איך מספרים?

goblinnn

New member
איך מספרים?

בטח כולם נתקעים בשאילה הזאת כשיוצא משהו מעניין עם מישהו ורוצים להמשיך. עם הנסיון הלא קל של השנים החלתתי לספר בדייט הראשון. זה גם הכי פחות קועב אם מקבלים תגובה שלילית וגם הכי כנה כלפי הבנאדם השני - כמובן דעה שלי ולא מחייבת אף אחד להסכים. וכבר היו לי מערכות יחסים במשך החיים שלי עם HIV, ולא חסר ביטחון עצמי, אבל הרגע הזה שצריך לספר עדיין עושה צמרמורת בגב. ורגע הששקט המוחלט שאחרי זה. בפעם באחרונה שזה קרה לי מצאתי רגע שלפני הנשיקה הראשונה כדי לספר. זה עבד כמו שצריך, הבנאדם אמר שזה בסדר והנשיקה היתה סוף, אבל סוף הדרך. אחרי לילה שלא היה, קיבלתי SMS שזה נורא קבד לו. תגובה עטית היתי אומר. התקשרתי לדבר, הרי היה כ''כ קסום אתמול בלילה, זה לא יכול להיות. סיכמנו בטלפון שאנחנו צריכים להתפגש ולדבר. בפגישה היה זיקוקים באוויר ובמקום לדבר רק התחבקנו. בילינו יממה שלמה ביחד, דיברנו שטויות וצחקנו כמו מטורפים. חשבתי שהעניין סגור לגמרי.... למחרת אני מקבל טלפון, הוא מדבר נורא מהר ומספר כמה קשה לו להגיד לי שהוא חייב להתנתק. הוא משתוקק לקשר אבל חושב שמגיע לו להתמודד עם דברים פחות כבדים בהתחלה. הוא נשמע מאוד חמוד ואנחנו מדברים שעה שלמה כי אני רוצה לשמוע את הקול שלו והוא גם לא מתנדב לסיים את השיחה. אני חושב עליו שלושה ימים ברצף אבל לא מרים טלפון. מה אני עושה עכשיו? האם כדאי שאנסה עוד פעם? האם כדאי שאעזוב והזמן יעשה את שלו? מה דעתכם?
 
מתי לספר לפרטנר? לפני הנשיקה? זה הזמן???

זאת אולי השאלה הכי קשה, שאיתה מתמודדים המון נשאים. מתי ואיך לספר לפרטנר/ית חדש/ה? לפני הנשיקה? לפני הסקס? כשרק מכירים? מתי זה מוקדם מדי? מתי מאוחר מדי? איך בודקים שהפרטנר/ית יכולים לעמוד בפני האמת? אני בטוח שלכל נשא או נשאית יש בדיוק את אותה ההתלבטות. האם יש פה עוד אנשים שהיו מוכנים לשתף בחוויות. הטובות והפחות טובות שלהם? נוסחה אני לא חושב שיש למישהו... אבל אולי איזו עצה... נשא הדגל
 
למעלה