איך מספרים לאמא?

[lomozeshem]

איך מספרים לאמא?

קראתם כבר את המכתב שלי לאמא.. "אמא נאנסתי".. השאלה היא עכשיו.. מה לעשות עם זה? האם באמת להביא? להיות לידה כשאני מביא לה את המכתב? להביא וללכת? מה לעשות.. במיוחד מתוך הפחד והתחושה שאין הבנה.. ולא תהיה הבנה.. חלמתי שאני נותן לה את המכתב, והיא קוראתי.. וכשהיא מגיעה למילה "נאנסתי" , היא מרימה את הראש מהדף ואומרת לי "אני לא מעוניינת להמשיך לקרוא". התחלתי לבכות. בחלום.. מה עושים?! אי אפשר להמשיך עם השתיקה..

 

[יום.]

אני חושבת שבמקום להפנות את השאלה הזו

לחבורה של זרים על גבי האינטרנט יהיה נכון להפנותה לפסיכולוג

 

[סבבב]

../images/Emo45.gif

 

[תל אביבי1]

הפחד מדחיה

וחרדת הנטישה - מאד בולטים בדבריך. אם אתה חש שתגובה מהסוג הזה עלולה למוטט אותך - אולי כדאי שתחכה קצת. אבל כמו שהציעה יום - אולי בכלל כדאי להעלות את הדברים בפגישתך הבאה עם המטפל.

 

[קשקוש בלבוש המקורי]

lomozeshem יקר מאוד!

שאלתך רצינית ללא כל ספק ושתי התשובות, שקראתי עד כה (של תל אביבי ושל יום) רציניות לא פחות. אני אישית מסכים עם דברי שניהם. ראשית - כדאי לך להמתין עד שתירגע קמעא ובינתיים לפעול על פי עצת הפסיכולוג. כפי שיכולת להבין מדברי הכותבים, אתה היית ונשארת בחור צדיק. לא ביצעת שדם פשע וגם על פי דין תורה מצבך הוא אנוס מוחלט ("כי בשדה מצאה, צעקב הנערה ואין מושיע לה"). אומנם לו זאת הייתה אשה. הייתה אסורה לכוהן, אבל לך לא יהיו שום מגבלות. עוד אני ממליץ לך למצוא אדם מבוגר מתנדב, שיסכים ללוות אותך, ושתוכל להרגיש סמוך ובטוח איתו. אני בטוח, שמבין גולשי הפורום יש לא אחד, שיוכל למלא תפקיד זה, אבל הבחירה צריכה להיות בידך , והפנייה אליו אך ורק במסר אישי. לסיכום: בשלב כזה או אחר כדאי לגלות לאמא (האם אין לך אבא?!) אבל בהדרכת הפסיכולוג. עם הקושי שבדבראני בטוח, שאמך תשתף פעולה ואף היא תבקר אצל הפסיכולוג לפחות פעם אחת כדי לשמוע חוות דעת מקצועית. בינתיים אתה צועד בדרך הנכונה. המשך כך וכולנו נהיה כאן כדי לעודד אותך.שולחים לך

חזק מאוד.

 

[הפנתר הוורוד ה1]

נקלתי לפורום במקרה!

חיפשתי ב"גוגל" כתבות על אדם הזמר , ונקלעתי לכאן, אני מצומרר מהסיפור שלך.. ולא יכול לא להגיב. ואני רוצה לאמר שנדמה לי שאנשים כאן לא הבינו את המקרה שלך, כשאני קראתי את דברייך, ניסיתי לדמיין כל מילה ומילה שלך, צמרמורת עברה בגופי , ואפילו הוא השתתק לרגע .. אני לא פירשתי את זה כמו שאר המגיבים שהיתה התעניינות מצידך או סקרנות, אתה תיארת שקפאת על מקומך..! אל לך להאשים את עצמך, אל תשכח את מסכת העינויים שקדמה למקרה הזה , אל תשכח את היותך צעיר מאוד, בן 12 לעזאזאל ..ממש צעיר.. זה לא אדם בוגר אתה לא יכול לשאת באשמה שעלית על אותה משאית (למרות שיש גם אנשים בוגרים מאוד שמקבלים החלטות לא נכונות בחיים). היית תמים כמו כל ילד או ילדה בגילך, מאיפה היה לך לדעת שהאדם המתועב הזה יעשה בך מעשה שפל , כואב ואכזרי שכזה. אני מאחל לך שהטיפול הפסיכולוגי יצליח "לרפא" את נפשך, ואת הכאב.. ומאחל לך את כל הטוב שבעולם בהמשך חייך, ושמכאן תדע רק טוב. בקשר לדעתי אם לספר לאמא או לא, אין באפשרותי לייעץ לך מכיוון שאיני מכיר את אשיותה של אמך, ואת יחסכם באופן אישי, הייתי ממליץ לך להפנות את השאלה למטפל שלך.. שיהיה בהצלחה ורק טוב

 

[likud1]

אני מסכים איתך, רק לא מבין

למה החלטת שאנו רואים את המקרה כסקרנות של הבחור? אני באותה דיעה בדיוק כמוך, שלא הייתה כאן החלטה, אלא ניצול נוראי של אדם נוראי.

 

[קשקוש בלבוש המקורי]

גם אני

 

[lomozeshem]

שוב תודה..

דיברנו על זה. הוא זה שדחף אותי לכתוב את המכתב.. הוא כן חושב שאני צריך להביא לה.. אני ממש לא מסוגל... אני משותק מפחד.. חשבתי, אוליי לא ברמה ה"מקצועית" אלא היותר אנושית.. חמימה ומבינה שקיבלתי כאן.. אוליי תוכלו איך שהוא לנסות להגיע איתי למסקנה.. מי ששאל על אבי.. הוא נפטר בתאונה לפני שנים רבות

 

[תל אביבי1]

ניסית לדמיין איך זה יהיה?

מה התסריט הגרוע ביותר, מבחינתך? איך היית רוצה שיראו הדברים?

 

[lomozeshem]

יוצא לי לחשוב על זה הרבה..

המצחיק הוא שזה התחיל כך : אנחנו יושבים בארוחת שבת.. אני כזה מדבר.. אני בד"כ יושב בראש השולחן ואז אני אומר.. "אה אמא.. אה.. רציתי להגיד לך ש.. נאנסתי.. זה היה מזמן .. סתם לא יודע.. אני חושב שצריך להגיד לך".. ואז חשבתי על זה עוד קצת.. והגעתי למסקנה שזה באמת לא הגיוני.. ואז גם הגיעו חלומות.. בכל אופן.. לא יודע.. אני רוצה שהיא תבכה ותחבק.. נראה לי. .אבל מה שאני חושב שבאמת ייקרה זה שהיא.. לא יודע.. לא תעשה עם זה כלום לא תדבר. לא תגיב.. תגיד לי מה אתה רוצה שאני אעשה.. נראה לי שזה הכי הכי הכי כואב לי. מזה אני הכי מפחד. אבל כבר נראה לי שהגעתי למסקנה. שהדברים צריכים להיעשות. אין ברירה. אני לא יכול להמשיך לחיות כך. ואם צריך. שיינותקו קשרים. אבל לפחות הדברים ברורים. אני בן 22 עוד מעט. אני לא יכול להישאר בן 12 לנצח.

 

[dkey]

כל עיצה כאן תהיה לא אחראית

כי אין לפנינו תמונה מלאה. דעתי האישית היא שבגיל 22 צריך להסתכל קדימה. יתכן ויש להתעמת עם אמך ויתכן שלא. ממה שאתה כותב לדעתי היו בעיות במשפחה שאין להן קשר למעשה המגונה שנעשה בך. אבל אתה כבר לא ילד בבית גידול שיש מה לתקן או להציל. מה שהיה היה. יתכן רק שיש לשוחח על הדברים כדי שתוכל להמשיך. שוב, זה ענין לשיחה עם אנשי מקצוע שיעמדו על התמונה המלאה. אתה בעיקר צריך לחשוב על חייך הלאה כאדם עצמאי הבונה לעצמו חיים טובים ומאושרים. המון בהצלחה

 

[תל אביבי1]

אם כבר הגעת למסקנה

אז לך על זה. אתה מעיד כי הדברים הגיעו לנקודה ש"אתה לא יכול להמשיך לחיות כך". יש לי תחושה שעצם הדיבור ידגיש, לך עצמך, את העובדה שאתה טהור ונקי מכל רבב ואין לך במה להתבייש או להיות מואשם במשהו. ובאמת מגיע לך לגדול ולפתוח בחיים עצמאיים. אפחד לא יכול להישאר בן 12 לנצח. בכל מקרה, קח בחשבון שבאמת עלולה להתרחש דחיה מוחלטת. הכן לעצמך רשת ביטחון חברתית וכלכלית למקרה מצער שכזה - לפני שאתה מסתכן. ולך תדע, אולי תופתע לטובה

? שבת שלום.

 

[קשקוש בלבוש המקורי]

ממש לא!

רק לא בשבת!