איך מרפים ממשהו?

McFreaKy

New member
איך מרפים ממשהו?

אני במקום טוב בחיים כרגע. באמת, מזה הרבה זמן, בערך כשנה, טוב לי. אני מוצא את עצמי עונה לאנשים ששואלים אותי לשלומי ב"נהדר", "הכל טוב" ואני באמת מתכוון לזה, אחרי שנה של, "שורדים", "חיים", לא, טוב לי. אני רוב היום מחייך, רוב היום עם מצב רוח טוב, נכון החיים שלי רחוקים עדיין ממושלמים ויש כמה דברים שאני עוד יכול וצריך לעבוד עליהם בחיים שלי, אבל בגדול, החיים במגמת עליה, מהמון בחינות. וכמו שאמרתי, יש דברים שידרשו עבודה. אני גם יודע פחות או יותר, מנסה יותר או פחות, אבל כן מודע להם ומתמודד איתם. אבל עם הדבר האחד הזה... נכון, זה לא מפריע לי בחיים כמו פעם, לא ברמת היום-יום, אני לא לא-יכול לתפקד בגלל זה, אבל... זה תמיד שם. איפשהו. מציק לי. מפריע לי. ואני תוהה... עד מתי? לפני שנה אמרו לי שזה יקח זמן. חודשים. חצי שנה. שנה. כמה עוד? עוד חודשיים? עוד חצי שנה? עוד שנה? מה, כל החיים זה יהיה ככה? זה לעולם לא יעלם? אני לעולם לא אפסיק לחשוב על זה באיזושהי פינה בראש? אז אני פשוט שואל בעצם... איך מרפים ממשהו. איך אומרים לעצמי שעשיתי כל מה שיכולתי, חקרתי את הנושא לעומק כמה שיכולתי, אני לא אוכל לשנות אותו, מה שהיה היה, את העבר שמים בעבר ו... פשוט להמשיך הלאה. להרפות. איך? איך?
 

trigotrigo

New member
אולי דווקא לנסות ולברוח מזה לא יעזור לך,

אולי בעצם מה שאתה צריך זה, במקום לנסות בכל הכוח, להוריד הילוך, להבין שזה שם, או לפחות היה שם.. במקום להיאבק בזה תראה שאתה לומד מזה, והופך את עצמך לבנאדם חזק יותר, ובעצם, עם הזמן זה יעבור מאליו, ובכלל תשכח שפעם היה לך משהו כזה
 

Elsewhere

New member
ואפילו יותר מזה.

להתעסק בזה. כמה שרק אפשר. אבל לא ב"כואב לי וקשה לי ומפריע לי" אלא ב"היה ככה והיה ככה, וזה נבע מזה וכל זה קרה בכלל X ו...". לנתח את המצב, לנסות להבין למה פעלו הנפשות הפועלות כמו שפעלו ואולי איכשהו זה יפריע לך פחות.
 

McFreaKy

New member
אבל...

זה לא ככה. זה לא למה זה פעל ככה ולמה זה ככה וכל זה... אתה גם יודע על מה אני מדבר. זה מאחורי כבר. אין פה אפילו יותר מידי מה לנתח. זה פשוט קרה, היה ונגמר ואין יותר מידי מה לנתח. וגם אם היה, הכל כבר נותח. כל המסקנות, כל הפעלות, הכל... מה שנשאר זו האובססיה. האכפתיות. הלא להיות מסוגל להמשיך הלאה מזה. אבדתי אנשים בעבר. הרבה. חברים, חברות, קשרים מהסוג הזה ומהסוג ההוא... אבל מעולם לא נתקעתי. נכון, מידי פעם אני עדיין חושב על X או על Y, מה היא או הוא עושים היום, מה איתם, האם גם הם לפעמים מתגעגעים... קורה, פעם ב... אבל לא ככה. לא באופן יומיומי. לא באופן אובססיבי. לא ברמה של להרגיש שהבנאדם כן עדיין בחיים שלך כשלמעשה הוא לא. רק ההתעסקות נשארה. וזה מציק וזה מעיק ואני רוצה שזה ילך. כמו שאני רוצה להיות מסוגל לראות שוקולד ולא להתנפל עליו, אם אפשר להשוות. לא את זה ולא את זה אני מצליח לעשות ואת שני הדברים הייתי מאד רוצה ללמוד לא לעשות...
 
איך מרפים?

סולחים. לעצמך, או למי שיש לסלוח. דווקא מתאים עכשיו לתקופה
 
למעלה