איך מספרים?
שלום גרא, ולכל מי שיחליט להגיב. אני בחורה בת 27, סובלת מכמה הפרעות נפשיות, העיקריות- דיכאון וחרדה חברתית. יחסית לאדם חרד אני מתפקדת יופי בחברה, אך להבדיל מחרדתיים אחרים, אינני עובדת ולא עבדתי אף פעם. אני דווקא מסדרת בצורה נורמלית כלכלית עקב סיוע מהורי שמבינים ותומכים בי בכל.. עם אותו סיוע והבנה, אינני נבדלת מהאחר, ואנשים רבים מתקשים להאמין במגבלותי. אף פעם לא היו לי בעיות עם מציאת בן זוג, אני נראת טוב מאוד ויש לי לא מעט להציע. העניין הוא שעד לפני כשנה, ראיתי את אותם בחורים שיצאתי איתם כמשהו זמני. כלומר- אכן ניהלתי מערכות יחסים ארוכות ורציניות. אבל אף אחד מהם לא היה נראה לי מועמד אמיתי לחתונה וילדים. לאחרונה הכרתי בחור. אדם רציני, איש עסקים עמיד. אדם כזה מסודר, אדם שהצליח, כבש, עשה, ראה.. הוא האמנם אינו מתגאה במעמדו, ולרגע לא היה אכפת לו מאיפה אני באה (התארח בבית הורי הצנוע, ונורא התלהב מהצניעות והחום, החוסר התעסקות בכסף). אני מאוד אוהבת את מי שהוא, את הנתינה שלו... הנתינה לחלש. אבל מה יקרה כשידע שאני בעצם בצד החלש? הוא יודע שאני חווה דיכאונות. למזלי, הדיכאונות שלי מאוד קצרי טווח ולא באים לידי ביטוי ממשי. אבל איך עלי לספר לו שאף פעם לא עבדתי? איך אספר לו שאני מוכרת כנכה בביטוח לאומי? אף פעם לא חששתי לספר זאת.. אני אפילו נוטה לצחוק על המגבלות שלי. אבל האדם שעומד מולי הוא לא אותו אדם שעובד באיזו חברה ומנסה לסיים את החודש.. היחסים בתחילת דרכם, אבל זה ידוע לי, וגם לו, שלא מדובר במערכת יחסים שנועדה להעביר את הזמן (או שלפחות כך אנו מקווים). איך עלי לספר לו את הדברים מבלי להרגיש קטנה? שוב- לעיתים לאנשים מבחוץ מאוד קשה לקחת את הבעיות שלי ברצינות. אני אדם מאוד אהוב, אני לא בוכה עלי צרותיי, אני אדם מצחיק ואיך שחברים שלי יגידו- "מגניבה". אז איך אותה מגניבה הופכת "לפדלעה שיושבת כל היום בבית"? זו פעם ראשונה שיש בי פחד שלא יקבלו אותי.. בעבר לא היה אכפת לי.. עכשיו זה מפחיד. אולי בגלל אותה סיבה שהוא אדם מצליח. אני אשמח לכמה מילים אשמח לשמוע מה דעתכם.. איך מספרים. תודה רבה מראש לכל מי שיגיב.
שלום גרא, ולכל מי שיחליט להגיב. אני בחורה בת 27, סובלת מכמה הפרעות נפשיות, העיקריות- דיכאון וחרדה חברתית. יחסית לאדם חרד אני מתפקדת יופי בחברה, אך להבדיל מחרדתיים אחרים, אינני עובדת ולא עבדתי אף פעם. אני דווקא מסדרת בצורה נורמלית כלכלית עקב סיוע מהורי שמבינים ותומכים בי בכל.. עם אותו סיוע והבנה, אינני נבדלת מהאחר, ואנשים רבים מתקשים להאמין במגבלותי. אף פעם לא היו לי בעיות עם מציאת בן זוג, אני נראת טוב מאוד ויש לי לא מעט להציע. העניין הוא שעד לפני כשנה, ראיתי את אותם בחורים שיצאתי איתם כמשהו זמני. כלומר- אכן ניהלתי מערכות יחסים ארוכות ורציניות. אבל אף אחד מהם לא היה נראה לי מועמד אמיתי לחתונה וילדים. לאחרונה הכרתי בחור. אדם רציני, איש עסקים עמיד. אדם כזה מסודר, אדם שהצליח, כבש, עשה, ראה.. הוא האמנם אינו מתגאה במעמדו, ולרגע לא היה אכפת לו מאיפה אני באה (התארח בבית הורי הצנוע, ונורא התלהב מהצניעות והחום, החוסר התעסקות בכסף). אני מאוד אוהבת את מי שהוא, את הנתינה שלו... הנתינה לחלש. אבל מה יקרה כשידע שאני בעצם בצד החלש? הוא יודע שאני חווה דיכאונות. למזלי, הדיכאונות שלי מאוד קצרי טווח ולא באים לידי ביטוי ממשי. אבל איך עלי לספר לו שאף פעם לא עבדתי? איך אספר לו שאני מוכרת כנכה בביטוח לאומי? אף פעם לא חששתי לספר זאת.. אני אפילו נוטה לצחוק על המגבלות שלי. אבל האדם שעומד מולי הוא לא אותו אדם שעובד באיזו חברה ומנסה לסיים את החודש.. היחסים בתחילת דרכם, אבל זה ידוע לי, וגם לו, שלא מדובר במערכת יחסים שנועדה להעביר את הזמן (או שלפחות כך אנו מקווים). איך עלי לספר לו את הדברים מבלי להרגיש קטנה? שוב- לעיתים לאנשים מבחוץ מאוד קשה לקחת את הבעיות שלי ברצינות. אני אדם מאוד אהוב, אני לא בוכה עלי צרותיי, אני אדם מצחיק ואיך שחברים שלי יגידו- "מגניבה". אז איך אותה מגניבה הופכת "לפדלעה שיושבת כל היום בבית"? זו פעם ראשונה שיש בי פחד שלא יקבלו אותי.. בעבר לא היה אכפת לי.. עכשיו זה מפחיד. אולי בגלל אותה סיבה שהוא אדם מצליח. אני אשמח לכמה מילים אשמח לשמוע מה דעתכם.. איך מספרים. תודה רבה מראש לכל מי שיגיב.