאימי אושפזה--הייתי אצלה ויצאנו למסע קניות.--אפילו הצלחנו מאוד.
זה היה בחורף היה קר, אבל היתה שמש.
חזרנו הביתה לצהרים, ותוך שאמא מפנקת ומגישה לנו ארוחה,
התנגן ברדיו 'קרקוביאק' (ניגון ריקוד) ואמא הצטרפה, ושרה (היא תמיד שרה יפה)
והלחיים שלה היו אדומות, והיא התלהבה, ועיניה הכחולות כ"כ זהרו.
ובעיני רוחי היום 30 שנה אחרי--זו התמונה שעוה לי. אמא יפה שרה ורוקדת, ויוקדת בפניה היפות.
(את מראות ביה"ח הדחקתי הם מיותרים)
תנסי, אולי גם לך יצליח.
הייתי יושבת עם עצמי, ומעלה בזכרון, 'תמונות'
וסיטואציות שבהן אמא שלי--היתה חיונית, וחייכנית ושמחה,
וככה 'נדבקה' לי תמונה אחת--שבכל פעם שאני אומרת/חושבת אמא
היא זו שעולה בראש.
והנה אנסה לתאר אותה--
5 ימים לפני שאימי אושפזה--הייתי אצלה ויצאנו למסע קניות.--אפילו הצלחנו מאוד.
זה היה בחורף היה קר, אבל היתה שמש.
חזרנו הביתה לצהרים, ותוך שאמא מפנקת ומגישה לנו ארוחה,
התנגן ברדיו 'קרקוביאק' (ניגון ריקוד) ואמא הצטרפה, ושרה (היא תמיד שרה יפה)
והלחיים שלה היו אדומות, והיא התלהבה, ועיניה הכחולות כ"כ זהרו.
ובעיני רוחי היום 30 שנה אחרי--זו התמונה שעוה לי. אמא יפה שרה ורוקדת, ויוקדת בפניה היפות.
(את מראות ביה"ח הדחקתי הם מיותרים)
תנסי, אולי גם לך יצליח.
- משכנע מאוד MYKAL
המהלך הפנימי שעשית - זאת אחת הדוגמאות המשכנעות של "חשיבה חיובית". מה שאת מחדשת לי זה השיטה של לקחת תמונה אחת מסויימת ולהתרכז בה. החורף, יום קר שמשי, הקניות ביחד, ואחר כך אמך מגישה ארוחה, הרדיו מנגן, אמך שרה. תמונה מאוד מסויימת, שאפשר ממש לחזור אליה כאילו היא ישות קבועה.
את יודעת אני אנסה לייצר לי גלריה קטנה של תמונות של אמי, של סיטואציות לגמרי ברורות.
אגב במשך זמן רב חשבתי הרבה על הזיכרון, על כוחו ועל כשלונו וכן הלאה. אבל לא ניצלתי את הזיכרון ל"עבודה חיובית" כזאת. תודה רבה!
המהלך הפנימי שעשית - זאת אחת הדוגמאות המשכנעות של "חשיבה חיובית". מה שאת מחדשת לי זה השיטה של לקחת תמונה אחת מסויימת ולהתרכז בה. החורף, יום קר שמשי, הקניות ביחד, ואחר כך אמך מגישה ארוחה, הרדיו מנגן, אמך שרה. תמונה מאוד מסויימת, שאפשר ממש לחזור אליה כאילו היא ישות קבועה.
את יודעת אני אנסה לייצר לי גלריה קטנה של תמונות של אמי, של סיטואציות לגמרי ברורות.
אגב במשך זמן רב חשבתי הרבה על הזיכרון, על כוחו ועל כשלונו וכן הלאה. אבל לא ניצלתי את הזיכרון ל"עבודה חיובית" כזאת. תודה רבה!
מחשבה נוספת על העבודה החיובית MYKAL
במחשבה נוספת אני כבר רואה בעייה שצצה: אותה תמונה מקובעת, בזמן של עצב ללא נחמה גם היא עוברת פירוש של עצב. זאת אומרת רגש העצב יחלחל אל התמונה, יצבע אותה. השאלה היא מה לעשות עם העצב. ושאלה אחרת היא האם צריך לגרש את העצב באופן פעיל או להיפך אולי לעצב יש תפקיד חשוב...
במחשבה נוספת אני כבר רואה בעייה שצצה: אותה תמונה מקובעת, בזמן של עצב ללא נחמה גם היא עוברת פירוש של עצב. זאת אומרת רגש העצב יחלחל אל התמונה, יצבע אותה. השאלה היא מה לעשות עם העצב. ושאלה אחרת היא האם צריך לגרש את העצב באופן פעיל או להיפך אולי לעצב יש תפקיד חשוב...
אין עצב בפנים מחייכות
התמונה הזו כ"כ מושלמת ב'עינים הפנימיות ' שלי.
כולל תנועת היד והאצבע.
והקול הך שלה מתנגן בתוכי ואני מחייכת לעומת התמונה הזו.
אין עצב והתמונה בהירה וברורה לי כ"כ, שאם הייתי טובה בציורי אנימציה,
הייתי יכולה לצייר אותה. (ואחרים היו קונים--כי היא תמונה יפיפיה)
אותי היא תמיד מרגיעה.
בכלל כשאני חושבת על הורי, אני לא עצובה,
כשאני חושבת על ההפסדים שלי, על "למה הם לא איתי" אז אני עצובה.
ואולי יותר מעצובה אני מתגעגעת. להגיגים שלהם, לתבונה שלהם,
ליכולות ולכישורים שלהם, ולפעמים מתעצבת שאני לא כמותם.
אני מאחלת לך שיצליח לך. זה מקל על החיים ומשחרר את העצבות.
מאוד מקוה שיעזור לך.
התמונה הזו כ"כ מושלמת ב'עינים הפנימיות ' שלי.
כולל תנועת היד והאצבע.
והקול הך שלה מתנגן בתוכי ואני מחייכת לעומת התמונה הזו.
אין עצב והתמונה בהירה וברורה לי כ"כ, שאם הייתי טובה בציורי אנימציה,
הייתי יכולה לצייר אותה. (ואחרים היו קונים--כי היא תמונה יפיפיה)
אותי היא תמיד מרגיעה.
בכלל כשאני חושבת על הורי, אני לא עצובה,
כשאני חושבת על ההפסדים שלי, על "למה הם לא איתי" אז אני עצובה.
ואולי יותר מעצובה אני מתגעגעת. להגיגים שלהם, לתבונה שלהם,
ליכולות ולכישורים שלהם, ולפעמים מתעצבת שאני לא כמותם.
אני מאחלת לך שיצליח לך. זה מקל על החיים ומשחרר את העצבות.
מאוד מקוה שיעזור לך.
העלית תמונה כל-כך נהדרת של אימך, שאני לא אתן לך לקלקל אותה...!
מה פתאום את מתעצבת שאת לא כמותם. אלה הוריך ואת מפרגנת להם.
לך יש את היחודיות שלך, וגם הם לא כמוך.
אל תהיי עצובה. ואם תהיי עצובה תיזכרי בחיוך בתמונות נוספות מחייהם, חוויות משותפות שהיו לכם, כמו התמונה שהבאת של אימך.
או תיזכרי בגאווה בהגיגים ובתובנות שלהם. לא בצער ולא בעצב, אלא בהערכה גדולה.
היום זה הכול שלך. היום זה בתוכך, זה חלק ממך.
אל תחשבי על ההפסדים שלך, על "למה הם לא איתך", תחשבי על הרווחים שלך, מה היה לכם כשהם היו איתך.
כי אם תחשבי על ההפסדים שלך תהיי עצובה, זה ברור, ולמה לך. ועצב יוביל לעוד עצב.
ותזכרי שהם כבר נמצאים בתוכך, סיפרת ביום השואה על הכוח שאת מקבלת מאימך.
הם גם מביטים בך מלמעלה. וזה יעשה להם טוב אם לא תהיי עצובה. נכון?
בחוראנלוגי
New member
כן, גם לי זה קשה..
והבעיה היא שאצלנו התקופה בבית חולים הייתה ארוכה מאוד (חצי שנה), מה שהופך את התמונה של אמא בכתנות בית החולים למאוד דומיננטית.
לא שכל התקופה הזו הייתה נוראית - היו הרבה עליות ומורדות, אבל אני מקווה שעם הזמן התקופות היפות והבריאות יחזרו לתפוס חלק נכבד יותר בזכרון שלי. רוצה לחשוב יותר על אמא המאושרת ופחות על אמא הסובלת וחסרת האונים (אבל כן לחשוב גם על זה קצת)
והבעיה היא שאצלנו התקופה בבית חולים הייתה ארוכה מאוד (חצי שנה), מה שהופך את התמונה של אמא בכתנות בית החולים למאוד דומיננטית.
לא שכל התקופה הזו הייתה נוראית - היו הרבה עליות ומורדות, אבל אני מקווה שעם הזמן התקופות היפות והבריאות יחזרו לתפוס חלק נכבד יותר בזכרון שלי. רוצה לחשוב יותר על אמא המאושרת ופחות על אמא הסובלת וחסרת האונים (אבל כן לחשוב גם על זה קצת)
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.